מה לא רוצים שנדע לגבי רצח רוז פיזם?

בימים אלה עלה דיון סביב פרשת איסור שידור קלטות החקירה של הוריה-רוצחיה של רוז פיזם ז"ל. בינתיים סדרת התעודה "רוז" לא תשודר אבל נשאלת השאלה: האם זו זכות הציבור לראות או לא?

אחת מהטרגדיות הנוראיות שאי פעם התרחשו בישראל היא רצח רוז פיזם. לעולם לא אשכח את עיניה הכחולות והפעורות, את חיוכה המתוק ואת התמימות שהתנפצה בבת אחת ללא שום יכולת לעכל את מלוא הזוועה שארבה לה. ימים שלמים ליווינו את המשטרה בחיפושיה אחר מי שכונתה בכל כתבה "רוז הקטנה" רק כדי לגלות איך ילדה בת 4 נרצחה ללא חמלה ונדחסה לתוך מזוודה אדומה אשר נמשתה מהירקון המזוהם.

המקרה המחריד הזה הפך את שנת 2008 לאחת הארורות אי פעם. מדובר ברצח אכזרי שבוצע על ידי מי שהיה אמור לאהוב אותה יותר מכל – סבה ואימה, אשר הסתירו את הרצח במשך 3 חודשים. בזמנו משטרת נתניה ביקשה את עזרת הציבור באיתור הילדה ואנחנו רק תהינו מה עלה בגורלה.

בסוף האמת יצאה לאור, מארי פיזם ורוני רון נעצרו לחקירה ושם הודה הסב שהוא הרג את נכדתו "בשוגג" ולאחר מכן השליך את גופתה לירקון. הקלות הבלתי נסבלת של מחיקת חיים נותרה במוחנו עד היום. בימים ההם עלה מתוך בית המשפט שרון "נטל את התיק הגדול, הכניס לתוכו בגדים של רוז, הכניס את רוז לתיק, בין בחיים ובין לאחר גרימת מותה והטביע אותה במימי הירקון על מנת שלא תתגלה גופתה".

עוד התגלה כי במכתבים שנמצאו בדירתם של בני הזוג כתבה האם שבתה "העלימה ממנה את שמחת החיים שלה", והיא מבקשת מבעלה שידאג להעלים אותה מחייה. השניים הורשעו ב-2011 ובית המשפט גזר מאסר עולם לשניהם. לראות אותם נשלחים לכלא חתם את אחת הפרשות המבחילות שניתן להעלות על הדעת. קיווינו בעיקר לשכוח, להדחיק, לעבור הלאה כי כאב מדי להיזכר.

רוז פיזם אבל כעת אנחנו ב-2016 ודיון סביב שידור סדרת תעודה אודות הרצח, "רוז", של הבמאי דרור מורה, הציף הכל בחזרה ומסעיר כעת כמה נפשות. ב"עין השביעית" פורסמה כתבה של איתי לנדסברג- נבו, מנהל מחלקת התעודה בערוץ הראשון, בו הוא מגולל סאגה משפטית סבוכה הקשורה לשידור קלטות החקירה של הוריה-רוצחיה בסדרה.

בכתבה הוא ציין שבית המשפט העליון קיבל את בקשת הרוצחים מארי פיזם ובעלה רוני רון "לשמור על פרטיותם" ולא לאפשר פרסום קולי וחזותי של חקירותיהם. הסיבה? לטענתם, כדי לא לפגוע בשתי אחיותיה של רוז הנמצאות כעת במשפחה מאמצת ועלולות, לטענת תסקיר סודי שהוגש לבית המשפט, להיפגע מכך.

מה שעלה מתוך החלטת בית המשפט הוא דיון מעניין בין שני ערכים מתנגשים: "זכות הציבור לדעת" מול "הזכות לפרטיות". לאחר שהשופטים דחו את עתירת רשות השידור ואסרו על שידור הסדרה "רוז" נותרה השאלה: האם יש מקום לשדר את הקלטות האלה, למען רוז פיזם ז"ל או שכעת צריך באמת לחשוב על פרטיות האחיות בלבד? לנדסברג-נבו, המעורב בתהליך הפקת הסרט הזה, מאמין שצריך לחשוב על זכויותיה של רוז, אותה ילדה בת 4 שלא יכולה לדבר כעת כי איננה.

"בניסיון לשדר את הסדרה המגוללת את פרשת הרצח, החיפושים והניסיון להוציא את האמת מפי ההורים הרוצחים – פנתה רשות השידור במספר ערכאות לביהמ"ש המחוזי ובהמשך לעליון", תיאר הכותב ב"עין השביעית", "וזאת במהלך כל שלבי המשפט נגד פיזם ורון – ונדחתה. לאחר שניתן פסק דין חלוט בעליון על עונשי מאסר העולם של רוני רון ומארי פיזם, פנתה שוב רשות השידור למחוזי והפעם קיבלה את האישור בהסכמת המדינה ובהסכמת שני הנאשמים. אלא ששבוע מאוחר יותר, עת שודרו הקדימונים, פנתה מארי פיזם בהמלצת עורכת דין מסוימת, וביקשה לשקול שוב את האישור. אליה הצטרפו עובדים סוציאליים והמדינה בטענה שלא נשמעה קודם לכן – לפיה משידור הסדרה צפויה פגיעה באחיותיה הקטינות של רוז. וכאשר אל מול האינטרס הציבורי עומדת לנגד עיני השופטים פגיעה בשתי ילדות, קשה למצוא שופט שיעז לאשר את השידור".

מארי פיזם

בניגוד לדעתו של לנדסברג-נבו איני מרגישה שהחלטת בית המשפט פוגעת בזכויות של רוז פיזם. בואו נשים את האמת המרה על השולחן, הילדה הטהורה הזו איננה. העניין כעת הוא לא סביב הזכויות שלה. הוריה-רוצחיה נרקבים בכלא למאסר עולם ואנחנו יודעים מה קרה בסופו של דבר. אינספור כתבות עדיין חקוקות במוחי על הימים הנוראים ההם. מי שנותרו בחוץ הן אחיותיה ואנחנו.

בעניין זה  עלה ב"עין השביעית" נקודה מעניינת למחשבה: "באשר לטובת הקטינות? ממכלול החומר כותב השופט הנדל כי 'הקטינות מכירות את שם אחותן, מחזיקות בתמונתה ומודעות לכך שהוריהן הביולוגיים עשו לה משהו נורא. נראה כי די בתשתית ידיעה זו כדי לערער את עולמן של הבנות עם שידור הסדרה'. האבסורד כאן זועק למים המעופשים של הירקון. הסדרה היא שתערער את עולמן? לא הרצח? לא ההורים שרצחו? לא העובדות והמציאות הנוראה שלתוכה קלעו ההורים את שתי הילדות? לא העובדה ששירותי הרווחה לא הצליחו למנוע את הרצח ולהוציא את רוז מהבית האלים שבו גדלה? לא העובדה שמעגלים חברתיים שלמים לא שמו לב שרוז נעלמה לשבועות ארוכים? רק הסדרה התיעודית שחושפת את כל המחדלים והזוועות שגרמו למותה של "ילדה כבת חמש"?

האם האחיות עלולות להיפגע או לא? זה אפילו לא העניין לטעמי כמו האם הציבור באמת חייב לשמוע חומרי חקירה רגישים כדי להבין מה קרה. נכון, זה יהיה נהדר לסדרה, הישג תיעודי, שדרוג לרייטינג ולתחושה ש"אנחנו ראינו ושמענו הכל" אבל הטענה שאי שידור חומרי החקירה "פוגעת בדמוקרטיה" או ב"זכויות של רוז" היא קצת דרמטית ומרחיקת לכת.

זכות הציבור לדעת נוגעת לדברים שבאמת קריטיים לנו כחברה. היא לא נוגעת לכל רצח משפחתי. מה גם שהמידע שישוחרר לא באמת ישנה את מה שאני כבר יודעת על הוריה הרוצחים ועד כמה מתועבים הם. עד כמה מניפולטיביים הם. אני כן דוגלת בחשיפת האמת תמיד. אני דוגלת בשידור החומרים הכי קשים לצפייה, אם ניתן ואם הם משרתים מטרה עליונה או חשובים כדי להסיק מסקנות. אבל אם לא ישודרו, זה לא פוגע בזכויות שלה. מה שכן, על מערכת המשפט להתאים את עצמה לעידן הנוכחי, בה הכל נגיש ברשת ממילא בדרך זו או אחרת.

במקרה של רוז, למרות שחומרים רבים יכולים להתפשט ברשת ולהגיע אלינו גם אם אסרו עלינו לצפות בהם, ניאלץ כנראה לדמיין מה היה בקלטות. אבל עלינו גם לזכור שהחטטנות לתוך מוחותיהם של הוריה-רוצחיה לא תשנה כעת את התוצאה הסופית. התרגלנו לדעת כל פרט ופרט ממקרי רצח מתועבים וכמה שזה מסקרן, זה לא באמת חומר שחייבים לראות. מי שצריך לראות זה את האנשים האחראיים לרצח מאחורי סורגים. הורים רעים תמיד יהיו. הורים רוצחים גם יהיו. הסדרה יכולה להפנות אצבע מאשימה לגורמים הרלבנטיים שלדעת היוצרים אחראיים למה שהתחולל סביב פרשה זו אבל היא יכולה גם בלי חומרי החקירה עצמם.

סדרה טובה לא חייבת להתבסס רק על קלטות ספציפיות. יש פה לצערי, מספיק חומר מחריד לסדרה בהמשכים שתיחקק להרבה עשורים.

צילום: יוטיוב