אהבה של אימא: בלוגריות והבנים שלהן

אמנם יום האם האמריקאי כבר חלף אך היום הוכרז בקמפיין פייסבוק ויראלי כיום האם החדש של ישראל. ועד שיחזור יום האם, משתפות אותנו בלוגריות סלונה בתמונות וסיפורים על הבנים שלהן

22/05/2016
יערה די סגני קבלו עדכונים מיערה
  • RSS

לפני שנתיים בדיוק הוזמנו בלוגריות לשתף תמונות אמהות-ובנות ולספר לנו על הבנות שלהן. היום הגיע גם תורם של הבנים.  כי בין אם אנחנו חוגגות את יום האם או את יום המשפחה, בילדים שלנו אנחנו אוהבות להתגאות בכל יום בשנה.

מירית וולך

אני אמא לשלושה גברברים (ובת בכורה). אפשר לומר על הבנים את כל הסטראוטיפים והכל יהיה נכון, הם שובבים והאנרגיות שלהם בלתי נדלות, הם צריכים תמיד להוציא אנרגיות וההורות להם שונה מההורות לבת (איתה התחלתי את דרכי כאם). אבל הבנים שלי גם יבואו לחבק אותי כשיראו שאני עצובה (אפילו בן השנה וחצי), והם רגישים ומחמיאים, הם אוהבים לשחק באבא טרקטור וילד טרקטור ולהיות החברים הכי טובים גם אם לפני שניה הם הלכו מכות. הם צומחים לי מול העיניים לילדים מדהימים ואני מקווה שנצליח לגדל אותם כגברים מדהימים לא פחות. כאלה שיודעים לא להטריד, כאלה שחושבים פמיניזם, כאלה שימשיכו להרוות נחת, כאלה שיבחרו בנות זוג שלא יתייגו אותי כחמות המפלצת לפני שיתנו לי אפשרות להוכיח אם אני באמת כזו.

מירית ושלושת בניה

לבלוג של מירית "עוטפת בארז" - לחצו כאן 

 

גלי דודזון-סגל

על 3 בנים דיברתי. הבכור - רציני, אחראי, בוגר ועצמאי, השני - מצחיק, חריף, פעלתן ודעתן, השלישי - רגיש, חולמני, עדין ואוהב. 3 בנים, 3 אנשים שונים ו-3 אחים אוהבים ואהובים שנמסים ברגע מול הקטנה שהגיעה וערבבה את הקלפים.

גלי והבנים

לבלוג של גלי "הקונה נחמה" – לחצו כאן

 

נירי שאול

גיא שלי ואני בחופשת הקיץ האחרונה. טסנו כל המשפחה לנופש ברודוס וזה היה זמן איכות כייפי אחד גדול עבורנו, פעם ראשונה שהילדים טסו לחו"ל והכל היה בגדר חוויה מיוחדת וראשונית בשבילם. כשמצאנו את עצמנו זרוקים על הספה הכייפית הזאת במרפסת, היה ברור לי שזה זמן טוב לסלפי זוגי, כדי שנוכל תמיד לחזור לרגע הזה שכולו שלווה ואושר והנאה מהחיים.

נירי וגיא

לבלוג של נירי "על אופנה וגעגוע - לחצו כאן

 

 דניאלה פורת פנסו

הבן שלי נולד לפני כמעט 21 שנה ועשה אותי אמא. לא הייתי מאוד צעירה וגם לא מאוד מבוגרת כשילדתי אותו, אבל כל נושא האימהות לא היה ממש בראש שלי. כתבתי על זה פוסט כמובן. אהבתי ואוהבת אותו עד כלות, אם כי לא יכולה לומר, שהוא מרכז עולמי. יש לי עוד הרבה עולמות והוא חלק מהם. הוא בצבא עכשיו וגם על זה כתבתי פוסט. הוא בתפקיד קרבי מאוד, אבל אני לא ממש דואגת לו. בעצם, אף פעם לא ממש דאגתי לו. מאמינה בו, מאמינה בתבונתו ובכוחותיו ובעיקר רוצה באושרו. הוא מזכיר לי את עצמי ולמרות שהוא מתקמצן בשיתופים על חייו, אני מרגישה אותו בעצמות: את כאביו, את שמחותיו, את תקוותיו, את ליבו הפועם. חרטות וצביטות לב על דברים שהייתי עושה אחרת? יש לי. גאווה ופליאה על האדם שהוא צמח להיות? יש לי עוד יותר! ברק האהוב - ילדתי אותו, אבל הוא לא שלי. ברק האהוב: חכם, חושב, מתלבט, רגיש, גבוה, רזה (יש לי בן רזה, שימו לב) ויפה עד כאב. יום הבן/אם שמח

דניאלה וברק

לבלוג של דניאלה - לחצו כאן

 

איילת קדמי

כשבן זוגי ואני רק התחלנו לצאת, הוא שאל אותי מה החלום שלי. הדבר היחיד שעלה לי בראש זה - להיות אמא. כבר הגעתי לגיל 37 עשיתי תארים אקדמאים, גרתי בת"א מספר שנים ועשיתי הכל כדי למלא את הזמן בדברים שאני אוהבת ושממלאים אותי. היה כיף, אבל ידעתי שעדיין לא הגעתי לעיקר. בעוד שבוע אופק שלנו יהיה בן חצי שנה. שום דבר לא הכין אותי לכזאת חוויה מדהימה, ליצור כל כך מתוק ומואר, לאהבה כזאת שהולכת וגדלה מיום ליום,  אני מודה בכל רגע ורגע שנבחרתי להיות אמא של אופק.
איילת ואופק
לבלוג של איילת "Rainbow" - לחצו כאן

רונית קריספין

רגע לפני שאנחנו נכנעים לבגרות, השתובבות (כמעט) אחרונה עם בכורי.

לא משנה כמה בנזוגי שותף פעיל בבית, לא משנה כמה אני אמא עסוקה, לא משנה כמה אחים יש לו, לא משנה כמה ילדי טרוד בענייניו שלו ואפילו אם יש עוזר/ת בבית וכמה פעמים בשבוע - אמא יש רק אחת. ועד שלא נתעורר לעולם שוויוני יותר, באמאשלכם , תניחו לילדים שלי לחגוג לי יום אם.

רונית משתובבת עם הבכור

לבלוג של רונית  - לחצו כאן

סיגל דוד בוקסדורף

כשנועמיקו נולד, מחונן בכרומוזום נוסף,דאגו לומר לנו מה הוא לא יהיה. לא ילך מהר, לא ידבר כמו כולם , לא יצליח במשימות שונות ועוד. ושכחו לספר לנו, כי נועמיקו יביא עימו אור גדול של התבוננות מחודשת על מושגי החיים , וכמו כן שכחו לומר לנו שהוא יביא עימו עומקים של אהבה וחדות אחרת לחיים. ואכן נועמיקו הביא עימו משמעות לכל פסיעה וצעד בחייו: הביא עימו ציפייה דרוכה לכל הברה ומילה , הביא עימו סובלנות ועומק של אהבה לכל הבל פיו או משימה שהוא מבצע. והכי הכי הכי - נועמיקו הביא עימו גישה משובחת, הטוענת ״כל אחד הוא תו ייחודי במלודיה של חייו״ ,ומי אנחנו שנקבע מהי , כיצד היא תישמע ואיך כל פעם מחדש לבנו יפעם רק מלהאזין לה. מאחלת לכולנו המשך חשיבה ייחודית מחוץ לקופסה קבלו את נסיך וגאוות חיי גאוותסמותק - נועמיקו מהממיקו ודרך אגב הוא רץ בגיל שנה וחצי.

סיגל ונועמיקו

לבלוג של סיגל "השמיים הם לא הגבול" - לחצו כאן

ליאת בקייר (מנהלת סלונה קונטנט)

כל מי שסביבי, מאז ומתמיד אמר "את תהיי אמא של בנים", וכך באמת היה, אבל את כל אחד מהם הרווחתי ביושר:

עילם, הבכור, הוא הנס שלי. עילם נולד אחרי שנתיים של טיפולי פוריות אינטסיביים, כמעט כושלים. הרופא קרא לו "עובר טיוטא" כשהכניס אותו לרחם שלי, סתם לנסיון, כי לא היה סגור על זה שיש לו סיכוי לשרוד ברחם. אבל עילם היה עקשן מאד, הוא נבט ברחם שלי ויצא עד אלי. עילם הוא החכם הסיני שלי, שקט, שליו ושקול.

רפאל, לעומתו, בא בהפתעה, מהר ושלוח, כמו הרוח. נינג'ה דרום אמריקאית עם אנרגיות בלתי נגמרות.

ראם, בן הזקונים שלי, הגיע גם אחרי טיפולי פוריות "רגועים", של חצי שנה, וכזה הוא בודהה חביבה, הקצפת שבקצפת.
שלושתם יחד הם נבחרת הבנים שלי, ואיתם אני מרגישה כמו המלכה האם.

ליאת והבנים

אלונה זוהר

יהל ואני מיום הבר מצווה שחגגנו לפני חודשיים. יהל הוא הצעיר במשפחתינו והוא הילד עם הלב הכי גדול עלי אדמות.

אלונה ויהל

לבלוג של אלונה "אוכל שבא מהלב" - לחצו כאן

 

מאיה כהן בן שלוש

אספי בכורי שלי- אני כל כך מאושרת להיות אמא שלו, נער יפה שלי וראי חזק עבורי. בן 11 וחצי, אני מרגישה שדרכו ובזכותו גם אני גדלה כל הזמן, הוא מזכיר לי אותי, בדקויות והרבדים העמוקים ביותר של הנשמות שלנו. תכף עובר אותי בגובה והוא ממש מרוצה מהעניין, לא מפסיק לצחוק עליי וקורא לי סימה, סתם כי בא לו. לראות אותו ואת חבריו גדלים והופכים לנערים ונערות זה אחד הדברים המרגשים ביותר שאני חווה כאמא. (תמונה מחופש בקוס קיץ 2015, השארנו את שאר המשפחה במלון ויצאנו לרכב באי)

מאיה ואסף

לבלוג של מאיה "מאיה בארץ הפלאות" - לחצו כאן

 

יערה די סגני

לפני 13.5 שנה זיו הפך אותי לאימא ושינה את חיי. מתינוק פעלתן שאף פעם לא הפסיק לזוז ועשה הכל בקצב שלו, הפך לילד מתוק וסקרן ולנער רציני, חכם בטירוף, מצחיק ורגיש שעדיין מרשה לאימא לחבק אותו, אפילו אם הוא מקפיד להזכיר לי כמה אני מביכה אותו. אומרים שהוא דומה לי, אני לא ממש רואה את זה ובעיקר אני לא יודעת איך ייצרתי כזה גאון, בטח לא אחד יפה כל כך, אבל מקבלת בהכנעה את המחמאה ומתמוגגת מבפנים. התמונה היא מבר המצווה של זיו, אחד מרגעי הגאווה הגדולים.

יערה וזיו

לבלוג של יערה "מוכנה לפרוש כנפיים" -לחצו כאן

ענבל ורדי

טום שלי היה בן 3 חודשים לפני כמה ימים. הוא התשובה לחלום שחלמתי לפני שנים רבות. הוא ההוה והעתיד שלי. הוא הדבר הכי טוב בחיי.

ענבל ורדי והבן שלה

לבלוג של ענבל - לחצו כאן

לימור גרוס קלינגר

האור בחיי נולד לפני כמעט 12 שנים והפך אותי לראשונה לאמא. מתינוק שקט וילד רגוע, כזה שעוד לפני שמלאו לו שנה כבר רצינו עוד כמוהו, זה שבגיל 3  בלי לחשוב פעמיים סחבנו אותו לתאילנד לטיול של חודש, הפך לילד מאתגר במיוחד.
הוא חכם, מבריק ודעתן.  רגיש באופן מיוחד, טוב לב  ורודף אמת בצורה קיצונית. מלא בתמימות ואין בו טיפה של תככנות. ילד אהוב שמוקף בחברים וחברות אך לא תמיד מבין כמה הם אוהבים, מעריכים אותו ורוצים בקרבתו. אח בוגר שמעריץ את אחיותיו הקטנות אך יודע להציק כיאה למעמדו בהיררכיה. יודע להעריך, לחבק ולהודות בלי להתבייש ברגשותיו. מין ADHD שכזה.
לא יכולתי לבחור בילד מתאים  יותר שיעשה לי את בית הספר לחיים באימהות ועל כך אני מודה.
לימור קלינגר והבן שלה
לבלוג של לימור "2BaMAM" - לחצו כאן




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה