100 שנה ליום האישה

מצד אחד- יש המון נשים מובילות בעולם. מצד שני- בארץ אנחנו עדיין מדשדשות. ובכל זאת, לרגל יום האישה ה-100, "סלונה" בוחרת לראות ורוד

01/03/2011
רונית הבר קבלו עדכונים מרונית
  • RSS
» רונית הבר. צילום: טל אטרקצי

לא יודעת למה קשה יותר להאמין: לעובדה שלפני קצת יותר ממאה שנה לנשים לא היתה זכות הצבעה ועצם הדרישה לכך נתפסה מהפכנית או לכך שגם היום, כשיש להן זכות הצבעה ויש להן נציגות במוסדות השלטון, השוויון הוא עדיין משאת נפש ושיש נשים (חלקן בכנסת שלנו) שלא רואות כך את פני הדברים.

הן לא רואות שנשים עדיין נתונות לאפליה - תעסוקתית, כלכלית, חוקתית, רפואית ומה לא. הן לא רואות שנשים עדיין חשופות לאלימות פיזית ומילולית על רקע התנשאות מגדרית. המקרה המדובר האחרון, פליטת הפה של האח הגדול, הכעיסה משום שהיתה אותנטית, משום שביטאה הלך-רוח רווח, משום שהוכיחה מה טיבה של החברה שאנו חיים בה: מיליטנטית, בוטה, שוביניסטית, אלימה או במילה אחת – גברית.

החודש, ב- 8 במרץ מציינים בעולם 100 שנה ליום האשה הבינלאומי. השנה, אל תביאו לנו פרח ואל תפנקו אותנו בקרם גוף ריחני. אנחנו רוצות יותר, הרבה יותר. אנחנו רוצות שתקשיבו לנו ותדברו איתנו כשוות. מבחינתנו בסלונה כל יום הוא יום האשה. אנחנו פה בשביל נשים, אנחנו פה כדי לקדם את תחומי הענין שלהן, את סגנונן, את תרבות הדיון שלהן. אנחנו נותנות להן את המרחב ואת הכלים להתגבר, להתחזק ולהתעצם: אישית, עסקית, חברתית וכלכלית.

נשים חזקות, השפעה מועטה

ההיסטוריה רצופה דוגמאות לנשים חזקות שלמרות נוכחותן החזקה והצלחותיהן הבולטות לא הצליחו לשנות באופן מהותי את הבון טון השובניסטי המושרש וכך נחשבו לאנקדוטות אקזוטיות – קליאופטרה, המלכה אליזבת ה-1 ששמה ניתן לעידן בו שלטה, ז'אן דארק, ג'יין אוסטן שבתקופה בה חיה פורסמו ספריה בעילום שם והיו רבות נוספות. המאה ה-20 רוויה בנשים שזרעו את הזרעים, ניסחו את העקרונות והובילו את המהפכה הפמיניסטית (תציצו בפרויקט 'אישה אחת ביום' שלנו).

זה המקום והזמן לציין נשים שחרגו מהתחום שהעולם הגברי קצב להן, פרצו גבולות, חדרו וחלחלו לעולם "לא להן", לטריטוריות גבריות מובהקות. הנה כמה שמות, על קצה קצהו של המזלג: אינדירה גנדי, הסופרת טוני מוריסון, אופרה ווינפרי, או חלוצות הפמיניזם הישראליות מרשה פרידמן ושולמית אלוני, נשים כמו ארין ברוקוביץ שסיפורה האישי מעורר ההשראה זכה לעיבוד הוליוודי. כמובן שישנן את הפוסט-פמיניסטיות שחיזקו דור שלם של נשים ונתנו לנו לגיטימציה להיות נועזות, בוטות וסקסיות ולשמוח עם מה שאנחנו: מדונה, דמי מור ובטנה ההריונית שכיכבו על שער הונטי פייר וקארי בראדשו מצד הזוהר וכריסטיאן אמנפור, הילרי קלינטון ואריאנה הפינגטון מצד ההשפעה.

בוחרות לראות ורוד

בהשראת הרשימה המאד חלקית הזו בחרנו בסלונה לבחון את המציאות דרך משקפיים ורודים. לא משום שהכל ורוד, אלא משום שזאת הבחירה שלנו. אין ספק, יכולנו לבחון את המציאות דרך משקפיים שחורות. המציאות מאפשרת לנו. אבל בחרנו שלא. ורוד זה הצבע שלנו, במובן של אופטימיות. אופטימיות למרות הסקסיזם שאין גבול לבוטות שלו, למרות חוסר השוויון החוקתי, התפישתי והחברתי, למרות האלימות ההולכת וגואה, הקשיים והעוולות. אנחנו בוחרות "לראות ורוד". אנו בוחרות לדבר על האפשרי ולא לקטר על הבלתי אפשרי מתוך אמונה באופטימיות כדרך חיים שביכולתה לשנות מציאות.

במסגרת הפרויקט שכותרתו "רואות ורוד – החיים מזווית אופטימית", תוכלו לקרוא כאן במהלך חודש מרץ טקסטים אישיים המבטאים את הבחירה בעשייה, בהסתכלות המחזקת על חצי הכוס המלאה, לצד טקסטים עקרוניים המתייחסים למקום שאנו מאמינות שנשים צריכות להיות בו, לאור מה שכבר השגנו.

נשים הן כוח עצום, כל אחת בנפרד ועוד יותר כקבוצה. ביכולתנו ומתפקידנו לשנות את תפישת העולם הרווחת, זו המקדשת ערכים גבריים כמו כוחנות ותחרותיות על פני ערכים נשיים כמו חמלה, סבלנות ותבונה. אנו מאמינות שהיכולת לבחור להסתכל על המציאות מהצד החיובי שלה משקפת את הנשיות שלנו במיטבה ובאבולוציה של הפמיניזם יש לה מקום מרכזי. ובשביל המצב רוח, בחרנו בפס קול על טהרת הקולות הנשיים האהובים עלינו, להנאתכן יום יום ב"שיר היום". שיהיה לכולנו חודש נשי נעים שיצבע את הדרך הנכונה לשנה הקרובה.

לרגל חגיגות 100 שנה ליום האישה, בואי להתפנק במבצעים ורודים מיוחדים.

>> מתוך הבלוג של רונית הבר




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • פריידי מרגלית 08/03/2011

    אני בעד ורוד פוקסיה!!
    ניסים קורים, תביעו משאלה…

בחזרה למעלה