בואו נחליף תפקידים

הייתי רוצה לראות אותנו הגברים, מתאיידים מעמדות המפתח, ונותנים לכן את זכות הקדימה להוביל, לנווט, להצליח ולנצח

03/03/2011
גילי קצנלנבוגן קבלו עדכונים מגילי
  • RSS
» בסוף אתן צודקות. צילום: מורן לביא

וביום ההוא ברא אלוהים את האישה. ויהי ערב, ויהי בוקר, ויהי בלאגן שחבל לכולנו על הזמן. וביום השמיני ראה אלוהים כי מיותר אולי היה לברוא את האדם.

וירא אלוהים כי אולי עשה טעות כשברא את האדם, ויחשוב, ויהרהר, ויאמר לעצמו: “איזו פאדיחה! מה הייתי צריך אותו, את הגולם החרמן הזה, האדם הזה שלא מתנהג כמו בנאדם". ויתחרט אלוהים עד עצם היום הזה, ולא הודה האל בטעותו.

הוא אומר לעצמו, "היינו יכולים גם בלי האדם על הכדור הזה". ובאשר לצאצאים, אתם יודעים, עם כל הכבוד לאדם, עם הסטארט אפים של היום, כבר היינו מארגנים משהו.

ותבט בו חווה, ותהרהר ותאמר: "יא אלוהים, מה חשבת לעצמך שבראת אותו, שיהיה בסדר? איך חשבת שנסתדר? ועם כל הכבוד לכך שהוא יציר כפייך, הרי האדם הזה עוד בגן עדן חשב שמגיע לו הכל, אבל עזוב אותך, חאליק, גם אלוהים יכול לטעות, קורה במשפחות הכי טובות. למען השם אלוהים! ריבונו של עולם, למה עשית שאנחנו חייבות להשתדך לאורך זמן ולהשבע אמונים? ואם תשכח ימני תדבק לשוני לחיכי, הרי את מקודשת לי וכל החארטה הזו?".

ויבט בה אלוהים, ויאמר לחווה: "חווה חווה, אין בי תשובה, בואי ננסה ונראה. 50% מצליחים, אנוכי מאחל לך שלא תפלי לסטטיסטיקה".

ותביט בו חווה ותאמר: "זה מה שאתה מאחל לי?". ותראה כי טוב ותגחך, ותביט בנחש ותראה כי ממש ממש טוב, ותיתן ביס בתפוח ותבחר בעץ הדעת ולא בעץ החיים.

לדעתי זאת הנקודה שחווה טעתה, כי מה אכפת היה לה לדעת פחות ולחיות יותר?

אם היינו חיים יותר ויודעים פחות

אני זוכר את עצמי כשלמדתי בכיתה א', זאת אומרת לא בדיוק למדתי, אבל נכחתי בכיתה אצל המורה מרים, שתבדה לחיים ארוכים.

חשבתי לעצמי עוד אז, כמה סבבה היה, אם היינו חיים יותר ויודעים פחות, וואללה כייף גדול היה, ולמה צריך לדעת בכלל הכל? הרי גם היום כשאתן חושבות שאתן יודעות הכל, מסתבר לכן שלא הכל אנחנו יודעים עליכן ולא את הכל אתן יודעות עלינו, אז למה למהר ולתת ביס בתפוח, למה? ולמה לא לתת לחיות יותר. יש הרבה אנשים שידעו יותר מידי ושילמו על כך בחייהם.

ולקראת  יום האישה הקרב ובא  הייתי רוצה לראות אותנו - הגברים, מתאיידים לאט לאט מעמדות המפתח, ונותנים כבר לכן את זכות הקדימה להוביל, לנווט, להצליח ולנצח.

העניין הזה של שוביניזם כבר מזמן לא עושה רושם, והטרוניות על כך שמקומה של האישה נדחק לשוליים והעולם הוא עולם גברי, כבר די פס מן העולם (ע"ע עפרה שטראוס, גליה מאור, פרופ' עדה יונת, זוכת פרס נובל, זהבית כהן ואפילו שרי אריסון) יש לנו נשים שמנהלות ביד רמה, שולטות ואוחזות בהגה בחוזקה, כל אחת בתחומה .מנהיגה אמיתית.

יום חג לאומי

הרי ביני ובינכן, אתן הרבה יותר בנויות נפשית לנהל את כל מה שקורה כאן על הכדור הזה, עובדה - תראו איך דברים מנוהלים, אין לי ספק ששלום בר קיימא היה קורה יותר מהר לולא נשים היו יושבות במעגלי נשים, אפילו על הבוקר בבית קפה, מתכננות מהלך, עם כמה שפחות אמוציות וכמה שיותר הגיון, יותר מאיתנו. אתן גם הרבה פחות מושחתות מאיתנו, למרות שמידי פעם...גם לכן מתפלקת איזו אתי אלון או נעמי בלומנטל, אבל זה כזעיר אנפין לעומת נציג מושחת משלנו אחת לחודש, בממוצע.

אצל נשים ההגיון עובד שעות נוספות, והרבה יותר טוב מאצלנו הגברים. גם אם לנו ההגיון שלכן לא תמיד נראה לנו, בדרך כלל ובסופו של דבר אתן צודקות. ואנחנו מודים בטעותינו.

אין לי מושג מתי בדיוק נכנס לתוקפו יום האישה בישראל ובכלל, אני חושב שיש לכן עוד דרך ארוכה לעשות על מנת למתג אותו כך שיהיה כאן באמת יום חג לאומי עם עוד ועוד נצחונות ולא סתם עוד גחמה.

נשים יקרות, יש לכן את כל הגיבוי  להגיע לאן שתרצו. רק, לאן תרצו להגיע? בדרך כלל רובכן (ואל תעלבו) אוהבות נורא נורא לדבר ולהתלונן ופחות לעשות ואנחנו אוהבים הרבה פחות לדבר ויותר לעשות. גם אם אנחנו טועים, אבל לפחות אנחנו עושים.

וזו לא הכללה כמובן, אני מתכוון לכך לגמרי. שכל אחת ואחת תשאל את עצמה, כמה באמת דיברה וכמה באמת עשתה בכדי להגיע ליעדים ולכבוש את המטרות.

אולי תמצאו איזו פארקס משלכן?

רוזה לואיז פארקס, אותה אפרו-אמריקאית שפעלה בתנועה האמריקאית לזכויות האזרח, שסירבה בתוקף לפנות את מקום מושבה לנוסע לבן באוטובוס בארה"ב, חוללה את תחילת המהפכה ושינתה את פני הדברים, כאשר יצאה בתוקף נגד הגזענות.

גם שם ב-1955 היתה זו אפליה מקוממת, בעוד שפארקס התבצרה במקומה וסירבה בתוקף לקבל את נחלת הכלל והחוקים המוזרים, עד אז לא השתנתה המציאות.

נכון שזו אולי דוגמה קיצונית, אבל בחרתי דווקא בה, כדי שמישהיא כאן תקרא ותפנים, די באישה אחת לעורר מהפכה שלמה, ולתקן עוויתות שנטמעו במציאות היומיומית.

למרות שאני לא אישה, מקומם אותי לחשוב שאין עדיין שיוויון מובהק בכל הקשור לעמדות מפתח בעולם שמתיימר להיות עולם נאור ומודרני, הגברים עדיין מנהלים כאן את העניינים - זו עובדה. אני באמת חושב, באמת ובתמים שאתן תנהלו את העולם טוב יותר, אז אולי כבר הגיע הזמן שתמצאו איזו פארקס משלכן ?

האישה של היום זו לא אותה אישה כנועה של פעם, זו שהיתה מטפלת בילדים, דואגת לעיקר הבית, ממתינה לבעלה היקר שישוב מיום עבודה, ומקפידה שתחכה לו תמיד ארוחה חמה, בדיוק כמו שהוא אוהב, ושעיתון הבוקר יהיה תמיד בצד שמאל כדי שיהיה לו נוח ונעים לאחוז את כוס הקפה שהכינה לו ביד ימין, ובו זמנית לדפדף עם יד שמאל. האישה של היום היא לא אותה אישה שמשגיחה בכל מעודה שהדבר הזה שנקרא 'משפחה' ישרוד כמה  שיותר - העובדות מלמדות ש - 50% מכן נושרות ועומדות על כך שגם להן מגיע. ועובדה, ב- 80% מן המקרים, אתן הן אלו שעוזבות אותנו ומפרקות את המשפחה.

האישה של היום היא אישה פחות פחדנית והססנית, יותר מעזה, יותר עצמאית ויותר החלטית. זו לא אותה אחת שמארחת ומבשלת ודואגת שלכולם יהיה נעים וטוב ושבבית יהיה תמיד ריח של תבשילים.

האישה של היום כבר מזמן יצאה מהמטבח. ועברה למטווח.

מגיע לכן לקחת את ההגה

וזה לא כי לכן הנשים נמאס, זה גם כי לחלק גדול מאיתנו הגברים, מובן כבר בעשור האחרון שגם אנחנו צריכים להיות שם כדי להקשיב ולתת, ושכבר מזמן זה לא יילך אם לא נשתתף/ מה שהיה פעם - שייך לפעם, וגבר הוא גבר אם יידע גם לבכות ולפתוח את הלב, לשתף ולהשתתף  .

האישה היא משענת הכי נוחה כשמולה עומד קודם כל חבר שמבין אותה. והיא עמוד השידרה היציב באמת.

כדי להבין אתכן הנשים צריך להבין שאולי היום יותר מתמיד מגיע לכן לקחת את ההגה להוביל ולהנהיג.

אתן רק צריכות ללמוד לבקש שוב ושוב ולדרוש יותר ויותר כי אין מה לעשות אתן פשוט זן יותר משובח ויותר חכם.

ליום האישה הזה אני מאחל לכולנו נשים וגברים כאחד שנשכיל סופסוף להבין שהעולם הנוכחי קץ בנו הגברים. יש מקום שאתן תתחילו לכבוש לא רק לבבות, אלא גם עמדות מפתח, תשאבו כוח אחת מהשנייה, כי כשאתן מחליטות משהו - אתן עושות את זה עד הסוף, ולא יעזור לאף אחד. בעידן הזה של מהפכות, שקמות סביבנו חדשות לבקרים, צריך רק אחת כזו שלא תתבייש להתחיל ולהעז, מיום ליום אני מבין שבמידה ואתן הייתן מנהלות את העניינים , העניינים היו נראים מעניינים יותר.

שיר חדש בלב

אז קומו מחר בבוקר עם שיר חדש בלב. ותנו לנו, לגברים, להחליף קצת תפקידים, ואני באופן אישי אהיה הראשון שאשמח על השינוי, אז עכשיו נותר לכן רק דבר אחד קטן: לשכנע. לא אותי, את שאר הגברים, שמגיע לכן להתחיל ולהוביל את כל העסק.

רק תשאלו את עצמכן שוב ושוב אם בא לכן על זה באמת, או שכבר נשאיר את זה כך.

יום אישה שמח,לכל הנשים באשר הן, העיקר שיהיה לכן תמיד טוב ,כי כשאתן מרגישות טוב, גם אנחנו מרגישים טוב, זה פשוט ככה.

אלכסנדר בל, ממציא  הטלפון, אמר פעם: "אדם הוא מעט ממה שנולד עימו, והרבה ממה שהוא עושה מעצמו".

אז אם כבר נולדתן כמונו בדיוק - אפשר להחליט שעושים סוף סוף באמת משהו –ועד הסוף.

לא ככה ?

מתוך הבלוג של גילי קצנלנבוגן .

תמונות אילוסטרציה: ThinkStock Photo ומורן לביא.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • תמונה אישית ציפי יואל 05/03/2011

    מצד אחד אתה מעודד נשים לתפוס עמדות מפתח ומצד שני אתה מרפה את ידן-”רק תשאלו את עצמכן שוב ושוב אם בא לכן על זה באמת, או שכבר נשאיר את זה כך.”…תפרגן באמת ,תעודד עד הסוף או שאתה לא באמת מאמין במה שאתה אומר שאם נשים ינהלו הכל יראה אחרת…
    בכל אופן אתה צודק,אם נשים ינהלו את העיניינים דברים יראו אחרת, טובים ומוצלחים בטח לא פחות מאשר כשגברים מנהלים אותם, רק שצריך הרבה “ביצים” כדי לצאת ל”מלחמה” על תפקיד מול גברים ורוב הסיכויים שהגברים יגברו ,אז צריך שהאישה תהפוך קצת לגברית באופיה אם לא הרבה כדי להצליח בעולם של גברים וכידוע רובנו נשיות …אילו היה באמת שיוויון לא היינו צריכות להלחם כך ולהתנהג בתוקפנות כמו גברים כדי להשיג את מה שאתה מזמין אותנו להשיג ואז היינו יכולות גם להשאר נשים במלוא מובן המילה וגם להיות מעורות בחיים ,בתפקידי מנהל שונים וכ’ו…

בחזרה למעלה