חברות הכנסת שוברות שתיקה: הוטרדנו מינית

זה רגע מכונן, נשים למען נשים. כולנו חזקות, כולנו חלשות, ופשוט לא שוכחות. כשתבינו, שאנחנו לא שוכחות – גם הנשים והבנות שלכם, אולי תתאמצו יותר לייצר עולם נטול הטרדות

30/05/2016
איילת נחמיאס-ורבין קבלו עדכונים מאיילת
  • RSS

חברות כנסת שוברות שתיקה (צילום מסך ערוץ 2)

הייתי בטוחה שאני אבכה. כשדפנה ליאל אמרה לי שהיא רוצה שחברות הכנסת ידברו על ההטרדות המיניות שהן עברו, לא היה לי ספק כמעט, שכשאשב מולה הברזים בעיניים יפתחו. לנגד עיני ראיתי את האיש שגרר אותי לחצר בקינג ג'ורג' בגיל 13, את החייל שדחף לי ידיים באוטובוס, את החיילת ששירתה איתי ונלחמה ממש לבדה באיש הקבע שהכניס לה יד לחולצה, את פרח הקיר – ממש הבחורה הכי יפה שהכרתי שהוטרדה לאורך זמן ואי אפשר היה להושיע כי לא רצתה להתלונן, את ידיד המשפחה הוותיק שחשב שהוא יכול להתקרב אלי ממש קרוב, אבל ממש, ללטף לי את הלחי ולשאול אותי איך היה עם החבר שלי בלילה.

איילת נחמיאס-ורבין לא שותקת (צילום מסך ערוץ 2)

כמה שהעפתי אותו רחוק ממני, ביישתי אותו. בגלל זה לא היה לי צורך אפילו לומר את שמו. הוא ואני יודעים.

פוליטיקאיות מיומנות בראיונות, ולמרות זאת מעולם לא התכוננתי נפשית כל כך הרבה למפגש. אני אף פעם לא יודעת אם הציבור רוצה לראות באנשי ונשות הציבור שלו פגיעות, או שבדומה לילדים שרוצים לדעת שהוריהם חזקים בכל מצב, הוא מתקשה לראות אותנו מדברות על פגיעה כזאת.

סיפרתי לחברתי הטובה מגיל צעיר, על הראיון ושחזרנו יחד את ההטרדות המיניות שהיא עברה, ושאלנו את עצמנו איך אנחנו הצלחנו להיות מספיק חזקות לדחות מעלינו את ההטרדות בעשור שבו הן עדיין היו "מה ? אי אפשר כבר להחמיא ? מה בסך הכל אמרתי לה ?" (בזמן שדיברתי אל האיבר הנשי הבולט שלה....). שאלנו את עצמנו גם איך הצלחנו לסכך את התחושה המגעילה – כן, ממש דוחה, של הטרדות מיניות שעברנו. כי הרי בסוף מה שסיפרתי לדפנה היה על קצה המזלג. כי לא הספקתי לדבר על מנהלת משרד שהכרתי ושהוטרדה על ידי הבוס שלה באופן יומיומי ודוחה, ובגלל שהייתה חד הורית לא העלתה בדעתה לרמוס את כבודו בחזרה ופשוט לומר לו שיתרחק ממנה אם הוא לא רוצה איזו תביעה עסיסית שהוא לא זה שמייצג בה, אלא נתבע בה בעצמו....על כל כך הרבה נשים שאני מכירה לא הספקתי לספר. על הכאב שלהן, על כך שהן חשות חסרות אונים, על כך שגבר לעולם לא יוכל להבין (אלא אם עבר הטרדה בעצמו) מהי תחושת התסכול כשמישהו כופה את עצמו עליך – וזה לא חייב להיות תקיפה מינית, זאת פשוט יכולה להיות התייחסות חסרת כבוד, מהסוג שלעולם לא היה מרשה לעצמו מול גבר אחר.

וזה בדיוק העניין. אני חושבת על אודליה כרמון. לקח לה הרבה שנים לצבור אומץ ולצאת להגנתה של מתלוננת אחרת ולאשר את דבריה באומרה שהיא יודעת, כי קצב פגע בה גם, לאורך זמן רב. אני חושבת על כך שעוסקים במצבו הנפשי של הנשיא קצב אבל את מי מעניין מצבן של המתלוננות ? אני חושבת על מי שחוו הטרדה מינית מקצינים בכירים במשטרה הממונים על האכיפה – להן לא ממש דאגו לקידום אבל אחרי כמה שנים מלבינים את ההטרדות האלה והקצינים האלה חוזרים בדלת המסתובבת, אני חושבת על כל  מי שהרגישה כל כך לבד עד שמצאה עצמה כותבת פוסט בפייסבוק רק כדי שההטרדה תעיק קצת פחות. כולן, כאחת, הותקפו. כי הרי ברור שאם אישה מפרסמת פוסט כזה או מתלוננת, היא משקרת או לכל הפחות מגזימה.

ולכן, לרגע אחד אפילו, לא חשבתי שיש אופציה שלא אתראיין. ידעתי שזה יעורר הרבה שאלות, ידעתי שלאמא שלי יהיה מאוד קשה. גם אני הורה ואני יודעת שכל מה שסיפרתי השפיע על מפלס החרדה האימהית. השבעתי את עברי, אישי האהוב, שהילדים לא יתקרבו לטלויזיה. כי בכל זאת.

זה רגע מכונן, נשים למען נשים. כולנו חזקות, כולנו חלשות, ואנחנו פשוט לא שוכחות. כשתבינו, שאנחנו לא שוכחות – גם הנשים והבנות שלכם, אולי תתאמצו יותר חזק לייצר עולם נטול הטרדות מיניות.

חברות כנסת שוברות שתיקה (צילום מסך ערוץ 2)




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה