9 דרכים לזהות אכילה רגשית ולמנוע אותה

אכילה רגשית גורמת לנו לאכול יותר או פחות ממה שגופנו באמת צריך ובכך אנו מאבדים קשר עם צרכינו הבסיסיים ועם עצמנו. קבלו 9 אבחונים ופתרונות נפוצים

24/04/2016
שרון שלהב קבלו עדכונים משרון שלהב
  • RSS

אכילה רגשית היא למעשה כל אכילה שאין מקורה בתחושת רעב או שובע אלא רגש או הרגשה. דוגמא טובה לכך ניתן למצוא כמעט בכל בית כאשר האם מקשרת בין אוכל לאהבה או כמו המשפט הידוע: " הדרך לליבו של גבר עוברת דרך קיבתו". אוכל לעתים עלול לענות על צורך רגשי במקום צורך פיזי.

אכילה רגשית גורמת לנו לאכול יותר או פחות ממה שגופנו באמת צריך ובכך אנו מאבדים קשר עם צרכינו הבסיסיים ועם עצמנו. הרגשות שאוכל מעלה בנו יכולות להיות שמחה ואהבה אך באותה נשימה גם שנאה עצמית ורגשות אשם. משום שלתזונה יש קשר ישיר למראנו החיצוני אנו נתונים כל הזמן לביקורת פנימית וחיצונית, דבר שיכול לערער את הביטחון העצמי במידה ואיננו מרוצים מעצמנו, בנוסף נשים שחוות כישלון בכל הנוגע לעלייה וירידה במשקל יחושו לרוב כאב, תסכול וייאוש.

המדריך הבא נועד לעזור לכן לאבחן את הרגעים בהם אתן אוכלות ממקום לא בריא, ממקום רגשי וכיצד לתת לכך את הפתרון באותו הרגע:

1. אכילה לפי שעות

אבחון: אם רעב קל תופס אתכן ואתן מסתכלות על השעון ומתחילות לחשב מתי אכלתן פעם אחרונה, מנסות לדחות את הארוחה או להיפך, אוכלות כאשר אתן לא רעבות בשביל לא להיות רעבות אחר כך זו אכילה רגשית.

פתרון: עצרו שם ואמרו לעצמכן שזו אכילה רגשית שלא קשורה לרעב או שובע. הקשיבו לגופכן, אם אתן רעבות - תאכלו, אם אינכן רעבות - אל תאכלו. פשוט. גם אם השעה "לא הגיונית" לאכול וגם אם אתן צריכות לצאת מהבית קחו אתכן את האוכל ותאכלו כשתהיו רעבות.

2. אל תשמרו את עצמכן לאירועים מיוחדים 

אבחון: הרבה נשים ביום של אירוע או ארוחת חג מדלגות על ארוחות במהלך היום בשביל שאחר כך יוכלו "להתפרע". מה שהן אינן מבינות זה שכמות הקלוריות בארוחה ממוצעת היא 400-700 ובארוחת חג ניתן להגיע בקלות מבלי להשתגע ל-2000 קלוריות ולכן מי שמגיעה מורעבת לארוחה שכזו גם פיזית (כי היא דילגה על ארוחות) וגם נפשית (כי היא באה "להתפרע") יכולה לסיים ארוחה ב-2500 קלוריות ויותר. מעבר לעלייה במשקל שנגרמת כתוצאה מהתנהגות כזאת היא עלולה לסבול גם מהרגשה רעה פיזית ונפשית בתום הארוחה, זוהי אכילה רגשית.

פתרון: בתחילת יום שבו מחכה לכן בסופו אירוע או חג, אם מתגנבת לראש מחשבה לא לאכול במהלך היום עצרו. אמרו לעצמכן שזוהי אכילה רגשית ותנסו לאכול כרגיל עם המחשבה שהארוחה העיקרית של היום תהיה בערב ולא בצהריים כמו רוב הימים. אל תצומו או תנסו לגרום למרחק של הרבה שעות בין הצהריים לערב, אם בשעות אחה"צ תופס אתכן רעב קל לא לדחות אותו, אלא לספק אותו עם פרי או משהו קטן בסגנון כך שלא תגיעו מורעבות לארוחה. חשבון פשוט, מנת פרי=60 קלוריות

דחיית רעב= 500-1500 קלוריות בארוחה, אז מה אתן מעדיפות?

3. "אם כבר אז כבר"

אבחון: את בדרך כלל מחזיקה את עצמך קצר ואולי אפילו מצליחה רוב הזמן, ואז יום אחד את יושבת בבית קפה עם חברות, בארוחה משפחתית או באירוע ואת "נופלת". אכלת את מה ש"אסור" ועכשיו את אומרת לעצמך שאת אף פעם לא מרשה לעצמך לאכול את הדברים האלה אז יאללה "אם כבר אז כבר", זו אכילה רגשית.

פתרון: עצרי ותגידי לעצמך שזוהי אכילה רגשית, הפכי את המאכל ה"אסור" ל"מותר". אמרי לעצמך: "אוקיי, אני אוכלת משהו שבדרך כלל אני לא מרשה לעצמי, טעים לי, אני נהנית וזה תמיד יהיה לי זמין כשארצה" ולהמשיך לאכול רק אם יש עוד מקום בבטן, לא להתפוצץ!

4. התחשבנויות

אבחון: אתן מוצאות את עצמכן עושות חישובים של כמה אכלתן אתמול על מנת לאכול בהתאם היום. אתמול אכלתן מעט לכן היום מותר לכן יותר או להיפך, אתמול אכלתן יותר לכן היום אתן אוכלות מעט. זה בסדר לאזן על ידי תוכן התזונה לדוגמא: פרי במקום ממתק, ארוחה המכילה חזה עוף וסלט במקום המבורגר וצ'יפס  אך אל תישארו רעבות על מנת לחסוך בארוחות או לחילופין אל תאכלו מעל לתחושת השובע שלכן, זו אכילה רגשית.

פתרון: עצרו, אמרו לעצמכן שזה בסדר אם אכלתן יום אחד פחות או יותר, אין לזה שום קשר לעכשיו. לגופנו אין לוח שנה ושעון, כשהוא זקוק לאנרגיה הוא דורש אותה ונסו להקשיב לגוף. ספקו לו את מה שהוא דורש רק על פי תחושת הרעב והשובע עם דגש על אכילה בריאה ומזינה. לא הצלחתן? לא נורא, מחר יום חדש.

אוכלת עוגות

5. תאכלו מה שמתחשק לכן, ברגע שמתחשק לכן ותיהנו מזה

אבחון: אחה"צ אחד אתן שותות קפה ומתחשק לכן קוביית שוקולד אבל לא! אתן לא תעזו! שוקולד? אין סיכוי. עוברים כמה ימים, שבוע, שבועיים שאתן סוחבות את החשק הזה ואז נופל לידיכן איזה שוקולד באירוע מיוחד או סתם עם חברים. אתן נכנסות למנגנון של פיצוי על חסך באופן לא מודע ומוצאות את עצמכן במצב "אם כבר אז כבר". אתן לא שולטות על הכמות ואוכלות מעבר ליכולת ולחשק שלכן. זו אכילה רגשית.

פתרון: אל תיצרו חסכים, אם בא לכן משהו תספקו את הצורך בפעם הראשונה שהוא עולה, בלי רגשות אשם ובהנאה גדולה. תופתעו לגלות בכמה מעט ומהר תסתפקו לעומת הכמות שתצטרכו ברגע שאותו מזון שדחיתן יחכה לכן מעבר לפינה, והוא יחכה כי מה שווה עולם בלי שוקולד? זה גם תקף לגלידה, פיצה, קוראסון, בורקס וכן הלאה...

6. דיבור לא מכבד בהקשר לאוכל

אבחון: להתייחסות לאוכל כחטא עם שימוש במילים כמו "טחנתי ותקעתי" יש משמעות, למילים יש כוח ופרספקטיבה כזאת על אוכל מובילה לאכילה רגשית.

פתרון: עצרו את עצמכן ברגעים אלו ותגידו לעצמכן שזה בסדר שאתן אוכלות, אתן לא "חוטאות" או "פושעות" הכירו בכל סוגי המזון כדבר לגיטימי וניטרלי. המזון כשמו הוא, נועד להזין את גופכן.

7.  "מגיע לי"

אבחון: סיימתן אימון ספורט ועכשיו אתן אוכלות מזון עתיר בשומן ובקלוריות בכמות שתפוצץ אתכן כי "מגיע לכן", על הדרך החזרתן קלורית את כל מה שהוצאתן ובריבית. סתם התאמצתן לעשות פעילות ובמבחן התוצאה כאילו לא עשיתן שום דבר, חבל.

אם אתן אוכלות כי מגיע לכן ולא משנה מה הסיבה, זוהי אכילה רגשית.

פתרון: עצרו בנקודה זו ונסו להקשיב לגופכן, מה הצורך של הגוף שלכן עכשיו? לא בהקשר לאתמול, מחר או לפני שעה. ברגע זה ממש למה הוא זקוק וכמה, אכלו לפי תחושתכן ברגע זה ממש.

8. סמכו על גופכן

אבחון: אם אתן אומרות לעצמכן שאתן לא מסוגלות לאכול שורה אחת של שוקולד, פרוסה אחת של עוגה, שאם תאכלו באמת מה שבא לכן אז אוי ואבוי, אתן יוצרות את המציאות הזאת בדיוק בכך שאתן מאמינות בה. אמונות כאלו גורמות להימנעות ממזונות אשר בסופו של דבר מגיעים לסביבתכן ומביאים אתכן לאכילה בלתי נשלטת כתוצאה ממנגנון פיצוי על חסך, דווקא כי מנעתן מעצמכן וזו ההגדרה המדויקת לאכילה רגשית.

פתרון: תביאו למודעות את החשיבה הזאת שמנהלת אתכן, תגידו את ההיפך שאתן סומכות על גופכן שידע לבקש את המזון המדויק לו בכמות שמדויקת לו. קשה לכן להאמין? תחליטו שאתן יוצאות להרפתקה של שבוע, במהלך השבוע הזה תסמכו על עצמכן ותמלאו אחר בקשות גופכן. כשאתן רעבות- תאכלו, כשאינכן רעבות יותר- תפסיקו, אל תתפוצצו, אל תדחו חשקים. אם אתן לא מצליחות לעצור את האכילה לפני שאתן מתפוצצות או אינכן מסוגלות לסמוך על גופכן אפילו לשבוע, יש מקום לטיפול.

9. דברו עם עצמכן

אבחון: אתן כל היום במחשבות כמה אכלתי, השמנתי, אני רוצה לרזות, מה אני יאכל וכדומה. ממש כאילו אתן בלופ מחשבתי על אוכל ומראכן החיצוני שאינו מרפה. כשחושבים כל היום על אוכל, אוכלים יותר וזו אכילה רגשית.

פתרון: כשאתן קולטות שנושא האוכל מעסיק אתן ללא פסק עצרו, דברו עם עצמכן. שאלו את עצמכן מה אתן מרגישות; תסכול? עצב? כאב? בדידות?

דונאטס

אל תפחדו להיות עם עצמכן ברגע הזה, אם עולה בכי תנו לו להיות בלי שיפוטיות וביקורת. תנסו לחמול, לחבק ולאהוב את עצמכן. הכירו ברגש שמתחת למחשבה, תנו לו מקום, תנחמו ותאהבו את עצמכן ותיווכחו לדעת שהוא לאט לאט דועך ואתו גם המחשבה הטורדנית.

לסיכום, נולדנו לתרבות שמעריצה ומקדשת את הרזון ואפילו היו שנים שרזון חולני נחשב כאידיאל היופי. לכן ניתן להבין איך ילדים שגדלים בצורה הזאת יפתחו תסביכי חשיבה כמבוגרים סביב אוכל ודימוי עצמי נמוך. צחוק הגורל הוא שכאשר מתאמצים יותר מידי דווקא מגיעים לתוצאה ההפוכה ממה שרצינו ולכן אנו רואים דור שלם המעביר את חייו בדיאטות, לרוב כושלות. שכחנו כבר את יכולותיו הפנומנליות של גופנו, איבדנו אמון בתחושות הרעב והשובע, בחשקים, בנו.

השיח בנינו לבין עצמנו נהיה קשה ומאשים ולכן עבודתנו הקשה ביותר היא לחזור למקורות, לסמוך ולאהוב את עצמנו ואת גופנו. לפעמים הפתרונות הרבה יותר פשוטים ממה שנדמה לנו וכך גם במקרה הזה, כל שעלינו לעשות זה להקשיב ולפעול בהתאם, לסמוך. מקווה שכתבה זו עזרה לכן לחדד את הדרך בה ניתן להתחיל וליישם את הדרך לאכילה אינטואיטיבית שאיננה רגשית, לשקט נפשי ולגוף בריא ורזה.

הכותבת היא שרון שלהב פרדני, פסיכותרפיסטית הוליסטית, רפלקסולוגית בכירה המטפלת באכילה רגשית

צילום: שאטרסטוק

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה