5 ימי הישרדות

תל אביבית נמרצת בהודו מצאה בואטה קנאל שותפה לבישולים ולשיחה קולינארית שהשאירה אותה נוטפת ריר. תראו מה יצא

14/03/2011
תל אביבית נמרצת לשעבר קבלו עדכונים מתל
  • RSS

VATA CANAL הוא מקום מאוד גבוה ויפה. יש בו נופים מרהיבים, עננים שתופסים פיקוד על הקיום והרים שיש לטפס עליהם ללא הפסקה. בלילה קר נורא, לכן חייבים להכין עצים לאח, ובכפר אין מקומות לאכול בהם לכן נוסעים לשוק וקונים מצרכים שמוצאים, ומבשלים ממה שיש. רוב היום אין מים בברז, לכן סוחבים מלמטה דליים עם מים לא יותר חמים מקוביות קרח, מחממים אותם על גז, שמים אותם בדלי אחר ומתקלחים. על תשאלו איך, פשוט דמיינו.

בקיצור - הישרדות חיכתה לי מעבר לפינה, סתם כך באמצע החיים.

בואטה כולם מבשלים. לא האופציה העדיפה עלי, אבל זה מה יש. אחרי שהסתובבתי 4 ימים בחיפוש אחרי בשורה קולינארית לבשר לכן על המקום המרהיב הזה, התייאשתי. כי לא מצאתי שום דבר מלבד סנדוויץ’ חביתה ואבוקדו שמכינים פה (בהצלחה רבה) בדוכני הצ’אי, וכבר חשבתי להניח למקום הזה לפסוח על פני הבלוג שלי. עד שיום אחד זה קרה. השראה בדמותה של ילדונת ירושלמית מקסימה, שנמצאת בטיול אחרי הצבא שלה והייתה במקרה שכנתי. החיוך שלה הציץ בדלת שלי ושאל "את מבשלת"? אמרתי שלא, אבל נראה לי שבשלב ההוא כבר היה אפשר להתחיל.

היא חתכה ויעצה, אני ערבבתי, המלחתי וקבעתי את סדרי הפעולה, ושתינו שיתפנו בחוויות הקולינאריות שלנו. זאת הייתה "שיחת האוכל הראשונה" שלי בהודו, ואחת המעניינות שהיו לי אי פעם. פנטזנו על קממבר, היא סיפרה לי על מרק שום שהכינו במסעדה שבה היא עבדה בה, וגם על טוויל גורגונזלה שהיא יודעת להכין, ופשוט הפכתי כולי לבלוטת טעם רירית והסקרנות כמעט נזלה לי מהאוזניים.

אז מה הכנו בתנאים הדלים שעמדו לרשותנו?


תבשיל ביתי חורפי מקילו עדשים כתומות הודיות, שהשריתי שעתיים לפני הבישול ושעה על הגז הספיקה להן כדי להפוך לסוג של מחית, 4 תפוחי אדמה, 4 עגבניות שטוגנו קודם לכן עם 4 בצלים סגולים, הר של כוסברה, 4 ראשים של שום, 2 גזרים והמון תבלינים בלתי מזוהים שפשוט זרמו לנו עם הריח.


תבשיל פטריות שמפיניון שלמות, שהגיעו אומנם למטבח בתוך קופסת שימורים אך בזכות כמה טיפות של יין פורט עתיק ומתקתק, רוטב סויה שמקורו לא היה ידוע והמון בצל - השחימו, קיבלו טעם חמים, רוטב סמיך וצבע שלא היה מבייש תבשיל קדרה צרפתי.

תבשיל נוסף שנתרם לארוחה מהמטבח של שכנים

אורז. עם אורז הודי, בגדול יש לי בעיה, וגם בקטן יש לי בעיה איתו. הוא קטן, הוא קשה ולהעניק לו טעם כלשהו זה משימה כמעט בלתי אפשרית. אז הלכנו על המתכון הבטוח של כל האמהות הישראליות. טיגנו בצל, טיגנו את האורז ואז הוספנו תבלין צהוב כדי שיראה יותר חינני בצלחות.

אחרי שסיימנו, עטפנו את כל הסירים במגבות וסמרטוטים אחרים, וירדנו למושבה ישראלית שחיכתה לנו רעבה בקומה התחתונה. ליצירות מופת שלנו חברו עוד כמה מנות פשוטות אך מחממות לב וכך נראה השולחן בסיום הארוחה:

לשותפתי להכנת הארוחה קוראים קורל שמש, ואני מרגישה שחוויית הבישול הזאת הייתה היעוד שלשמו הייתי חייבת לבקר בואטה קנאל.

קורל והפטריות

אני וקורל

לבלוג המלא של לין - תל אביבית נמרצת בהודו

צילומים:

לין אורמן




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה