עובדות הכי הרבה, יולדות הכי הרבה ומרוויחות מעט

"כדי לאפשר חלוקה שוויונית יותר, יצרנו הגדרה מחודשת של שעת ההנקה, הניתנת לאם בארבעת החודשים הראשונים לאחר החזרה מחופשת הלידה, ומאפשרת לאם לצאת שעה מוקדם יותר ממקום העבודה". ח''כ רחל עזריה שמה לה למטרה לשפר את תנאי התעסוקה של אימהות עובדות

10/05/2016
ח''כ רחל עזריה קבלו עדכונים מח''כ רחל
  • RSS

מרגישות שקשה לכן בשוק העבודה? השוואה למדינות ה- OECD מראה שאתן לגמרי צודקות. לנשים קשה בשוק העבודה הישראלי.

 אתחיל במספר נתונים:

1. ישראל היא בין המדינות המובילות ב-OECD בתעסוקת נשים. אפילו כשאנחנו כוללים את האוכלוסייה הערבית והחרדית ששם אחוזי התעסוקה נמוכים יותר. אם נוריד אותן מהחישוב, אנחנו המדינה המובילה בעולם בתעסוקת נשים. בקיצור, (כמעט) כולנו עובדות.

2. ישראלים עובדים בין 200-260 שעות בשנה יותר מהממוצע ב-OECD. למעשה זה אומר שאנחנו עובדים מעל לחודש עבודה נוסף (!) ביחס לכולם.

3. אנחנו יולדות הכי הרבה ילדים ביחס ל-OECD, 3.08.  ולא, זה לא 'בגלל' החרדיות והערביות שניתן היה לחשוב שהן מקפיצות את הממוצע באופן חריג, גם בלעדיהן הישראליות במקום הראשון  ב-OECD בממוצע של 2.7 ילדים. לשם השוואה, ממוצע ה-OECD נע סביב 1.6 ילדים למשפחה!

4. והנתון האחרון והמבאס במיוחד הוא שישראל היא השלישית מבין החברות -OECD בדירוג פערי השכר המגדריים, במקום מפוקפק אחרי יפן וקוריאה. כלומר פערי השכר המגדריים בישראל מאוד מאוד גדולים.

כמעט כולנו מועסקות, אנחנו עובדות ימים רבים ושעות ארוכות, יולדות הרבה ילדים ומרוויחות מעט ביחס לגברים. לא פשוט בכלל.

רחל עזריה

אז מה עושים?

מניתוח הנתונים של פערי השכר המגדריים, פערי השכר כמעט ולא קיימים עד גיל 30. הפערים מתחילים בשנות ה-30 המוקדמות, כשנשים יולדות, והפער נשמר עד לגיל הפרישה.

העובדה שאנחנו עובדות המון ושיש לנו משפחות גדולות (ברוך ה') מחייבת אותנו כחברה וכמדינה לאפשר להורים לחלוק ביניהם את גידול הילדים. ככל שנאפשר זאת, נוכל להקל עלינו הנשים בעומס המונח על כתפינו, ולצמצם את "חוסר האטרקטיביות" של אמא צעירה כך שתהיה שווה לאבא צעיר.

כאם לארבעה ילדים בעצמי, אני מרגישה את הקשיים הללו באופן אישי ולכן שמתי לעצמי למטרה לקדם חקיקה שתתאים לתקופה הזו.

כדי לאפשר חלוקה שוויונית יותר, יצרנו הגדרה מחודשת של שעת ההנקה, הניתנת לאם בארבעת החודשים הראשונים לאחר החזרה מחופשת הלידה, ומאפשרת לאם לצאת שעה מוקדם יותר ממקום העבודה. החוק שלי, שכבר עבר בקריאה ראשונה, יאפשר להורים לחלוק ביניהם את שעת ההנקה כך שכל הורה יוכל לצאת מספר ימים בשבוע בהתאם למה שמתאים להם כמשפחה. בהתאמה, ישונה שמה של שעת ההנקה לשעת הורות.

דוגמה נוספת לחלוקה שוויונית יותר בין הורים היא כשהילד חולה. כיום החוק הקיים מעודד רק הורה אחד לטפל בילד (בדרך כלל זו האם). הורה ששומר על ילד חולה מקבל חצי יום תשלום ביום השני והשלישי למחלה, ותשלום מלא על היום הרביעי. אם ההורים חולקים ביניהם את הטיפול בילד, כל אחד מהם 'נספר' בנפרד וכך אף אחד מהם לא מקבל תשלום על הימים בבית. תיקון לחוק שהגשתי יחד עם ח"כ רועי פולקמן יחשב את ימי המחלה של הילד ביחד אצל שני ההורים, כך שיוכלו לחלוק בינהם את ימי המחלה והם יספרו להם יחד.

בחוקים אחרים המדינה לוקחת אחריות ומקלה.

לדוגמה, בפער הבלתי אפשרי של ימי החופשה בין מה שיש לנו לבין מה שיש לילדינו שהופך את העבודה שלנו לבלתי אפשרית. ילדינו נהנים מאותו מספר של ימי חופשה שהיו לנו כשאנחנו היינו ילדים. לעומת זאת, לנו יש הרבה פחות ימי חופשה משהיו להורינו. מדוע? מכיוון שימי החופשה בישראל מצטברים על פי וותק במקום העבודה מהשנה החמישית. הורינו עבדו עשרות שנים באותו מקום עבודה, וכך צברו ימי חופשה רבים. דור ההורים הצעירים כיום מחליף מקום עבודה בממוצע בכל 3-4 שנים, וכך אינו מצליח לצבור יותר מעשרת ימי החופשה המינימלים הניתנים בחוק. על כן חוקקתי את חוק החופשות שמגדיל את מינימום ימי החופשה ל-12 יום. זו התחלה טובה לאחר 50 שנה שלא נגעו בחוק הזה.

אני פועלת לחקיקה נוספת שתקל עלינו ההורים, כמו פיקוח על המזון המוגש בצהרונים, כדי שנוכל לעבוד בלי לחשוש ממה שילדים שלנו אוכלים בפועל יום יום.

יש ודאי תחומים רבים ונוספים הנוגעים לגידול ילדינו, כגון צהרונים ואוכל בריא, אבל חשוב לזכור שהשינוי איננו רק בחקיקה. השיח החברתי חשוב גם הוא כדי לאפשר לאמהות ואבות להרגיש נוח בבחירה שלהם ברמת המעורבות בגידול המשפחה. למעסיקים יש חלק משמעותי בשיח הזה ועליהם לסייע להורים – מחקרים מראים שזה אפילו יועיל לפריון בעבודה. עם זאת, אני מאמינה שעלינו כמחוקקים להחיל חוקים כאלו כדי לסייע לשיח הזה לצבור תאוצה וליצור את השינוי האמיתי, בבחינת "אחרי הפעולות, נמשכים הלבבות".

 החוק כיום מתאים למציאות הישנה שבה נשים רבות לא עבדו וגידלו את הילדים, בעוד המציאות הפוכה לחלוטין. הבעיה המבנית הזו לא קיימת כי מישהו רצה להרע לנו או לפגוע בנו, אלא כי אנחנו לא נמצאות מספיק במוקדי קבלת ההחלטות. זו הסיבה שאני בפוליטיקה.

אני סבורה שככל שנקדם חקיקה שתחלק את האחריות ההורית בין האמא לאבא, ושהמדינה תדע לקחת אחריות ולתת את המעטפת הדרושה, נוכל לשנות את פני שוק התעסוקה כך שיהיה שוויוני יותר בין נשים לגברים וידידותי למשפחות.

 זה מגיע לנו, ובוודאי לילדות ולילדים שלנו שיגדלו לחברה ישראלית טובה ושוויונית יותר. זה אפשרי.

.

** הכותבת היא חברת כנסת מטעם מפלגת כולנו

צילום: יח"צ




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה