אין רייטינג לאלימות

הכותרות החדשותיות דוחקות לשוליים כותרות העוסקות בנושאים "נשיים מדממים". דבורה לדרמן-דניאלי רוצה שינוי אמיתי

15/03/2011
דבורה לדרמן-דניאלי קבלו עדכונים מדבורה
  • RSS
» נשים נרצחות על ידי בן זוגן. צילום אילוסטרציה: ThinkStockPhoto

יום האישה הבינלאומי הוא הזדמנות להביט נכוחה על מצב הנשים בישראל שנת 2011 - נשים עדיין מוכות על ידי בעליהן (לעתים עד כדי רצח) באופן מתמיד. נשים מותקפות על ידי גברים באופן מתמיד. ילדות נאנסות על ידי בני משפחתן באופן מתמיד. אבל נראה שמבחינה תקשורתית וציבורית, מה שפוגע, רומס, מרסק וממית נשים, נותר עדיין בגדר "לא חשוב מספיק", שולי ולא מהותי.

והרי החדשות: רצח ואונס

הכותרות החדשותיות בנושאים מדיניים, פוליטיים או צבאיים תמיד ידחקו לשוליים כותרות העוסקות בנושאים "נשיים מדממים". לכן, גם לאחר יום בו נרצחו שתי נשים על ידי בני זוגן, כמו גם לאחר דיווחים יום יומיים על ילדות שנאנסו על ידי סבן או אביהן, תוכניות החדשות לא הקדישו מהדורות מרכזיות לדיון בנושא, וכותרות העיתונים הקדישו במקרה הטוב רק מקום מצומצם לדיווח על הפשעים הנתעבים, במיוחד כשהיו חדשות מדיניות, צבאיות או פוליטיות מעניינות ומרתקות יותר.

אך מתי השתנה המצב, ולפתע התעללות, תקיפה או אונס נשים קבלו את מקומם התקשורתי הראוי? במקרים בהם הפושעים היו בעלי משרות רמות בתוך המערכת השלטונית. אף אישה שנאנסה לא תזכה לעולם לזמן המסך החדשותי שהוקדש, בצדק רב, לנאנסות קצב. אף אישה שהותקפה לא תזכה לעמודי השער בעיתונים, שזכתה להם אורלי אינס. נשים אלו קיבלו מקום מרכזי בעניין התקשורתי והציבורי רק כשגבר שנשא במשרה רמה היה מעורב בפגיעה בהן. כלומר, לא היו מעורב כאן רצון אמיתי לשים במרכז את העוול, הסבל והדיכוי הנגרם לנשים בפני עצמן, אלא העניין נבע בעיקר מזווית רכילותית-צהובה הקשורה לגברים הפוגעים.

כותרת ראשית לנפגעות

כנראה שכדי להגביר מודעות תקשורתית-ציבורית להרסנותן ולקטלנותן של תופעות כמו גילוי עריות, אונס ילדות והכאת נשים, אשת רמטכ"ל צריכה להתגלות כאישה מוכה, או שילדתו של שר צריכה להתוודות על מעשי ההתעללות שעושה בה אביה. אז אולי תתרחש המהפכה האמיתית - אז תוקדשנה הכותרות הראשיות לנפגעות. אז תפתחנה מהדורות החדשות בדיווח, ניתוח והתייחסות מעמיקה לפשעים הנעשים יום יום, שעה שעה בנשים ובילדות. אז יבחרו עורכי העיתונים לעסוק בהרחבה במציאות הזוועתית הזו, שבדרך כלל הם בוחרים להותיר בחצר האחורית, השולית והממודרת.

הבה נקווה ובשנה הבאה, ביום האישה הבין לאומי 2012, נוכל לסכם ולומר שאכן התחולל שינוי אמיתי, שעניין הפגיעה בנשים כשלעצמן הפך לנושא מרכזי ומהותי בסדר היום התקשורתי והציבורי. שגם בלי להיות נאנסת-נשיא, או מותקפת מפכ"ל - מחאתן של נשים נפגעות, נאנסות או מותקפות זכתה וזוכה למלוא המקום, ההתייחסות, ההגנה והגיבוי.

מתוך הבלוג של דבורה לדרמן-דניאלי.

צילום אילוסטרציה: ThinkStockPhoto




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • סלונה במשפט קצב | בחדשות | סלונה 22/03/2011

    [...] מתי השתנה המצב, ולפתע התעללות, תקיפה או אונס נשים קבלו את מקומם התקשורתי הראוי? במקרים בהם הפושעים היו בעלי משרות רמות בתוך המערכת השלטונית. אף אישה שנאנסה לא תזכה לעולם לזמן המסך החדשותי שהוקדש, בצדק רב, לנאנסות קצב. אף אישה שהותקפה לא תזכה לעמודי השער בעיתונים, שזכתה להם אורלי אינס. נשים אלו קיבלו מקום מרכזי בעניין התקשורתי והציבורי רק כשגבר שנשא במשרה רמה היה מעורב בפגיעה בהן. כלומר, לא היו מעורב כאן רצון אמיתי לשים במרכז את העוול, הסבל והדיכוי הנגרם לנשים בפני עצמן, אלא העניין נבע בעיקר מזווית רכילותית-צהובה הקשורה לגברים הפוגעים. >>להמשך קריאה [...]

בחזרה למעלה