למשקל של קרין גורן לא צריך להיות משקל

בעולם מתוקן השיח הציבורי היה צריך להתמקד ביוזמה של משרד הבריאות להוריד את צריכת הסוכר ואיך היא מתנגשת בתוכנית טלוויזיה שכולה הלל לסוכרת, לא בהיקפיה של השופטת בתוכנית

13/04/2016
לירון הלברייך קבלו עדכונים מLiron
  • RSS

נתחיל מהשורה התחתונה, שגורמת לרשת לגעוש ולשצוף בימים האחרונים: למשקל של קרין גורן אין רלוונטיות – לא באשר לביסוסה כאוטוריטת אפיה ישראלית, לא באשר לאיכות הופעתה כטאלנט טלווזיוני, לא באשר לכריזמה שלה ובמיוחד לא באשר לאיכות התוכניות בהן היא משתתפת.

צילום מסך ערוץ 2

הביקורות, ההערות, התגובות והטוקבקים שבחרו להיטפל למשקל שלה הם אקטים של אלימות. הם מגיעים מאותו מקום שמשבח את החייל שהרג מחבל פלסטיני פצוע על הקרקע, הם מגיעים מאותו מקום שהצמיח את "האריות של הצל" ואת "צבא האמת של שי-חי". האלימות הזו נובעת מחוסר רצון לקחת אחריות על מעשינו, מאותו מקום שיודע להיעלב או להיפגע, אבל לא רואה את האחר, שדורש שיכבדו אותו אבל מזלזל ופוגע באחרים.

שהרי סטטיסטית, רבים מהמגיבים והמגיבות שהחליטו להתבדח על חשבון מימדיה של גורן, לא רואים את הדבשת של עצמם. עודף משקל הוא תופעה הולכת ומתרחבת בעולם המערבי. רבים רבים מאיתנו (ואני בינהם), נושאים עליהם ישבנים דשנים ופימות, ירכיים רחבות וכרסים מכובדים. זה לא מונע מהם להשפיל אחרים, כי "האחר הוא לא אני". הנרקסיזם הילדותי שמאפיין את השיח ברשת לא צמח מתוך חלל ריק, הוא גדל ולבלב בתוך אווירה פוליטית וחברתית שמאפשרת אותו, והוא זוכה לתמיכה מכוחות כלכליים שמזינים אותו ומרוויחים ממנו.

התמיכה לה זוכה קרין גורן בימים האחרונים, בעקבות הסטטוס שפרסמה בפייסבוק בו היא עונה לכל הביקורות, מוצדקת לחלוטין, והלוואי שתתרום לשיפור הדימוי העצמי של נשים אחרות כמוה, וכמוני, שנאבקות כל יום בשאלות של דימוי עצמי ואהבה עצמית, רק כי הטבע והתאבון שלנו לא חנן אותנו במידה 0.

הבעיה היא שהיא חיה בעולם סכיזופרני: כזה שאומר לנו מצד אחד לאהוב את עצמנו כמו שאנחנו, לקבל את עצמנו וליהנות מהחיים, ומצד שני מציף אותנו בדרישות לשיפור עצמי, ע"י הצבת מודלי גוף בלתי אפשריים כמודל היופי והאסתטיקה, ע"י תעשיית הקוסמטיקה, האופנה והדיאטה, שמסבירה לנו יום יום שאנחנו חייבות לטפל בקמט, להסיר שיער לצמיתות, להיכנס למשטר דיאטה וספורט לקראת הקיץ.

ויכול להיות שאנחנו פשוט פיונים קטנים במשחק ספינים. כזה שמסיט את תשומת הלב מכך ש"בייק אוף ישראל" היא תוכנית גרועה, שערוכה באופן מרושל, ומלוהקת באופן כושל (החל מברנר האנמי וכלה בשמואלי נטול ההומור, ובמנחות שתפקידן נחתך בגסות בעריכה לתוך קריינות מאוחרת); שהבעיה עם קרין גורן היא בכריזמה הטלוויזיונית שלה (או היעדרה), באינטנסיביות המלחיצה שלה ובמתיקות המוגזמת של הליכותיה, שנחווית כמזוייפת.

בעולם מתוקן השיח הציבורי היה צריך להתמקד ביוזמה של משרד הבריאות להוריד את צריכת הסוכר המסוכנת בציבור, ואיך היא מתנגשת בתוכנית טלוויזיה שכולה הלל לסוכרת, לא בהיקפיה של השופטת בתוכנית, או לכל הפחות באיכותה וטיבה של תוכנית הטלוויזה שמתיימרת לשלוח אותנו לעולם קסום של אסקפיזם ובצק סוכר, אבל לא מספקת את הסחורה.

קרין גורן (צילום מסך ערוץ 2)




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה