רומנטיקה בעידן הדיגיטלי

איפה הימים שגברים כתבו לנו מכתבי אהבה ואיך הפכנו כולנו לרש"י חרדתי בעידן של אימוג'י? כן, לפעמים סמיילי הוא רק סמיילי ואין צורך לשיחת ''וואטסאפנו לאן?''

30/03/2016
יסמין לוי קבלו עדכונים מיסמין
  • RSS

פעם שליח על סוס העביר לעלמה צעירה מכתב ובתוכו מלל משתפך מבחור מאוהב, אשר ישב עד אור הבוקר עם נוצה מטפטפת דיו. כתב ידו היה מרגש לפחות כמו התוכן הענוג וכשהיא קיבלה את המכתב ליד היא הביטה לעבר החלון בערגה וחיכתה ליום בו ילחש לתוך אוזניה עוד הצהרות נוגעות. עד אז היא המתינה לעוד מכתבים ארוכים כאלה. מה שבטוח, לא היה שם זה סמיילי, חתול מרופט עם עיני לבבות ושאר ירקות המכונות: אימוג'י.

המכתבים עסקו במילים שהביעו רגשות ולא הפכו לתכתובת וואטסאפית אינפנטילית אשר הופכת כל אדם לתינוק מגודל בן ארבע. אבל מרצון כי בכל זאת, אנחנו ילדים נצחיים ותמיד נישאר כאלה. אז מה הפכנו להיות בעידן הנוכחי? אומר זאת כך: חרדתיים, אובר מנתחתים ורגשניים לכל הודעת וואטסאפ שמשאירה יותר סימני שאלה מאשר אותיות.

עם הזמן את לומדת לזהות מוקשים בתקשורת הביזארית הזו, שבינו לבינה. את מפנימה שכאשר הוא עונה לך במילה אחת זה לא בהכרח אומר שזהו, נמאסת עליו. את מבינה שאם הוא לא שלח לך סמיילי אחרי שאת שלחת סמיילי, זה לא מעיד על כך שאינכם מתואמים ועתידכם נחרב. אם הוא נמנע מלשלוח לך לב אדום ענק ופועם זה לא אומר שאין לו לב. זה אומר שאין לו כוח לחפש לב באופציות הסמארטפון.

בלונדינית עם סמארטפון

פעם זה היה קל. קבענו בטלפון ונפגשנו. אחר כך הגיעו ההודעות לחיינו. למילים עדיין היה ערך וכעת כשאין לנו כוח לפרט מה מתחולל בנפשנו אנחנו שולחים איזה סמיילי חמוד. אבל במנעד הרגשי הרחב הזה, בין סמיילי לסמיילי קטרץ, צצה חרדה קיומית חמקמקה שתוקפת אותנו מדי 10 הודעות: האם אנחנו עדיין אוהבים גם אם עבר היום בלי שני לבבות וקריצה אחת?

לגלוש לתוך הסבטקסט הפך לספורט הלאומי שלנו ומתברר שאדם נמדד אצלנו כמו ההודעה האחרונה שלו. אבל קרה משהו הזוי בדרך. נהיינו תלותיים ברגעי הקטרזיס האלה. זה עושה לנו את היום, לקבל הודעה מושקעת וומיט אותנו אם היום עבר בלי איזה פרח דיגיטלי. כשזה מגיע כמה פעמים ביום, קשה לא להיטען מזה אנרגטית. אבל כשזה נלקח מאיתנו בתהליך החיזור אנחנו צונחים כמו פרח נובל. זה הפך למנת הסם היומית וכולנו נרקומנים לקצת לאב טקסטינג.

כן, נהייינו קצת תלויים בתגובת השני ושכחנו כמה קל לזרוק מילים לתוך הודעה. מעשים? עולם אחר.

בחורה מסמסת

מאחר ואני טיפוס דרמטי, כבר מצאתי את עצמי מנהלת שיחות "וואטסאפנו - לאן?" בעבר. כן, יש ציפיות בהתחלה. אנשים רוצים לדעת שיש להם תקשורת דומה בהתחלה, כלומר, ירגיע אותם לדעת ששניהם אובססיבים באותה מידה. כעבור חודש מגיעה נפילת המתח וההבנה שגם כאשר אתה אונליין אין זה אומר שאתה "שם". אבל איך אנחנו חיים עם הידיעה שהאדם שאנחנו מצפים לתגובתו עסוק בלנהל את הדבר הזניח, נו, החיים שלו. ברגעים כאלה קשה לא לחוש מקופחים, כמו תינוקות שנזנחו בפארק שעשועים.

אנשים יותר מדי נכנסו לחיים של האחר אבל איפשהו, זה מרגיע לדעת שכל אחד הוא האח הגדול שעוקב אחרינו ואנחנו לא באמת ךבד. אבל אז מגיע הרגע הזה שאת מפנימה שהרומנטיקה הדיגיטלית שאת מנהלת מתחילה להיות גרפית במיוחד ולפתע אין מספיק אימוג'יז כדי להביע את כל המחשבות שלך. את  מוטרדת לפתע שאת אולי מתכתבת עם הגבר שלך כמו בתו בת ה-9 ושהיא מנצחת אותך בכמות הסמייליז ששלחה לו.

הפכתי בעל כורחי לרש"י של הוואטסאפ: למה התכוון השולח? כשהוא מעביר לך קובץ תמונה הוא בכלל משקיע בך. זה זר הפרחים המודרניים לבחורה החדשה. הרי, הוא תיעד משהו, העלה שוב כקובץ ושלח! עשית אותו דבר? זהו, אתם זיווג משמיים. אבל ברצינות, כשאת מקבלת הצצה לתוך חייו את לא יכולה שלא להעריך את המחווה הזו כי זה באמת מעיד על השקעה בעידן העצל ורצון לחשוף יותר מעוד הודעה. בכל זאת, מה יותר מחייב מלהשקיע 3 דקות בהודעה?

אדומת שיער

אני טיפוס נוסטלגי. אוהבת לגלול לעבר ולהיזכר ברגעים היפים. בימינו קצת קשה לגלול מעבר לרביעי הקודם. לפתע יש באג ואינך יכולה לדעת מה קרה ממש בהתחלה. התיעוד של הקשר נקטע. גם ככה מצבי הרוח שלנו כה נזילים ומה שקרה ברביעי הקודם לא קשור לרביעי הנוכחי. כל יום הוא מאבק חדש בהבנת הנקרא. "מה הוא רוצה לומר"? , "אתמול היא שלחה לי יותר נשיקות", "ירדנו היום לסמיילי בודד??". אכן, רבדים על רבדים. לכו תבינו מה קרה. אולי הוא פגש מישהי ששולחת יותר לבבות צבעוניים ממך. ידעתי שהייתי צריכה לשלוח את הלב הצהוב.

אני עוד נזכרת באחת ההודעות של הגבר ההורס שכתב לי בתחילת התכתובות שלנו: "איזה מתח זה כשאתה רואה למעלה בוואטסאפ 'מקליד....'?" וצדק. זה שיא המתח כי את מבינה שתיכף מגיעה ההודעה: "אני כבר איתך, מותק, דקה".

צילום: שאטרסטוק

 

 

 

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה