הר של בדידות

באותה בדידות נשית של חוסר סיפוק, נמצאת קליפת הנוגה של הסרט "ההר", התובנה העמומה והעצובה הטמונה בו וכן, שאלות של גורל וצדק זוגי. חוזקו של הסרט במנעד הנשי שבו, בעולם הנשי שהוא מביע וביכולת הטמונה בו לעורר שאלות

15/05/2016
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • RSS

"ההר", סרטה של יעל קיים, הוא סרט לא קונבנציונלי שמנסה לחדור פנימה לתוך עולמה של אישה דתייה (שני קליין) המתגוררת עם בעלה ראובן (אבשלום פולק) - ר"מ בישיבה וארבעת ילדיהם בבידוד, כמעט מוחלט, ברחבת בית הקברות בהר הזיתים בירושלים. האישה עקרת הבית, מנותקת מהחברה, נמקה מבדידות וחוסר שקט ובוחנת את הפערים בין הטהור לטמא, בין ההתנזרות לתשוקה ובין החיים למוות, אלמנטים שניצבים במוקד הסרט. במהלך הסרט היא נתקלת בדמויות שונות, חיות ומתות ששופכות אור על עולמה. בין השאר בקברה של המשוררת הדתייה זלדה.

הבדידות הנשית שעומדת במוקד ה"ההר" מפעילה את רוב העלילה שמבקשת לפענח, בין השאר, את ה"חוסר" הזוגי ואת הדחייה של בעל מאשתו. שם, באותה בדידות נשית של חוסר סיפוק, נמצאת קליפת הנוגה של הסרט, התובנה העמומה והעצובה הטמונה בו וכן, שאלות של גורל וצדק זוגי. קיים מטפלת באופן ייחודי ונדיר בנושאים מטרידים כמו ביטויה של תשוקה נשית, סקרנות, מפגש ומגע ב"אסור".

ההר

כבמאית היא בוחנת את האלמנטים בזהירות פיוטית באמצעות הגיבורה הראשית שהיא, לכאורה, אישה אנונימית, חסרת שם המשמשת כרעיה כנועה לבעלה ואם מסורה לילדיה (אגב, משחק נפלא ואמין של הילדים) והיעדר שמה בולט בכך שגם עוברי האורח קוראים לה רק "גברת" בלי שם נלווה אבל השאלה מיהי באמת נותרת בגדר תעלומה מציקה ותמוהה רוב הסרט. בשלב מסוים במהלך הצפייה הבנתי, שאולי קיים רצתה לרמוז לנו שאותה אישה יכולה להיות כל אישה.

אחת הבחירות היפות והראויות לשבח ב"ההר" הוא הליהוק. הבחירה באישה (שבהמשך, ספק באמת, יתגלה שמה). האישה עצמה היא חצי הריון, סוג של הר, מגביהה ראות אבל חסרת יכולת להשתנות. הבחירה בשני קליין שאינה המודל הנשי השגור של הרזה בעלת היופי הנדוש, שמלהקים לרוב לתפקיד הראשי, הוא חידוש מרענן בנוף הקולנוע הישראלי. גם סצנות מסוימות שמבטאות את הנשיות העגולה והמלאה, מלאת התשוקה שלה מעוררות בנו הפתעה ולעיתים רתיעה, כי מה לעשות, אנחנו כצופים בכלל לא מתורגלים לדימוי הנשי, הנוכח של דמות מלאה, עגולה ומאידך חושנית.

ההר סרט

ובכלל, לאורך הסרט מתגלות בחירות פמיניסטיות תודעתיות, בחירות שמערערות את התדמית של ה"בעל" כ"כל יכול", בחירות שמביכות את הטייפקאסט הדתי ואת הטייפקאסט הגברי כאחד. שיאו של הסרט מתבטא במפגש נשי יוצא דופן של הגיבורה הדתייה עם הזונה המזדמנת. מפגש נשי שאין דימוי סוער ממנו לירושלים, הניצבת כלוקיישן מרכזי לאורכו ולרוחבו של הסרט.

מעבר לכך שקיים יצקה דמות נשית דתיה אותנטית מאוד, היא דוחפת את הגיבורה לבחירות קצה לא אופייניות לאישה דתיה. אלו מעניקים לגיבורה עומק, עניין וריבוי רבדים. כאשר בד בבד חשוב לציין שהשמירה על אורח החיים הדתי בהווי הדמויות אמינה מאוד, בקיאות רבה ועקביות רבה מפגינה קיים בבימויה, כמו למשל בסצנת המקווה, שנדמה לי שלראשונה מוצגת טבילה באופן דומה למציאות וללא סילופים, התמרמרות או ביקורת.

ההר סרט

ולמרות הדיוק בריטואל הדתי, נעדרת מהמרחב נוכחות הא-ל כמו גם אלמנטים של פניה ישירה לא-ל. עוברי האורח בהר הזיתים אף הן דמויות מרתקות שקיים מיטיבה להתחקות אחריהן, החל מנשות קהילת בעלזא ת"א ועד לתייר הקוריאני או לעבד הפועל הערבי שעובד בהר. וכך, על הר הזיתים לבדה, נעה בין החיים למתים ובין החי למת בתוכה, אישה שחווה את המסע שלה לגאולה הפנימית.

חוזקו של הסרט במנעד הנשי שבו, בעולם הנשי שהוא מביע וביכולת הטמונה בו לעורר שאלות. חולשתו טמונה בחוזקתו, אותו גרעין מסקרן ורב נוכחות יוצר דחייה וביקורת על הגיבורה. חולשה נוספת שפוגעת באמינות הסיפור והמצוקה שלה כאישה דתיה, טמונה בהיעדר ה' מהסיפור (זאת ללא קשר להיצמדות האותנטית מאוד לאורח החיים הדתי) . וכך, התחושה הנוצרת במהלך הצפייה מוחשית מאוד על הגבול הדק של הלא הגיונית (כאמור, כשמדובר באנשים לכאורה דתיים). כך או כך, בהחלט אי אפשר להתעלם מהעומק הפיוטי אליו הסרט חותר.

כוכבים – 4

מרלנה- עובר++ בענק.

צילום: יח"צ




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה