הביא את המכה

אחרי כמה חודשים מופלאים וידידותיים בהודו, נתקלו הללי ומשפחתה לראשונה בטביעת הרגל הנבזית של הישראלי המכוער

13/03/2011
haleli קבלו עדכונים מhaleli
  • RSS
» שוק בהודו. צילום: mckaysavage, flickr

כל מה שצריך זה אדיוט אחד. ועוד אחד. ועוד אחד.

התישבנו לארוחת בוקר. מיד אחרי שהזמנו, ניגש אלינו סנטוס, יחד עם בחור שלא פגשנו קודם. את סנטוס אנחנו מכירים מהמקום של לצמי, שבו אנחנו אוכלים הרבה פעמים ארוחת ערב, וגם הוא אוכל שם כל יום.

הוא שאל אותנו אם אנחנו יכולים לעזור לאיזה בחור. אחד מהישראלים קנה ממנו דבר מה ושילם לו בשקלים, ועכשיו הוא מחפש מישהו להחליף איתו את הכסף הזה לרופי. אמרנו לו שאנחנו לא זקוקים לשקלים, כיוון שאנחנו לא מתכננים להגיע לארץ בקרוב ושאנחנו מצטערים. 'אולי רק כמה מאות?' הוא שאל. אמרנו שלא, אין לנו מה לעשות עם זה. אבל בודאי יש ישראלים אחרים שיוכלו לעזור. סנטוס והבחור הלכו. הרגשתי קצת רע שאינני יכולה לעזור.

ארוחת הבוקר הגיעה ואנחנו התחלנו למרוח את החמאה על הטוסט. אחרי כמה דקות סנטוס חזר לבד, מנסה לבדוק שוב את האפשרות שנעזור לבחור. הוא הביא איתו כמה שטרות ישראלים. הסתכלתי עליהם. משהו נראה לי מוזר, אבל לקח לי כמה דקות להבין מה בדיוק. כבר כמה חודשים שלא ראיתי שטר כסף ישראלי, אולי אני פשוט לא זוכרת?

העוקץ

אבל הסכום על השטר החזיר אותי מיד למציאות. 'אלה שטרות ישנים', אמרתי לסנטוס, 'לא משתמשים בהם כבר בארץ. הם לא שוים כלום'. השטרות שהוא החזיק ביד, בסכומים של 1000 ו-5000, החזירו אותי לילדות רחוקה מאוד. כמעט לא הצלחתי בכלל לזכור את התקופה ההיא. השטרות נראו יפה, וללא ספק היו אמיתיים, כך שלבחור המסכן לא היתה שום סיבה להטיל ספק. מה הוא יודע על הכסף הישראלי?

הרגשתי איך גדל לו גוש קטן בגרון שלי. האוכל כבר לא עניין אותי. הסתכלתי על הבחור ועל המבט בעיניו כאשר סנטוס ניסה להסביר לו שהכסף שקיבל הוא חסר ערך לחלוטין. שהישראלי שקנה ממנו סחורה בסכום נכבד מאוד, פשוט עבד עליו, לקח את הסחורה והשאיר אותו בלי כסף. לקח לו הרבה זמן להבין. הוא שאל שוב ושוב אם הוא יוכל אולי להחליף אותו בבנק, ואנחנו היינו צריכים להסביר לו בכל פעם מחדש שאף אחד לא יחליף לו את הכסף הזה.

פסגת השנאה

איך התביישתי. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. אותו ישראלי בודאי היה כל כך מבסוט מעצמו שהצליח לגנוב סחורה באלפי שקלים (מאות אלפי רופי), ומן הסתם לא עניין אותו שובל הסירחון שהותיר אחריו. ועכשיו אני עומדת מול הבחור הזה, ומרגישה איך זאת אני שפשעה. אני שעבדה עליו. אני שגנבה ממנו. עכשיו עלי לסנגר על עצמי ועוד מליון ישראלים אחרים שלא עשו דבר, רק בגלל ישראלי אחד מטומטם, שתכנן את העוקץ הזה היטב ומראש ותקע עוד דגל בפסגת השנאה הגלובלית.

מליון פעם אמרתי לו "I'm so sorry" בתקווה שזה יעזור, אבל מאותו רגע ואילך, הפסקתי להתפלא כשבחנויות מסוימות לא מוכנים למכור לי, והפסקתי לקחת ללב כשבמלונות מסויימים אומרים לי ש'הכל מלא' כשאני רואה שהם חצי ריקים. והכי עצוב הוא שהפסקתי להיעלב מכך שהילדים בפארק לא רוצים לשחק עם הבן שלי כדורגל כי הם לא אוהבים ישראלים.

>> מתוך הבלוג של הללי- עולם גדול, צעדים קטנים
צילומים: ויקיפדיה, mckaysavage




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה