זה מה שרשתות חברתיות גורמות לך

בעולם של רשתות חברתיות, בו למדנו לחשוב ב-140 תווים והפכנו ליצורים הניזונים על לייקים, ההשלכות הן מטרידות. חוקרים מצאו כמה ממצאים שעלולים לדכא אתכן אבל לא הכל אבוד. תשאלו את קים קרדשיאן

16/03/2016
יסמין לוי קבלו עדכונים מיסמין
  • RSS

רשתות חברתיות הן חלק בלתי נפרד מחיינו ואת זה הבנו כבר מזמן. בלעדיהן אנחנו חצי פוסט, חצי לייק וחצי ציוץ. עם כל הטוב שזה הביא לחיינו: היכרויות, חברים, מחאות חברתיות והפגנות פוליטיות, זה גם הביא אותנו למצב בו הפכנו ליצורים אחרים ממה שהיינו לפני עשור. השינויים אינם תמיד ניכרים לעין אבל הם שם, אורבים לנו ומחלחלים לאט לאט. פשוט קשה לנו לשים לב כי אנחנו בדיוק עסוקים בצלם את הבולונז המוקרם שלנו לאינסטה.

מחקרים רבים פורסמו עד היום, כאשר הם בחנו את ההשפעות וההשלכות של רשתות חברתיות על חיינו ויחסינו. הממצאים אינם מזהירים, בגדול, נהיינו דיכאוניים יותר ולא קשה להבין למה. כל אחד משוויץ בפני החברים שלו, מציג דימוי חיובי וקסום של עצמו, בעיקר את מי שהוא מקווה להיות אבל אינו. כן, רשתות הן פילטר לטוב שבתוכנו, לחלקים שאנחנו מרשים לחשוף החוצה. כלומר, לצדדים המפולטרים שלנו. הפכנו להיות האשטאגים מהלכים הצמאים לאהבה ולעוקבים.

כאשר אנחנו עוברים על הפיד ובוהים בתמונות של חברינו, נראה שלכולם חיים מדהימים. הם נראים יפים, שמחים, כאלה שחוגגים בכל רגע נתון את החיים הטובים. פה הם מבלים בחו"ל ושם הם מחייכים מאיזו ארוחת גורמה על יאכטה. אין זכר לדאון, באסה או שיט. זה פשוט לא מצטלם טוב. כן חברים, החיים יפים ברשתות.

לאחרונה ה-"The Independent" פרסם שני מחקרים פסיכולוגיים חדשים שהתמקדו במה שהם כינו ה-"shallowing hypothesis", במילים אחרות: איך הרשתות החברתיות יצרו ירידה בחשיבה הרפלקטיבית שלנו ועודדו אותנו לשטחיות. זה נובע מכך שאנחנו מתרגלים לתקשורת קצרה ומהירה יותר. המוח שלנו הסתגל למסרים קצרים, פשטניים ולאימוג'ים. אין לנו אפילו כוח לכתוב או להתבטא באמת. סמיילי וקריצה זו השפה שלנו כעת.

קים סלפי

התיזה הזו, על הפיכתנו ליצורים רדודים, כבר פורסמה בעבר בספרו המועמד לפוליצר של ניקולאס ג'י קאר מ-2010, "The Shallow". אבל כעת החוקרים מצאו קשר חזק בין התיזה שלו ל"ירידה בחשיבותו של המוסר ועלייה בחשיבותו של הדוניזם". מחקר אחד, מ-2013, מאוניברסיטת וויניפג, בחן 2000 סטודנטים בעזרת שאלון שם ענו על שאיפות חייהם (עושר, קהילה, דימוי, אלטרואיזם ורוחניות) והרגלי הטקסטינג שלהם.

הממצאים הראו חיבור חזק בין הנחקרים למטריאליזם ולדעות קדומות ולפחות מחשבות מוסריות. בעקבות המחקר הזה נעשה מחקר נוסף ב-2016, שממצאיו חיזקו אותו מאוד אבל מחקר מעניין במיוחד נמצא אצל ננסי ג'ו סיילס, עיתונאית וסופרת אשר פרסמה מחקר על נערות אמריקניות, "רשתות חברתיות וחייהן הסודיים של נערות". 400 עמודים שלמים הציגו תובנות של 200 נערות שנבדקו והמחקר הזה עסק במיניות, יכולות קוגנטיביות, בריונות רשת, פשעים אלימים. התמונה שעלתה היא של דור רדוד ואלים יותר.

רשתות חברתיות יוצרות השפעה בצורת לייקים, תגובות, שיתופים ועוקבים. מדובר במטבע החזק בשוק, תשאלו את הקרדשיאנס. קשה להימלט מההשפעות של דימויים ומסרים המתגלים מולנו, במיוחד כאשר יש להם הד עצום. משפחת קרדשיאן היא דוגמה מעולה כיצד רדידות זוכה להערצה בלתי פוסקת ולתגמול הולם: אם בחוזים יוקתיים, שערים נחשבים ותוכניות טלוויזיה. היא בכל מקום וניתן לרדת עליה עד מחר אבל היא הפכה למוקד של כוח. כל פליטת פה שלה גורפת אינספור כניסות ודיונים. זה הכוח המושחת החדש.

השפעתם של סלבריטאים עצומה היום יותר מאי פעם, כאשר לכל אחד מהם פלטפורמה אדירה להעברת מסריו. אין באמת לאן לברוח. גם בעידן של היום, מרשל מקלוהן היה שמח לדעת שהמדיום הוא המסר אבל אין תמיד מסר. המרדף אחר שטחיות ושימור מצב תודעתי שלא מחפש מחשבות מורכבות רק הולך וגדל.

קים במטוס

כידוע, רשתות חברתיות מעצבות את הערך העצמי שלנו, מטריד לדעת עד כמה. קשה להתגונן מהכוח, לטוב ולרע. הכוח למשל שאנחנו מעניקים ללייק הוא הרבה יותר ממה שנדמה לנו. הוא מסוגל להרים מוראל ולהפילו. הוא בונה דימוי ומרסק. הוא משקם מוניטין ומפרק. מגוחך ככל שזה יהיה, למדנו לאהוב את עצמנו דרך אהבת האחר יותר מאי פעם. הפכנו לתלויים באהבה המשכרת הזו.

אז מה נהיה מאיתנו? בעולם בו למדנו לחשוב ב-140 תווים, איזו מחשבה מתוחכמת יכולה להיות? לכאורה, אין. אבל כאן אני מטילה ספק. מאחר והקושי הגדול אינו להרחיב אלא לצמצם. כלומר, אם מרצה יבקש מסטודנט לכתוב מאמר של 500 עמודים זה ישמע לו קשה מאוד והרבה עבודה. אבל אם יבקש ממנו לכתוב מאמר בעמוד אחד תנחשו היכן יהיה לו קשה יותר.

להעביר מסר חד בעמוד או במקרה של רובנו, שתי שורות, זה אתגר גדול ומתוחכם שאין לבטלו. המדיום מאלץ את המוח שלנו לדעת להפריד בין עיקר לתפל, לזהות מה מעניין ללא מעניין, מה חשוב ללא חשוב. אם כל אדם הופך לעורך מטעם עצמו הוא נמדד על פי איך העביר תובנות בציוץ או סטטוס. זה דורש כשרון משל עצמו ואין לזלזל בזה. לטעון שרשתות חברתיות הופכות אותנו לרדודים יותר זו אמירה חד כיוונית.

יודעים מה רדוד? עיתונים וטלוויזיה, כאשר אין לצופה/קורא יכולת לתקשר או להגיב. הוא פסיבי ורק קולט אבל לא מעביר. אני יכולה להעיד על עצמי, כמי שכתבה במוסף 7 ימים, של ידיעות אחרונות, שנשארתי בתחושה מוזרה ובודדה אחרי שהכתבה הודפסה. לא יכולתי באמת לדעת מה חשבו על מה שכתבתי. אם קידמתי את הכתבה ברשת הבנתי בדיוק מה הרושם שהכתבה השאירה. הדיון שנוצר שם לא היה רדוד. עצם קיומו לא היה מובן מאליו. אז לטעון שרשתות הופכות אותנו שטחיות היא גורפת.

אז נכון, לא תראו הרבה תלמידים כיום  דנים בהפסקה על ניטשה ופרויד אבל מצד שני, זה לא שלפני עשור ילדים בילו את זמנם ככה. החשיבה המוחית לא הפכה להיות בהכרח שטחית יותר, היא פשוט הופכת להיות אחרת. בתוך התקשורת החדשה ניתן להעריך יכולות אחרות שבאות על חשבון קודמות. אמנם ילדים לומדים פחות מידע בעל פה אבל הם לומדים היכן המידע נמצא. היכולת לשחות בין מקורות אינפורמציה לא הופכת אותנו לרדודים יותר או פחות.

קים לשון

מכאן שאם מאשימים אותנו כיום ברדידות אז הסיבה היא כנראה מכלול של גורמים ולא רק בגלל דרכי התקשורת שלנו: הסגידה העיוורת לסלבריטאים, האדרת כוכבי ריאליטי וכן, גם ההתמכרות הבלתי פוסקת לסלפי. במחקר שהתייחסתי אליו קודם, עלה שצעירות חשות לחץ ליצור ולשתף תמונות סלפי של עצמן. המסר בעניין הזה הוא שמיניות חשובה יותר ממוח או כישרון.

להיות חטובה בטייטס או ביקיני הפך למטרה עליונה בקרב בחורות וכאשר תמונה של מישהי מתאמנת מקבלת 1000 לייקים מול 100 של מישהי שזכתה באיזה טורניר נחשב אנחנו מתחילות להבין היכן אנחנו חיים ומה "חשוב ממה" בעיני הדור הזה. כמובן, יש סיבה טובה למה נערות רבות פונות לסלפי. הן כנראה חשות שהתקשורת המיינסטרימית לא נותנת להן מענה. יש משהו בחגיגת העצמי, הדימוי שלנו וקבלת הכרה רק בזכות היותך את. אז כן, הפכנו ליצורים הנגועים בנרקסיזם ולכן לא סתם המחקרים האלה מצאו אותנו הדוניסטים יותר כי מה לעשות, החיים הטובים קוסמים למתבונן, לא הבאסות שלנו.

אז נכון, אני הופכת למדוכאת יותר כאשר כל חבריי מעלים תמונות מהחופש האחרון אבל אז אני נתקלת בחברה שאומרת לי "את חיה טוב! עשית חיים בשישי האחרון, ראיתי בתמונה" ואני מרגישה טוב לפתע ומבינה שכולנו לפחות רואים אותו דבר.

צילום: מתוך האינסטגרם של קים קרדשיאן

 

 

 

 

 

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה