"האמת על אבא שלך" / לורי לנסנס

הרומן של לורי לנסנס "האמת על אבא שלך", מאת מעמיד בפנינו מראה ומעורר את השאלה שאין לה תשובה אחת: מה אנחנו מוכנים להקריב למען אדם אחר? אנחנו מחלקות עותקים אז אל תפספסו!

14/03/2016
תרבות ובידור קבלו עדכונים מתרבות
  • RSS

לא ברור אם תגלו את האמת על אבא שלכן אבל תוכלו לקרוא ספר מעניין בשם הזה אשר נפתח במכתב שכותב אב לבנו. במשך עשרים שנה הוא הסתיר ממנו את האמת על מסע שערך כשהיה בן 18 על הר שנקרא "צוק המלאך" שבקליפורניה. לשם יצא על מנת שלא לחזור ושם שהה חמישה ימים בלי מזון, בלי מים ובלי מחסה.

לפני שבנו עומד לעזוב את הבית, הוא מצליח להתעמת עם החוויה המטלטלת שעבר על ההר ועם זכרונות כואבים של אביו, על אמו שנרצחה כשהיה בן 4 ועל חברו הטוב שהתרסק על סלע באחת מחוויות הבגרות המשותפות שלהם. על ההר הוא פוגש בשלוש נשים – סבתא, בת ואם שהגיעו אליו, כל אחת וסיפור חייה. על ההר הוא הולך איתן לאיבוד ומתמודד עם הכאב הגדול ביותר – האמת. זה סיפור מסע של ארבעה מטיילים שהלכו לאיבוד בשממה הפראית, והאמת על הכאב.

האמת על אבא שלך (הוצאת כתר) מעמיד בפנינו מראה ומעורר את השאלה שאין לה תשובה אחת: מה אנחנו מוכנים להקריב למען אדם אחר? את הספר כתבה לורי לנסנס, תסריטאית וסופרת של רבי מכר בינלאומיים, שניים מהם תורגמו לעברית "הבנות" ו"מהרי הביתה". היא נולדה בקנדה ומתגוררת בהרי סנטה מוניקה שליד לוס אנג'לס.

אם אתן רוצות עותק תרדו למטה ותמלאו את הפרטים שלכן

הנה הפרק הראשון:

דניאל היקר,

אדם צריך לחיות לא מעט כדי להעריך סיפור הישרדות. זה מה שתמיד אמרתי, והבטחתי שכשתהיה בוגר אספר לך את הסיפור שלי. זה לא סיפור לילדים, אבל אתה כבר לא ילד. עכשיו אתה מבוגר יותר משהייתי אני כשהלכתי לאיבוד ביערות על ההר.

חמישה ימים בקור מקפיא בלי מזון, מים או מחסה. את החלק הזה אתה יודע, ואתה גם יודע שהייתי שם עם שלוש נשים ושלא כולן שרדו. מה שקרה שם למעלה, דני, שינה את חיי. והסיפור הזה, אחרי שתשמע אותו, ישנה גם את חייך.

קשה לדעת מתי בן בשל לדעת את האמת על אבא שלו. הלילה שבו חגגת את סיום חטיבת הביניים היה הפעם הראשונה שבה כמעט סיפרתי לך; אחר כך זה כמעט קרה ביומולדת ארבע-עשרה שלך, וחמש-עשרה, ובכל יום הולדת מאז. הגיע לך לשמוע את הסיפור, אבל זה אף פעם לא היה פשוט. כדי להבין את מה שקרה על ההר, עליך לדעת מה קרה לפני כן.

זוכר את האביב שעבר, כשעשינו סיור מכללות? נסענו בדרך עפר ליד בלומינגטון, ואני כמעט דרסתי צבי. זוכר שהיינו צריכים לעצור בתחנת רענון כי רעדתי בלי שליטה? הצבי לא נפגע, ואתה לא הבנת למה לקחתי כל כך קשה את הכמעט-תאונה. אחר כך, כשנסענו הביתה בכביש המהיר, שאלת אותי אם הרגתי פעם משהו, במקרה או בכוונה. נתת לי הזדמנות מושלמת בסביבה מושלמת – השיחות הכי טובות שלנו תמיד היו במכונית.

אתה היית מוכן. אני לא. באותו לילה הבנתי שלעולם לא אהיה מסוגל לספר לך את כל הסיפור, לא פנים אל פנים. שאם אצטרך לראות אותך מאזין לזה, אני אערוך, אצנזר, אשקר, אעשה הכול כדי לא להיחשף לכאב שלך. אבל מה הטעם לספר חצי סיפור? יותר גרוע, סיפור שהוא רק חצי אמת.

אז כתבתי אותו. פשוט הקלדתי כמו שזה זרם לי מהאצבעות, כי הרגשתי שזה הדבר ההוגן לעשות. יצא יותר ארוך ממה שחשבתי, וגם איכשהו יותר קצר. ומה לגבי העיתוי? דווקא עכשיו, כשאתה מתחיל ללמוד באינדיאנה סטייט? כשתתבגר עוד תבין שבניגוד למה שמקובל לחשוב, אין זמן טוב או זמן רע. יש זמן וזהו. איך שלא יהיה, טוב שתקרא את זה באוניברסיטה, רחוק מכאן. תצטרך זמן כדי לעכל את זה, וקצת מרחק ממני.

היום שבו הלכתי לאיבוד עם הנשים ההן  - אותו  יום גורלי בנובמבר – היה יום השנה לתאונה של בירד. זאת הייתה שנה קשה, ולא חשבתי שיכול להיות גרוע יותר; ואז, בלילה של ההלואין, פרנקי, אבא שלי, השתכר ודרס למוות זוג צעיר. החבר הכי טוב שלי אבד לי, אבא שלי ישב בכלא על הריגה בנהיגה. נשארתי לבדי בלי איש לשתף בתוכניות שלי. לא שהייתי מספר למישהו על העלייה שלי להר, כי באותו אחר צהריים אפור וקר, שהיה גם יומולדת שמונה-עשרה שלי, החלטתי ללכת למקום שנקרא "צוק המלאך" ולקפוץ אל מותי.

אף אחד בעולם לא יודע את החלק הזה של הסיפור. אפילו לא אמא שלך.

המטיילות ההן, השותפות שלי למסע, נמצאות איתי, בדרך זו או אחרת, מאז שהלכנו לאיבוד לפני המון שנים. הן מלוות אותי כשאני מטייל עם הכלבים, שותקות כשאני קורא במיטה, מדריכות אותי בלחישה כשאני מתברבר בכבישים. והן הציצו לי מעבר לכתף כל זמן שכתבתי את הדפים האלה. נוכחוּת הרְפאים שלהן תחסר לי.

 כשהיית קטן, ברגעים של שקט, נהגת להתבונן בי ולשאול אם אני חושב על ההר. כמעט תמיד חשבתי עליו. שאלת אם לפעמים אני חולם עליו. כן. אני עדיין חולם עליו, בייחוד עכשיו. לפעמים אני מתעורר בפאניקה. לפעמים אני מתעורר ונמלא געגועים לחברים ותיקים.

אמא שלך? היא תמיד אמרה שאינה חייבת לדעת את כל הפרטים העקובים מדם. אבל שנינו ידענו שהיום הזה יגיע, ושאחרי שאתה תגמור לקרוא את זה, יגיע תורה. הפחד שלי הוא שכלאתי את סיפור ההר הזה לזמן ארוך כל כך, שהוא ימות שם, במרחבי הפרא. אמא מקווה שהוא כבר מת.

אז הנה זה, דני. כשאתה קורא את זה, תזכור את המוטו המשפחתי שלנו – יהיו טלטלות!

באהבה,

אבא

ספר

רוצה לקבל עותק של הספר “האמת על אבא שלך”?

מלאי את פרטייך בטופס המצורף ואולי תהיי בין הזוכות

[contact-form 382 "Newsletter_abashelach_copy_copy"]




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה