נלחמים על הלחם

בעבודה שוחקת, מלאת דאגה וזוועות, עם שכר מתחת למינימום שלא התעדכן כבר 17 שנה. ביום א' ישבתו העובדים הסוציאליים- ובצדק

03/03/2011
סמדר סלומון קבלו עדכונים מסמדר
  • RSS
»

ביום ראשון הקרוב ה- 6.3 יפתח איגוד העובדים הסוציאליים בגיבוי ההסתדרות, בשביתה כללית, ללא הגבלת זמן, של 10,000 העובדים הסוציאליים המועסקים במגזר הציבורי, זאת בעקבות דרישת העובדים לשיפור משמעותי בתנאי השכר.

מזה כחצי שנה מנהל איגוד העובדים הסוציאליים מו"מ מול הממונה על השכר במשרד האוצר ללא הצלחה. במצב בו כל עובד סוציאלי שלישי מקבל כיום השלמה לשכר מינימום ושכרם של העובדים הסוציאלים לא עודכן במשך 17 שנים ואף נשחק משמעותית לאורך השנים חשוב להבין שהמאבק כיום הוא על הלחם ולא על החמאה.

מופקרים בחזית

בחודש יולי האחרון כתבתי כאן את הפוסט "אני אובד סוציאלי". המחולל לכתיבת הפוסט אז, היה אירוע אלימות חמור בלשכת הרווחה בראש העין שכלל זריקת סכין מטבח חדה לעברה של מנהלת הלשכה. בעקבות אותו אירוע עלו נתונים קשים הנוגעים לתנאי עבודתם ושכרם של העובדים הסוציאלים. גם אז צעקנו חמס ותבענו עלבונו של אחד המגזרים המקופחים ביותר מבחינת תנאי שכר ועבודה. שמונה חודשים עברו אחרי שכלי התקשורת עסקו בנושא, אחרי השבתת מחאה של יום אחד וכאילו כלום לא קרה. מה שנשאר זו רק תחושת דה ז'ה וו כבדה.

למרות אמונתי כי פעמים רבות לתקשורת יש את היכולת לשנות הלך רוח ציבורי ולקדם מהלכים חברתייים, כנראה שאני לוקה במידה לא מבוטלת של תמימות אם לרגע חשבתי שהתעסקות  תקשורתית של יום אחד או לחילופין שביתת מחאה של יום אחד תגרום לשינוי. גם אז כמו היום וכמו בכל שבע עשרה השנים האחרונות שוב הופקרו מי שעומדים בחזית של מה שאמור להיות כאן מדינת רווחה.

לא בסדר העדיפויות

שינוי אמיתי בתחום העבודה סוציאלית יגרם ככל הנראה רק לאחר שהר הגעש שרדום כבר שנים יחל לבעבע ולבת המצוקה החברתית תפרוץ בשיא עוצמתה. וכדי שלא יהיו אי הבנות מדובר בהר געש רדום לא מכיון שהוא נרדם בשמירה, לא מכיון שהוא אינו ראוי לתנאי שכר ועבודה כפי שראויים להם אנשי מקצוע שעובדים במסירות אין קץ ומהווים צינור ניקוז לכל המצוקות החברתיות. הר הגעש הזה נשאר רדום מכיון שמדובר בסקטור שמבין את גודל המשמעות של השבתתו וידו לא קלה על הדק ההשבתה. מאחר והלקוחות של אותם עובדים סוציאליים נדחקים לשולי סדר העדיפויות של מדינת ישראל.

זלזול בשכרם של העובדים הסוציאליים הוא עוול כפול. הראשון הוא כלפי מי שבחרו במקצוע המקודש אך תובעני הזה, ובפעם השנייה כלפי הלקוחות של אותם עובדים. עבודה סוציאלית הינה פרופסיה טיפולית לכל דבר ואינה תחום טיפולי שרלטני. כדי שעובדים סוציאליים יהיו מסוגלים לטפל במקצועיות במאות התיקים המונחים על שולחנם הכוללים ספקטרום רחב של מצוקות חברתיות, משפחתיות ואישיות מן הראוי שיהיו פנויים במחשבתם למטופליהם. שיוכלו להשתכר בכבוד, שלא יהפכו ממטפלים למטופלים, מתומכים לנתמכים. חשוב להבין כי כאשר מזלזלים בעובדים הסוציאליים מזלזלים בלקוחות שלהם. ובשני המקרים אין שני הסקטורים האלו ראויים שיזלזלו בם.

לטאטא מתחת לשטיח.

כבר שנים שמדינת ישראל, אינה שועה למצוקתם של העובדים הסוציאליים, אם כי יש לציין כי בתקופת כהונתו שר הרווחה לשעבר יצחק (בוז'י) הרצוג נעשתה פעילות כדי לקדם את שכרם ומעמדם. הלבה שעלולה להתפרץ ביום הראשון הקרוב בשל השבתת לשכות הרווחה עלולה להציף את כל  מי שחשב שהצליח לטאטא את המצב המביש הזה מתחת לשטיח. הנפגעים הראשונים יהיו הלקוחות. לא יוגשו תסקירים ע"י קציני המבחן לנוער ולמבוגרים לבתי המשפט וכתוצאה מכך עלולים עבריינים להשתחרר ממעצר, הורים גרושים לא יוכלו לפגוש את ילדיהם במרכזי קשר, לא יוגשו תסקירים בתיקי גירושין, יבוטלו הדיונים בוועדות להפסקת הריון ובועדות הפסיכיאטריות לילדים ונוער, לא יוכנו תוכניות לשיקום קשישים סיעודיים, שירותים בבתי החולים יופסקו, לא יינתן ייעוץ והדרכה לטיפול במשפחות במצוקה ועוד. פגיעה זו עלולה לגרום לאפקט דומינו חברתי שאולי רק לאחריו נבין מה באמת עושים העובדים הסוציאליים ובאיזו חזית הם נמצאים.

שביתת אין ברירה

המצב הרצוי היה שלא נידרש לשביתה הזו. שלא תהיה פגיעה במי שהם חלשים ממילא. הגישה שהינחתה את איגוד העובדים הסוציאליים וסקטורים טיפוליים אחרים כי יש להימנע משביתה מתוך מחוייבות לציבור עליו הם אמונים, לא הוכיחה את עצמה. מדינת ישראל אינה מתגמלת את מי שנשכבים על הגדר החברתי שלה והופכים אט אט לנזקקים בעצמם. ולכן ביום ראשון הם יצאו לאחת השביתות המוצדקות במשק, לשביתה שהיא אינה שביתת ברירה אלא שביתת אין ברירה.

>> מתוך הבלוג של סמדר סלומון

>> צילום: Thinkstock photos




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה