לידה שקטה: זה שיר פרידה

"כבר מעל 18 שנה שאני אמא של עדי ותמיד אשאר אמא שלה, גם אם לא זכיתי להכיר אותה." יעל ילדה את עדי בלידה שקטה ועדיין חושבת על זה

16/05/2016
יעל בשור קבלו עדכונים מיעל
  • RSS

הערב (16.05) ישודר בערוץ 8 בהוט הסרט "עדיין אהובים" (ארה"ב, 2015) העוסק בהתמודדות משפחות עם לידות שקטות. יעל בשור, מחברת הספר "להיפרד לפני שמכירים", נזכרת בלידה השקטה שחוותה ולא שוכחת.

עברתי לידה שקטה לפני כ-18 שנים. רבים מכם ודאי מרימים עכשיו גבה בתמיהה - 18 שנים והיא עוד חושבת על זה? עוד זוכרת? זה הרי לא הגיוני. אז נכון, בעיני מי שלא עבר אבדן הריון או לידה שקטה זה באמת נראה מוזר וחריג. היום אולי זה מקובל להתאבל על תינוק שלא נולד (לא בטוחה עד כמה גם היום פתוחים לסוגיה הזאת) אבל לפני 18 שנה, לדבר על לידה שקטה, להתעצב על זה יותר מחודש, היה מאוד מאוד חריג.

מי שרצה/תה לדבר על זה, (ובואו נודה על האמת, רוב הגברים אפילו לא חלמו על לדבר על זה כי לא היה להם עם מי) היה צריך למצוא אנשים דומים לו, שעברו גם הם את החוויה הזאת כדי לדבר איתם. רצוי באיזה פורום ייעודי באינטרנט ו"עזבו את השאר מהרגשות הללו". למה? בראיה לאחור אני חושבת שזה פשוט כי כבני אדם לא קל לנו להתחבר לקשיים של אחרים, קשיים שאנחנו לא עוברים. לכל אחד ה"חבילה" שלו ואם מישהו עובר חוויה שאינה ברורה או מוכרת לנו, קשה לנו להתחבר אליה. על אחת כמה וכמה אבדן של תינוק שאף אחד לא מכיר ולאף אחד אין זיכרונות ממנו. תינוק שלא נולד, שההורים שלו יתעצבו עליו, אולי ישתפו אותנו פעם פעמיים ו- שיעשו טובה לכולם ויתקדמו הלאה. כשאני מציינת מדי פעם במשפט סתמי "היום היא הייתה צריכה להיות בת..." או "הייתה יכולה להיות לי ילדה ש..." אני מרגישה מוזר כי בעצם, אין לי עם מי לדבר על זה, פרט לאבא של הילדה הזאת, אולי האחים והאחיות שלה.

לפני כמה חודשים, במסגרת פרויקט במגמת קולנוע, הבת שלי בת ה -17 החליטה לעשות סרט על הלידה של עדי, התינוקת "ההיא" מהלידה השקטה, בעצם אחותה הגדולה ממנה. היא ראיינה אותי ואת אבא שלה, שאלה שאלות לא פשוטות, ביימה, צילמה, ערכה. לפני כמה ימים ראיתי את הסרט הגמור. זה סרט מרגש ביותר, מכיל פרטים רבים וגם הרבה דברים שלא דובר עליהם. הסרט מהווה גם מעין חלון קטן לנושא שתמיד דובר בבית אבל לא בכזאת עוצמה והיקף. היה מעניין לראות איך הקטנה הזאת (בת 17) מעבדת נושא לא פשוט מבחינתה, התינוקת שנולדה אחרי.

הסרט "עדין אהובים" מעניין מכמה בחינות. ראשית, זאת אחת הפעמים הבודדות שיש התמודדות עם הנושא הזה בטלוויזיה. הסרט מלווה 7 משפחות שעברו לידה שקטה ומראה את ההבדלים בין המשפחות השונות וגם את הדומה ביניהם. את הקשיים של הגברים, של הסובבים, את הדרך בה מתמודדים זוגות שונים עם חוויה דומה. יש הרבה נקודות דמיון בין המשפחות: ה'לבד' שלהם עם הנושא, הצורך לשמור מזכרת, לשמר את הזכרון, ההתמודדות הזוגית וההתמודדות של בני משפחה אחרים (שמדברים גם הם על 'לעבור את זה'), הפחד מההריון שאחרי, השיח על שינוי מהותי שעוברים, הידיעה שאף פעם לא תחזרו להיות מה שהייתם קודם. הידיעה הברורה שעברתם שינוי מהותי ובלתי הפיך.

הנקודה השניה, נוגעת בדיוק לזה, לשינוי הזה. אין לי בכלל ספק שהחוויה של הלידה השקטה הינה חוויה מכוננת. זהו אירוע משנה חיים, משנה אישיות, משנה המון. אני שלפני הלידה השקטה אינה אותה אני שאחרי. תהליך ההתמודדות הזאת שינה אותי (ואני מאמינה שבמובן מסויים את כל מי שעבר לידה שקטה) בצורה שאף חוויה לא שינתה אותי. חלק מהשינוי הוא לטובה, חלק קצת פחות. דבר אחד בטוח, אני לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו. כשאני רואה אישה בהריון, ברור לי שהיא יכולה ללדת תינוק בריא וברור לי לגמרי שזאת ממש לא תוצאה וודאית של ההריון. ילד שנולד חי ובריא זה נס - לא פחות. וזאת צורה לגמרי שונה להסתכל על החיים.

שלישית, מבחינתי, דרך ההתמודדות של האנשים בסרט מאוד שונה ממה שהיה מקובל בארץ לפני 18 שנה ואני לא בטוחה שזה שונה היום. ברור לי שהזוגות שמתראיינים בסרט אינם הזוג הממוצע שמתמודד עם חוויה כזאת, ברור לי שהם נבחרו בגלל השונות שלהם, המוחצנות שלהם בהתמודדות וכמובן גם במוכנות שלהם להיחשף עם כל הכאב, האבדן וההתמודדות. זה באמת יוצא דופן. ונקודה רביעית ואחרונה, הסרט החזיר אותי לחוויה ההיא, מלפני 18 שנים, להתמודדות, לכאב, לצורך לעשות משהו. הוא הראה לי שוב, את מה שכבר ידעתי, שזו לא חוויה שעוברת. תינוק שנולד הוא ילד לכל דבר. אין דבר כזה "יאללה תתקדמו" ואין דבר כזה לשכוח. למרות שלרוב האנשים ששואלים אותי כמה ילדים יש לי, אני עונה ארבעה, תמיד אני עונה לעצמי בפנים, שיש לי חמישה. וזה דבר שלא יעבור לי.

כבר מעל 18 שנה שאני אמא של עדי ותמיד אשאר אמא שלה, גם אם לא זכיתי להכיר אותה.

להפרד לפני שמכירים מאת יעל בשור




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה