ישראל 2016: החיים הם סרט מצויר

בסרטון חגיגי שהפיקה לשכת הפרסום הממשלתית המציאות בישראל 20016 כולה פריחה ולבלוב. אז איפה המדינה שמוצגת שם ומה צריך לקחת כדי לראות את כל הוורוד הזה?

17/04/2016
ירמי כהן קבלו עדכונים מירמי
  • RSS

בארץ זבת חלב ודבש, הכל נפלא, הציפורים מצייצות גם כשנדקרים פה אנשים ברחובות, הן ממשיכות לצייץ גם כשיש שביתת רכבות, וכשהן נחות, מצייצים בשבילם מכל מיני שופרות.

בארץ זבת חלב ודבש, הכל נפלא, כי איכשהו תמיד הם בהתחלה.

בארץ זבת חלב ודבש, הכל צבוע ורוד בצבעי פסטל. מחירי הדלק בתחתית, ירידת המע"מ מורגשת גם בדיור, חברת החשמל החליטה לתרום מכיסה וחברות הגז לא עושקות את האזרחים והמדינה, הם בכלל תורמות שלא תהיה אבטלה.

בארץ זבת חלב ודבש, התושבים מחויכים ומרוצים, אין יוקר מחיה, המים בחינם, ואם דקרו אותך סתם ככה פתאום, לך לרופא שיניים, הטיפול חינם (חומרי האלחוש זה כבר סיפור אחר).

בארץ זבת חלב ודבש, לא צריך מספרים ועובדות, נתונים והוכחות. מספיקה תחושה. כזו שעושה נעים באוזן וחם בנשמה.

בארץ זבת חלב ודבש, כבר אין פצצה איראנית, האוטובוסים נוהרים לאתרי תיירות במקום לקלפיות, הגמלאים מקבלים את הזכות למות עם חיוך, הביטחון האישי עלה (בתנאי שאתה לא יוצא מהבית), השוטרים עסוקים בעזרה לזולת ונבחרי הציבור הם דוגמה ומופת לכולם.

בארץ זבת חלב ודבש, כל ניצולי השואה קיבלו עם ריבית את הקצבה ולכל אחד מצאו היכן לעשות את הסדר. בארץ זבת חלב ודבש, חוגגים את חג החירות על ידי יציאה לחופש 11 יום לפני החג.

בארץ זבת חלב ודבש, אין עניים, אין אלימות, תאונות הדרכים כבר מזמן פאסה וכמעט שלא דווח על הטרדה מינית.

בארץ זבת חלב ודבש, כל העולם עומד לצידנו, רק מחכה שנסכים לבוא לביקור.

 

בארץ ישראל, הארץ שבה אני חי לעומת זאת:

3 מיליון הורים/עבדים יצאו לחירות ושוברים את הראש מה לעשות עם עצמם, עם העבודה ועם הילדים (במקום מערכת החינוך) 11 יום לפני החג.

מליון וחצי מתוכם, שוברים את שארית ראשם על איך להשיג ארוחה חמה לאותו חג חירות.

בארץ ישראל שבה אני חי, חצי מליון בעלי עסקים ממשיכים לפרנס את המשק, לשלם מיסים ולקבל נאדה בתמורה.

בארץ שלי, בוטל השיוויון בנטל והוכפלו הקצבאות לאברכים, הסטודנטים? ממשיכים לחיות על חשבון ההורים.

בארץ ישראל שלי, אפקט בת היענה קורה כל השנה. מנהרות? ביטחון אישי ברחובות? תאונות? אלו סתם טרדות ושטויות.

בארץ ישראל שבה אני חי, אם את אישה, את (ב)סכנה. אם לא מבן זוג אלים, אז מבוס חרמן, אם לא מאנשים חשוכים אז מח"כים נבערים.

בארץ ישראל שבה אני חי, הסיכוי לקנות בית בכוחות עצמך כבר לא קיים, בין אם זה מחיר למסתכן או בעיניי המתבונן.

בארץ ישראל שלי, שר האוצר מתנגד לתקציב דו שנתי אבל יצביע בעדו.

בארץ ישראל שלי, השחיתות היא הנורמה, הרציונליזציה היא הנשק והצביעות היא המלכה.

בארץ ישראל  שבה אני חי, רק קמפיין הפחדה טוב עובד, תשאלו את אראל מרגלית, הוא מנסה לאגף את ביבי משמאל.

 

בארץ ישראל שלו ושל שמאלו, שבה אני גם אמשיך לחיות, הקנאה משמאל מביאה שנאה לכל. כי אם אתה לא משמאל, אתה לא יכול ואם אתה במקרה מימין, אתה בטח לא אמין. אבל אם אתה במרכז רחמנא ליצלן, אז אתה בטח שרלטן.

בארץ ישראל, זו שאני חי בה וכנראה גם אמות, אין מה לתת במה למציאות.

אתם יודעים מה? אולי לא רעיון כזה רע לעבור לגור במדינה הזו שמתאר ראש הממשלה, נשמע מבטיח...  צריך ויזה או דרכון אירופאי??




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה