מה קורה כששני זוגות שונים נפגשים?

הסרט "עיר מקלט" נעדר ברק, מקוריות, תחכום והתוצר פושר ובנאלי. אבל לא הכל שחור. נבו קמחי, הצילום והלוקיישנים הם נקודות אור

08/03/2016
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • RSS

אנחנו אף פעם לא עוצרים לחשוב איך היותנו אזרחים במדינה שבעת מלחמות משפיע על חיי האהבה שלנו, על הזוגיות שלנו, על הפוריות ועל הרומנטיקה בשגרה. "עיר מקלט", סרטו של עמיקם קובנר, הוא הזדמנות טובה לעצור ולחשוב על זה אבל זהו. בערך.

"עיר מקלט" הוא סרט שמתרחש בזמן מלחמת לבנון השנייה כאלגוריה למלחמת העולם הפנימית - מלחמת היצרים. הכל מתחיל כשעל פסי הרכבת היומיומית של השגרה בחייהם של בועז (נבו קימחי) וילי (לנה אטינגר), זוג הבורגניים התל אביביים, נשמעות חריקות וחייהם הופכים לחיי פשרות ריקים מתוכן.

שם במקום הזה מבקשת ילי לארח שני פליטים מקומיים מהצפון, להטות חסד, מוטי (אושרי כהן) וקרן (רותם זיסמן כהן). מדובר בזוג צעיר מסורתי, מקרית שמונה, שמצפים לילד, ומשם הכל כבר לא יחזור להיות כשהיה. מה קורה כששני זוגות שונים כל כך נפגשים? כיצד נמדדים הבדלי המנטליות, הבדלי הנשיות, התפישות הפוליטיות והמיניות?

עיר מקלט

הנושאים בהם מנסה הסרט לטפל הם מסקרנים, בוערים וחשובים ולכן אולי האכזבה. הסרט לא מצליח להעניק את המעוף המתבקש, הוא נעדר ברק, מקוריות ותחכום והתוצר פושר ובנאלי.

"עיר מקלט" הוא לא אופרה בגרוש אבל הוא סרט שמבקש לטפל בין השאר בנשיות. הפרדוקס הוא שהסרט נעדר ראייה נשית באופן בולט. אפילו צמד השחקניות הנהדר לנה אטינגר ורותם זיסמן כהן, הכה שונות במרכיביהן, אפיוניהן ומאפייניהן לא מצליחות במשחקן לחלץ תובנה נשית ראויה מהסרט הזה. העובדה שקרן בהריון מתקדם בעוד ילי לעולם לא תוכל ללדת הוא קונפליקט נשי מייסר שניצב בקרביים של הסרט ובמתחים המיניים לאורכו ולרוחבו אבל הוא מטופל באופן מפוספס ולא באופן עמוק.

עיר מקלט

המשחק של אושרי כהן כמו חולף ליד דמותו של מוטי. לפעמים נדמה כי היותו "פופלארי" אמורה לפצות על חוסר הרגש המשחקי. הרי, נאהב את אושרי ויהי מה ויש לו את המבט הנכון בעיניים. אבל הפעם, בתפקיד מורכב ומאתגר, כשהוא נדרש לעדינות דרוכה של גבולות והפרת גבולות, קשה מאוד להתחבר לדמות שלו. היא מזייפת כל הזמן, נדושה ולא מתרוממת.

גם בשיא המתח, בקלחת התשוקה, אנחנו לא נסחפים. הכל חפיפניקי שם ולא כנה. לעומתו, נבו קמחי בתפקיד בועז, מפגין משחק רגיש, אותנטי ומדוייק. אבל הדינמיקה בינו לבין לנה אטינגר מלאכותית מידי ולא פועלת. את רותם זיסמן כבר ראינו בטייפקאסט הזה של הפרחה היפה לעייפה. גם אחרי הלידה קורה משהו ממש מגוחך כשהתינוק הטרי שהיא אוחזת בזרועותיה נראה בין חודשיים. פרט שולי אולי אבל זה מעיד על חוסר תשומת לב לפרטים הקטנים.

עיר מקלט

נקודת החוזק של הסרט צפונה באסתטיקה של הצילום (הנהדר!), תבניות העריכה (מעניינות) והמימדים של התסריט (גם ברמת הלוקיישנים) שמצליחים להחזיק את הסרט ולשזור מוטיבים מוצלחים, כמו מוטיב הריצה כסמל לבריחה או ההריון כסמל לנשיות. גם הזוגיות בצל משבר, בה הסרט מתמקד והטיפול במתחים המיניים בין הזוגות הוא מעניין ונע במתח שגובר בין תשוקה לעצבים. לשבריר שנייה זה מסעיר אבל כמכלול הסרט לוקה בהיעדר קוהרנטיות וברק.

כוכבים: 3

מבחן מרלנה: עובר, בכל זאת שתי שחקניות שיא חולקות מסך אחד.

הנה הטריילר:

[youtube qlUPxa-FvFk nolink]




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך