ערוץ פתוח

אתמול היה שוק האיכרים, יש לי איכרים לדבר איתם על הייבול שלהם . יש לי צבעים בעיניים , שמש בשמיים ויש איש שמן מאוד שמנגן בגיטרה חשמלית. אז למה אני לא שמחה?

02/03/2011
שיר ביליה קבלו עדכונים משיר
  • RSS
» רצה כדי לשמוע את נשימתי. תמונה: Thinkstockphotos

אני מסתכלת על עצמי בדיעבד

שפה

בדידות

רישום לאוניברסיטה

משמעות

ריבים

התמקדות.

למה אני רוצה לבכות כל הזמן ?

לילד שלי משתנה הקול , הוא לא חופשי , רק כשהוא צורח הוא חופשי. הילדה שלי מדויקת , כל מה שהיא תרצה בחיים היא תשיג. היא מסתכלת על העולם מגבוה והבלונדינית שלי סובלת עכשיו ,היא לא אוהבת את הילדים האמריקאים ולא משחקים של אבא ואמא.

הקטנה ,כולה מקסימה ,היא נולדה עם גומות חן , ואני ימים על גבי ימים לבד , הטלפון שלי מצלצל אולי פעמיים ביום ואחד מהם זה לבטח האלון , אני מורידה את החבורה בבית הספר , הולכת לים, לרוץ כדי לשמוע באוזני את נשימתי. לאחר מכן מתיישבת על פיסת דשא אשר משקיפה אל האוקיינוס השקט.

מתיישבת , נושמת ואומרת תודה על הכל.

אז למה אני לא שמחה ,למה אני רוצה לבכות כל הזמן ?

אתמול היה שוק האיכרים, יש לי איכרים לדבר איתם על הייבול שלהם ,יש לי צבעים בעיניים ,יש שמש בשמיים ,יש איש שמן מאוד מנגן בגיטרה חשמלית.

אז למה אני רוצה לבכות כל הזמן ?

הפקדתי אתמול הרבה צ'קים ,של האלון ושלי עבדנו שנינו החודש עם עולם הזוהר. אני על הקליפ של בריטני ספירס האומללה והוא היה פרופסור מומחה לחרקים בסדרת טלוויזיה אמריקאית ,הוא לא מתויג כערבי.

אני קונה מהדוכן הראשון בשוק האיכרים 12 קילו תפוזים ולא אכפת לי. בראש אני חושבת שאצטרך לסחוב את כל זה לאוטו, אבל אני רואה את התפוזים בבית והם בצבע כתום ונראים טעימים. אנחנו שש נפשות וזה מסתדר לנו טוב.

ואני שואלת את בעל הדוכן "איפה הפרדס שלך?" , הוא עונה בריברסייד , ולי אין מושג איפה זה , רק הבנתי שאני בוחרת את מוצריי דרך המוכרים - למי שיש פרצוף מחבק או מי שיכול להיות לי לאב או לאם לשנייה – אני קונה אצלו ובדרך כלל זה גם עובד, להם יש את המוצרים הטובים ביותר.

אני ערוץ פתוח של לב ורגשות

מתהלכת לה ברחוב בחורה אינטליגנטית ומאירה וסוחבת על כתפה 12 קילו תפוזים , ובצד השני של איזון הידיים ,ערמות של שקיות מלאות בבטטות , כרוב סיני, תותים, תפוחים, שום , עגבניות ועוד ירקות המכבידים על משקלי , ואני צועדת צעד אחר צעד מקושטת בחבילות לכיוון האוטו.

קשה לי , אני רוצה לעצור , להוריד את 12 קילו התפוזים מכתפי , ליבי לוחש : "תמשיכי, תמשיכי , תתקרבי אל היעד גם אם קשה".

אז למה אני רוצה לבכות כל הזמן ?

היד השמאלית, זאת עם השקיות השונות מבקשת עצירה , אני מורידה את המשקל ויושבת שתי דקות על מדרגות שמצאתי בדיוק לידי , ומגלה פתאום – את לבד ,כל היום את פוגשת את עצמך ועצמך צמא, ועצמך מלא, ועצמך יפה, ועצמך כועס על עצמו, ועצמך אוהב את עצמו לפרקים.

אז עכשיו אני בוכה.

כאילו , אני ערוץ פתוח של לב ורגשות, וישר חושבת על הילדים שלי ואהבה ממלאת לי את הנשמה. פתאום אין לי אויר מרוב רגש ואני בקפה זר בסנטה מוניקה ,משמאלי יושב איש עם דפים ומחשב מולו , חושבת לעצמי שהייתי רוצה להיות חברה שלו , כי ברור לי שהוא השראה. אני בטוחה שהוא כבר קיבל כמה תארים בחייו , אבל הפנים שלו טובות ויודעות ואני רק יושבת לידו. לימיני יושבת אישה שחורה עם שיער קצר , היא גם מול מחשב , אבל אין לי עניין בה.

וככה אני באמצע ,ליד שולחן עגול, בועה עם דמעות, מנגבת את עיניי בממחטות קשות שמציע בית הקפה, לוקחת הפסקה , מסתכלת על האיש והוא מלא קמטים ומרוכז בטקסט ,הוא בערך בן 65 כמו אבא שלי , אבל נראה לגמרי אחרת , הוא אקדמאי , בנאדם של מילים.

ולי יש את האלון והוא השראה בעצמו , עכשיו הוא לא לידי , וזה טוב , זה בסדר.

רוצה להפסיק לבכות ולא יכולה.

למה זולגות הדמעות מעצמן ? הלב שלי מוצף. הוא זקוק ,הוא רווי , הוא מפוזר , הוא מנותק , הוא מחובר.

כמה יפה הידיעה שהכל משתנה עכשיו , אני מרגישה ככה , ומי יודע איך ארגיש מחר.

והאלון אומר ,"את צריכה לקבל ", הוא כבר יודע שככה נראים חיים של אשה לפני מחזור.

מתוך הבלוג ד"ש עם שיר.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • Ido Ezra 06/04/2011

    הרגשתי אותך בין המילים. יכולתי לדמיין את אותו בית הקפה על סנטה מוניקה, נראה לי שהייתי שם השבוע, שוקו נהדר. אני הולך להוסיף לך את הצילצול השלישי בטלפון. תעני

בחזרה למעלה