רוצות קצת חופש

הצעת חוק: חופשה ביום האישה הבינלאומי. המשק כולו, כלומר כל הגברים העובדים, יפרגנו לנו חופשה. עכשיו תחשבו עשר שניות נוספות. אוהו! הנה המבט המרוצה מקבל גוון מודאג

14/03/2011
אבישג רבינר קבלו עדכונים מאבישג
  • RSS
» מה זה השטויות האלה חופשה ביום האישה?. צילום: טל אטרקצי

התופעה הזו חוזרת בכל גן ילדים. הגננת מבקשת מהקטנים לברך את ילד/ת יום ההולדת והראשון לברך, האמיץ והמקורי, מכריז: "הלוואי שיהיו לך המון סוכריות!. הבא אחריו ממשיך באותה אג’נדה קולינרית: "ומסטיקים" והשלישי כמעט תמיד רק מחזק את הגישה הבריאותית: "ועוגות שוקולד!". אותה תבנית יכולה להופיע בשינוי אדרת. כלומר בתחום בעלי החיים, הצעצועים, האהבה או כל מותג קפיטליסטי אחר שילדים מודרניים מעודכנים בקיומו וביכולת לגזול אותו מהם או לשווק להם אותו במגוון עטיפות יוקרתיות (ובעניין מיתוג האהבה – בהזדמנות אחרת). אותה תבנית יכולה כמובן להופיע גם בגרסה למבוגרים ועל מקרה כזה רציתי לכתוב הפעם.

כשאת אומרת חופשה למה את מתכוונת?

כשנתקלתי ברשימת ההצעות לכנסת לרגל יום האישה הבינלאומי 2011 עלתה במוחי מוכה ההנקה הזעקה "מה זה השטויות האלה?!". הכותרת חשפה הצעת חוק המפרגנת לנשים בלבד, חופשה ביום האישה הבינלאומי. על פניו, כמה מחניף שהמשק כולו, כלומר כל הגברים העובדים, יפרגנו לנו הנשים חופשה כזו בה הרגליים מונפות אל על, הישבן נטוע בכיסא נוח ומשקפי השמש מסתירים את העיניים העצומות, בזמן שאנו מתנמנמות לנו על שפת הים. עכשיו תחשבו עשר שניות נוספות. אוהו!, הנה המבט המרוצה מקבל גוון מודאג, מחשבה אינטליגנטית (ואחראית) מתגנבת אל המוח הנשי חובב החופשות. דמיינו לעצמכן ישיבת כנסת/הנהלה/קריאייטיב שבה כל הכוח הנשי נעדר, תארו לעצמכן בית ספר שנפתח ליום לימודים נטול מורות, שערו בנפשכן חדר אחיות במרפאה באותו יום חג, או סניף נעמ"ת בלי מנהלת טבחית, מנקה ומטפלות. בעצם, לא תהיה ברירה אלה להשאיר את הילדים בבית ואז השאלה היא: כשאת אומרת חופשה למה את מתכוונת? ועוד שאלה, האם מדובר בארץ נהדרת ותומכת נשים או שמא כל סיבה היא עילה למסיבה, כלומר לבטלה? והאם המשק זקוק לעוד ימים של אנרכיה נטולת תפוקה?

בן-גוריון שוביניסט?

בעוונותיי נכנסתי לטוקבק אחד אבל קלעתי. אורן סיפר שם שהצעת החוק הנדיבה הזכירה לו אנקדוטה מצחיקה מימי דוד בן-גוריון. באו אנשים טובים אל ראש הממשלה והציעו להעביר את המשק העברי לחמישה ימי עבודה. בן-גוריון ענה: "בואו לא נחפז, אני מציע להתחיל ביום עבודה אחד". אם כך, אולי במקום לשחרר את הנשים מעבודה ליום אחד כדאי לחשוב איך לגרום להן, כלומר לנו, להרגיש שהעבודה שאנו עושות היא דבר מוערך ומתוגמל? אולי אז נראה בה פחות עונש ויותר טרחה ברוכה שיש בצדה הנאה וסיפוק. אפשר, למשל, להתחיל בשכר סביר למורות ולעובדות הסוציאליות. ככה בקטן.

ואולי ההצעה הזו היא למעשה מן הלצה שוביניסטית?. אחרי הכל, הציע אותה מוחמד ברכה מחד"ש, גם גבר גם מזרחי (ולא, לא מתחשק לי לשמור על הפוליטיקלי קורקט. אין לי שום דבר נגד ערבים, להיפך, אפילו הצבעתי דב חנין לרשות העירייה). אני לא מאשימה את ברכה שרצה להיות התלמיד המצטיין בגן שלנו ולהציע את ההצעה הכי נדיבה לנשים, אפילו יותר משהציעו הנשים עצמן. אשלוף כאן אמירה בנאלית, הם כולם קצת ילדים (אחרת הכל היה מתנהל אחרת, נעים, רגוע ואולי משעמם נורא). גם בן זוגי (100% גבר 50% מצרי) קנה לי ליום האישה לבנים סקסיים, ממש כמו ילד שקונה לאמא ליום ההולדת WII. בחיי.

בדבר אחד אני וברכה בהחלט מסכימים. עם כל כך הרבה ילדים, קטנים וגדולים, צעירים וצעירים ברוחם וגם משרה מלאה בשכר נחות, אין ספק שרב הנשים לא יסרבו לחופשה מידי פעם, אבל אמיתית.

מתוך הבלוג של אבישג רבינר.

צילום: טל אטרקצי




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה