עתידות

האם תיתכן אהבה בעולם בו דירוג האשראי שלך גלוי לכולם (וממנו נגזר היחס אליך) והקשר האנושי הוחלף ע"י מחשב? ביקורת ספר

13/03/2011
ציפי גוריון מורדי קבלו עדכונים מציפי
  • RSS
» כריכת הספר. צילום: יח"צ

בעתיד הלא רחוק מדי, לא בדיוק ברור מתי, זה יכול להיות בעוד עשרים, שלושים או חמישים שנה, מתאהב לני אברמוב נואשות ביוניס פארק.

לני אברמוב הוא יהודי ממוצא רוסי שגדל בניו ג'רזי, גבר נוירוטי שלא יודע להתלבש, עדיין קורא ספרים ויותר מכל חרד מהמוות. יוניס פארק צעירה ממנו בחמש עשרה שנה, שוקלת 38 ק"ג וחושבת שהיא שמנה, בת למשפחה קוריאנית עם אב מכה והערך הזיוני שלה הוא 800 (הדירוג הגבוה ביותר). המידע הזה פתוח לכולם מכיוון שלכל אדם יש כעת אפראט, מעין מחשב אישי שהולך איתו לכל מקום, מספר לו מה קורה בעולם, נותן לו פרטים על כל מי שנמצא בסביבתו ובין השאר מדרג אנשים בצורות שונות.

לכתיבתו של לני אברמוב אנו מתוודעים דרך יומניו. לזו של יוניס דרך התכתבויות שלה עם חברה, עם אמא ועם אחות בגלובלטינס, שירות מקוון מתקדם שדרכו מתנהלים יחסי אנוש בתקופה בה מתרחש הספר, כש"לדבר" זו לא אופציה. מקסימום "למלל" או "לקייק", וגם כשממללים, השפה מלאה בראשי תיבות שרק הצעירים מבינים ומותירה את לני מאחור, חסר אונים גם בתחום הזה.

אמור לי מה דירוג האשראי שלך, ואומר לך מי אתה

העולם העתידי כפי שהוא מוצג בספר קודר עד מאוד. ארה"ב הגדולה על סף קריסה, נשלטת על-ידי מפלגה אחת, זונחת את מי שלחמו עבורה בונצואלה במלחמה שאנו לא מקבלים עליה יותר מדי מידע. הערים מוצפות בעמודי אשראי שמראים מהו דירוג האשראי של כל מי שעובר לידם, כך שיהיה ברור כיצד צריך להתייחס אליו. הנקודה הישראלית, איך אפשר להתחמק ממנה, מופיעה רק בשם: ישראל הפכה ל"מדינת-משטרה ישראל" והוריו של לני מקפידים להניף בגאווה את דגל ארה"ב לצד דגל מדינת-משטרה ישראל.

לני, למזלו, ניחן בדירוג אשראי גבוה מאוד בתור עובד של שירותים פוסט-אנושיים. עליו לאתר אנשים שיש להם פוטנציאל להיות לקוחות של החברה שמבטיחה חיים לנצח ולבדוק אם הם אכן מתאימים לכך: מה מצבם הבריאותי כעת, האם הגנים שלהם מבטיחים, האם יש להם את היכולת הנפשית להתמודד עם מות ילדיהם לפניהם. לרוע המזל, לני שיותר מכל מפחד מהמוות, לא עונה על הקריטריונים הללו.

גם בעתיד יהיו יחסים גרועים

אני מאריכה בכוונה על העולם הנבנה כאן, כי זהו החלק הטוב בספר על אף שהוא לא מפורט דיו. למעשה זהו החלק היחיד שטוב בספר. אין להקל בכך ראש, משום שבספר שמתרחש בעתיד, עיצוב העולם משמעותי עד מאוד. הבעיה היא, שמה שמועמד במרכז הוא לני וסיפור אהבתו ליוניס פארק. מערכת היחסים בין לני לבין יוניס עוברת עליות ומורדות שחוזרים על עצמם שוב ושוב: לני מתרפס בפני יוניס, יוניס נרתעת מלני, יוניס חושבת שהיא לעולם לא תמצא משהו יותר טוב ונהנית מהמגורים בניו-יורק ולכן נשארת עם לני. המעבר בין יומניו של לני לבין מכתביה של יוניס משתמש תדיר בפער שבין מה ששניהם בטוחים בו. כך, למשל, לני משוכנע שהמפגש עם הוריה של יוניס התנהל היטב ויוניס כותבת לחברה שלה ש"ארוחת הערב עם לה פמיליה היתה אסון, כמו שניבאת". לני חושב שיוניס שמחה כל כך לפגוש את חבריו והיא חושבת שהם איומים, וכן הלאה.

כאמור, לני ויומניו הם עיקר הספר, ולני, איך לומר זאת, מעצבן עד כדי רצון להפסיק לקרוא את יומניו אחרי 30 עמודים. אל הפאתטיות המביכה שלו אנו מתוודעים תוך זמן קצר מאוד ועדיין מוכרחים להישאר איתו משום שהוא גיבור הספר ובאמצעות יומניו נבנה העולם הכן-מעניין, אבל אנחנו נוטרים לו על כך לאורך כל הדרך, מה גם שהעלילה מתנהלת באיטיות מכבידה.

עתידות: לא תהפוך לקלאסיקה

גזר הדין הסופי מחמיר בעמודים האחרונים, ועל מנת להימנע מספוילרים, אם בכל זאת תרצו לקרוא, מוצא שטיינגרט דרך מתוחכמת להקדים את המבקרים ולהתייחס בעצמו אל היומנים כאל יצירה, כאשר שתי האמירות המשמעותיות שלו הן שזו יצירה חשובה מאוד ושיוניס פארק מעניינת הרבה יותר מלני. ובכן, יוניס באמת מעניינת יותר מלני, אבל זה לא מדד לכלום. בסופו של הספר שטיינגרט נראה כמי שמוכשר בבניית עולם אך כושל בבניית דמויות, וגרוע מכך, מחליט להציג את יצירתו הטריה כקלאסיקה עתידית, מה שמיד מוריד את הערך הזיוני שלו.

סיפור אהבה אמיתי עצוב במיוחד- גארי שטיינגרט
מאנגלית: קטיה בנוביץ'
הוצאת ידיעות אחרונות, סימנים
>> לפרטים נוספים על הספר

>> מתוך הבלוג "סלונה מבקרת ספרים"




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה