קבב במקום פרחים

מה הקשר בין משקל לאמת הנשית, אלוהיי הנשיות לא לובש סקיני או קונה במידות גדולות. כל היופי, זה שיופי בא בכמה מידות ושרזות, נשיות לא פחות

10/03/2011
הילה אלפרט קבלו עדכונים מהילה
  • RSS
» צילום: טל אטרקצי

הוא אמר שהוא מעריץ גדול והגיש לי קבב, "פרחים נובלים בדרך כלל". אמרתי שהפסקתי לאכול אחרי חמש, הוא אמר שהוא מאוכזב. הוא לא מאמין שאני בשטויות האלה ושאין עליי ככה, אישה אמיתית. הסתכלתי עליו, גבר זר עם חיוך גדול שרוצה לבשל לי, ומכל נפלאות הממולאים והקובה שהבטיח, התחשק לי לטעום לו דווקא את הראש, אז שאלתי מה הקשר בין משקל לאמת הנשית. אלוהיי הנשיות לא לובש סקיני או קונה במידות גדולות. כל היופי, זה שיופי בא בכמה מידות ושרזות, נשיות לא פחות. שהתקופה בה ג'ניפר לופז גרמה לנשים לרוץ לניתוחי השתלה בתחת, לא הייתה יותר טובה או משחררת מכל ניתוחי הצרה-הצערה שבאו לפניה או אחריה. והזמנתי אותו לוודקה.

וודקה רדפה וודקה

הוא חייך, ביקש רשות והתיישב לשולחן. אמר שהוא לא התכוון להכעיס אותי או להתערב בזכותי הלגיטימית לדיאטה. שהוא התכוון לזה שנשים נראות אומללות, מסובכות עם עצמן כי הגוף שלהן לא מתאים למה שנמכר על שערי עיתונים, ושלף את פייר אוגוסט רנואר, הנסיך של הדבות. כשמדברים איתי, זה תמיד מגיע אליו ולדוגמניות שלו, שגופן היה מלא עד אפס מקום באוכל צרפתי. את יודעת שאת מזכירה אותן, אמר, וסימן לחברים שלו שהוא תכף חוזר, אבל אני חושב שזה לא רק בגלל הגודל, זה משהו בהבעה. רנואר התעסק בהבעות של רגעי הנאה. זה מה שעניין אותו. כשאני צופה בך, ולפעמים גם כשאני קורא אותך, יש לך רגעים שכולך שם. בלי רגשות אשם, בלי סיבוכים. זה הכח שלך. מסכים איתך לגמרי זה לא עניין של מידה.

זה קרה לפני כמה חודשים בחמארה של שישקו, וודקה רדפה וודקה ואני סיפרתי לאיש עם הקבב על התאונה. הייתי בת 18 כשנסעתי לבקר את אימא בבית החדש שלה בפיאנו די סורנטו, עיירה קטנה ומטריפה בדרום איטליה. בוקר אחד, כשחציתי את הכביש, נכנסה בי מכונית בנסיעה איטית, פגעה בצד של הירך הימנית. לי לא קרה כלום, אבל לה התכופף הטמבון. עמדתי שם באמצע הכביש כמו דמות מצוירת עם כוחות על, כשנהגים איטלקיים מחאו לי כפיים.

אף פעם לא אהבתי את הרגליים שלי. הן מתחילות בכפות קטנות, מידה 36-37, מטפסות לשוקיים שריריות שממשיכות לירכיים עבות. בנעוריי, כדרך אימא טאליבן, הסתרתי אותן תחת מעטה שכבות, אבל בקיץ איטלקי אחד הן עשו משהו שרגליים אחרות לא מסוגלות, וזה היה חזק יותר מכל מה שסיפרה לי המראה, בדיוק כמו שקרה לי בשנים שבאו אחרי כשהתחלתי לגלות את עצמי. כשהתחלתי לטייל, לאכול, לשתות ולדעת אהבה.

להרגיש את תפיסת הבשר, הכוח שבו

לא הייתי ילדה שאמרו לה כמה שהיא יפה, והיו הרבה בנות בקיבוץ שמילאו את תפקיד הנסיכה. גם אני, כמו כולן רציתי להיות גבוהה, בלונדינית ורזה, אבל ברגע שגיליתי את טעמי ההנאה, הם גברו על המחשבה איך אני נראית, ולימדתי את עצמי לא לעצור את חגיגת הלילה בשם שנת היופי ולא להימנע משום דבר. כי יותר משהייתי רוצה זוג ירכיים רזות-חטובות, אני אוהבת את מה שהן עושות למכוניות ואת האופן בו הן לופתות את שהן אוהבות. יותר משהייתי רוצה קוביות מסודרות לצידי הפופיק בבטן, אני אוהבת את האופן בו אני ננגעת. להרגיש את תפיסת הבשר, את הכוח שבו. יותר משאני יודעת כמה טוב עושה לי ספורט, אני בטלנית-הרסנית, אז אני נשארת בישיבה, ואם כבר יושבת, אז גם אוכלת ושותה, שזה בדרך כלל מסב לי שמחה גדולה. לפעמים אני גם מעלעלת באיזה ז'ורנל, רואה 90-60-90, יפהפיות בנות עשרים שהגוף שלהן לא מפריע בתוך הבגד לשום מעצב, וזה מקסים בעיניי, ואם הייתי בכושר אולי גם אני הייתי תולשת את עצמי מהכיסא ומתחילה במירוץ האיוולת הנשית אחרי מודל העשרה הזה.

עובר יום ועוד יום עד שאני מרגישה כבדה מדי, ואת זה אני לא אוהבת, אז אני סותמת את הפה לאיזו תקופה, עד שבאה ההקלה או עד שבאים אנשים זרים ששואלים המון שאלות. ועכשיו, אם לא אכפת לך אני אשמח לאיזה קבב קטן. הם מכינים פה אחד ממולא בקשקבל נמסה, שאני מתה עליו.

מתוך הבלוג של הילה אלפרט.

לכתבות נוספות בפרויקט "רואות ורוד".

לרגל חגיגות 100 שנה ליום האישה, בואי להתפנק במבצעים ורודים מיוחדים.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה