''אני לא דתיה אבל מתפללת לאלוהים''

יוצרת סרט התעודה המרגש ''שומרת נגיעה'', נולדה כבת בכורה למשפחה חרדית בת 15 נפשות והיא מספרת עבורנו במיוחד על אורח חייה החילוני-פמיניסטי לצד בת זוגה במרכז הארץ

13/04/2016
ליאת דאודי קבלו עדכונים מליאת
  • RSS

ליאת דאודי, יוצרת הסרט "שומרת נגיעה" שיוקרן בסינימטק תל אביב ב-14.4.16, מנהלת אורח חיים חילוני ופמיניסטי וחיה עם בת זוגה במרכז הארץ. כבת בכורה למשפחה חרדית בת 15 נפשות, מאז ומתמיד נאלצה לגדול תחת עול הבית, העזרה להורים והטיפול באחים שחלקם נשארו בבית וחלקם התחתנו והקימו משפחות משלהם.

בסרט מוצגים היחסים המורכבים והמרתקים שלה עם בני משפחתה השונים. מצד אחד משמשת הגיבורה דמות מרכזית ומשענת לאחיה ואחיותיה ומצד שני מלווה אותה תחושה של אחרות וחוסר שייכות. למרות הרגשות האוהבים-הטעונים ולעיתים הסותרים, דבר אחד בולט מאוד: כאשר היא מגיעה לבקר בבית הוריה, שגרת החיים החרדית הרגילה נקטעת והבית כמו מתכוונן מחדש להכיל את נוכחותה האחרת והשונה.

ליאת דאודי

הנה הסיפור המרתק של דאודי, כפי שהיא כתבה עבורנו במיוחד:

אני נראית אשכנזיה פריבילגית אבל מרוקאית משני הצדדים,  אני לא דתיה אבל מתפללת לאלוהים שלי באופן סלקטיבי, לא לסבית אבל חיה עם בת זוג, לא טיפוס של הגדרות, אבל זה חשוב לפוליטיקה של הזהויות. אני בת בכורה במשפחה חרדית מרובת או ברוכת ילדים, תלוי באיזה יום תשאלו.

אמא שלי עובדת בבית כבר עשרות שנים, אבא שלי היה נהג משאית זבל רוב חייו ושניהם עבדו מאוד קשה על מנת לפרנס ולדאוג למשפחה הגדולה שהם בנו. זה לא היה קל להם ובטח לא לנו הילדים, ועל אחת כמה וכמה לי כבת בכורה. לא נפשית ולא כלכלית. אבל איך תמיד אמרו אצלינו? "ברוך השם, הכל לטובה", "צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה" ועוד משפטים מנחמים כאלה ואחרים שפעם נהגתי לשלוף באוטומט.

המשפחה שלי תמיד הייתה מסורתית, כשהייתי בת 12 הוריי התחילו להתחזק, להתחרד ולהתקרב לש"ס, ואני למדתי במסגרות דתיות אבל חיכיתי להזדמנות הראשונה לעזוב אותן. היחסים עם המשפחה מאז ותמיד היו מורכבים. כבת בכורה, דעתנית ודומיננטית במשפחה בת 15 נפשות, היה לי הרבה על הכתפיים מגיל מאוד צעיר. במבט לאחור אני לא בטוחה כמה "נפל" עלי וכמה ביקשתי "לקחת" על עצמי.

לאורך השנים עסקתי בתחומי המכירות, השיווק וההפקות עד שעייפתי והחלטתי בגיל 30 לעזוב את המשרה המלאה והבלתי מספקת לטובת שינוי מרענן ומשמעותי. וכך הפכתי בן ליל מעובדת שכירה לסטודנטית פעילה - נרשמתי לחוג לתקשורת וקולנוע בסמינר הקיבוצים שהיווה כר פורה ליצירתיות, לביטוי ולאקטיביזם בתחומים שמעסיקים אותי באמת: פמיניזם, אוכלוסיות מוחלשות ושלל דיכויים שלא חסר מהם לצערי במציאות הישראלית והגלובלית.

סרט הגמר שלי במסגרת לימודי התקשורת והקולנוע הוא "שומרת נגיעה". הסרט מציג דינמיקות קצה במשפחה יוצאת דופן – משפחת דאודי, המשפחה שלי. בשנים האחרונות, החלטתי לנסוע לבקר בבית הוריי תמיד עם מצלמה ובתהליך שנמשך מעל שנתיים, צילמתי, התבוננתי ולמדתי על המקום המורכב שלי בתוך ומחוץ למשפחה המיוחדת והססגונית שממנה אני מגיעה. בסרט שזורים דיאלוגים מרגשים ונוקבים כאחד עם האחיות והאחים החרדיים שלי ועם הוריי היקרים לצד סצנות משפחתיות מעוררות מחשבה.

בחרתי לחשוף את המציאות המשפחתית שלי לא רק כסוג של סגירת מעגל עבורי, אלא גם עבור אלו שמרגישות ומרגישים אחרוּת במשפחות שלהם. מההיבט האתי שאני לא מתביישת לדון בו, אלא להיפך, ברור לי שגזרתי על המשפחה שלי חשיפה שאני משוכנעת שהם היו שמחים לוותר עליה, אבל מבחינתי היצירה הזו היא נקודת המבט שלי על החיים, הזדמנות חד-פעמית לדיאלוג מורכב ורגיש איתה, ממקום אמיץ וביקורתי. אחרי הכל, כמה משפחות מזרחיות, חרדיות ומרובות ילדים היו יכולות להכיל באופן מופלא שכזה סגנון חיים פמיניסטי, חילוני, פולמוסי ונטול פילטרים ולשתף פעולה (בדרך שלהן) לחשיפה שכזו?!

ליאת דאודי (36) יוצרת ובימאית, לומדת לתואר שני בבית-הספר פורטר ללימודי הסביבה באוניברסיטת תל אביב, מורה לקולנוע בתיכון עמל לוד, מלצרית בחומוסיית אבו-ברקוביץ' ברמת השרון, מטפלת בילדים ומתמחה ב"זווית – סוכנות הידיעות למדע וסביבה".

הסרט "שומרת נגיעה" (45 דקות) יוקרן במסגרת פסטיבל הסרטים של בוגרי בית הספר לתקשורת וקולנוע של מכללת סמינר הקיבוצים, אשר יתקיים ביום חמישי ה-14/4 החל מהשעה 17:00 בסינמטק תל אביב. פרוייקט דוקומנטרי המספר על קשר מיוחד בין  אחות בכורה, חילונית, פמיניסטית ומזרחית החיה עם בת-זוגה לבין משפחתה החרדית מבית שמש: שנים-עשר אחיה ואחיותיה, אמה ואביה יוצאי הדופן. הסרט הופק במסגרת החוג לתקשורת וקולנוע של מכללת סמינר הקיבוצים ובסיוע קרן רבינוביץ'- פרוייקט קולנוע וערוץ 8.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה