אחוות נשים בכפר הגלובלי

"אחוות נשים" בעידן של כפר גלובלי הוא לא רק מושג, אלא מציאות. נשים תומכות, משתפות, מזדהות ומעניקות, והבלוגריות של סלונה הוכיחו שזה אפשרי ובגדול.

01/03/2011
מערכת סלונה קבלו עדכונים ממערכת
  • RSS
» אנחנו זקוקות לתמיכה נשית. צילום: thinkstock

"אחוות נשים" הוא מושג שנוי במחלוקת. בזמנים בהם נשות השבט לנו, בישלו, ילדו וגידלו ילדים ביחד לא הוטל ספק בקיומו ובתפקודו, אך בעידן המשפחה הגרעינית, בו נשות הכפר אינן דואגות זו לזו עוד והפעולות הללו מתקיימות במסגרת זוגית ומשפחתית, עולה השאלה - האם אחווה זאת מתקיימת, האם יש בה צורך ואם כן - באיזה אופן היא מתבטאת.

אם תבדקו את זה באופן שבו נשים מוצגות בתרבות הפופולארית כמו בטלוויזיה, בפרסומות ובמגזינים – אנחנו מקבלות את המסר שנשים אינן מסוגלות לפתח מעגל חברתי תומך, שהתחרות בינן בתחומי עבודה, זוגיות, הישגיות, גדולה מכדי לאפשר עזרה הדדית.

אבל דווקא בתקופה זאת, שמתאפיינת בניכור חברתי, ובשל נגישות טכנולוגית, נראה כי נשים מוצאות שוב דרך לגלות את היתרונות שבאחווה הנשית, וליצור קהילות של תמיכה ועזרה הדדית בכל תחומי החיים המודרניים. בהתחלה היו רק אתרים ופורומים בנושאי הריונות, לידות, בישול, אמהות, זוגיות, סקס וקריירה, שזכו להצלחה גדולה. אחר כך התגבשו קהילות, ובשנים האחרונות קמו רשתות חברתיות.

על פי מחקרים שונים בנושא, נשים משתמשות ומנצלות את יתרונות הרשתות הקהילתיות החברתיות  באחוז גבוה בהרבה מגברים. הן גם מבלות זמן רב יותר במרחב הווירטואלי שיש להם להציע. באמצעות  בלוגים אישיים, דיונים פעילים ויצירת קהילות של ממש, הן אוספות וחולקות זו עם זו מידע צרכני רלוונטי ואמין, הן משתפות בחוויות האישיות שלהן ומפתחות דיון אמיתי וכן על הסוגיות והקונפליקטים שבאמת מטרידים אותן בעידן המודרני, והן גם יוצרות חברויות שאפילו יוצאות מגבולות הווירטואליה.

סלונה נותנת במה למרחב הנשי הזה שנוצר לאחווה מחודשת. גם הבלוגים הפופולאריים ביותר כאן מייצגים ספקטרום נרחב של נושאים, שהמשותף ביניהם מלבד ההצלחה לה הם זוכים, הוא עצם השיתוף.

מבין ההיצע הגדול של הכותבים וכותבות בסלונה, ליקטנו בשבילכם עשרה בלוגים מעניינים, מרגשים, מרתקים שעוסקים בנושאים שונים.

מיטל גבע אוחיון בבלוג "דיאטנית שמנסה לגדל ילדים בריאים". היא החלה לכתוב בלוג בעקבות הסרט "ג'ולי וג'וליה". חלום הכתיבה תמיד ליווה אותה, אך מעולם לא מצאה את הזמן המתאים להתמסר לחלום הזה. היום היא כותבת בכל יום חמישי. כשהיא נשאלת באשר לתוכן הבלוג, היא עונה כי "הנושא עליו החלטתי לכתוב הוא בנפשי - היעוד המקצועי שלי משולב במשרה השנייה - שהיא להיות אמא ל-3 הדביבונים החמודים, גם 'נראות' באינטרנ ט- מה שכל-כך חשוב למישהי כמוני, עצמאית שעוסקת בטיפול".

מיכל היא אם ורעייה בת 33 אשר לאחרונה גילו אצלה סרטן בשד ובבלוג שלה, "קרצינומה אהובתי", היא מאפשרת לנו לקחת חלק מהתהליך אותו היא עוברת. על הפחדים, על הכמיהות, על הטיפול הרפואי ועל הסובבים אותה. היא מכניסה אותנו בכנות ובאומץ לתוך חייה ומצליחה לשלב המון אופטימיות והומור מופלא בכתיבה.

אורלי ברג בבלוג שלה "הוריקן", מכניסה אותנו הישר לעין הסערה של חייה, ללבטים ,למחשבות, לתובנות. פוסט מרגש במיוחד הוא איך דיברנו ובראנו את האהבה בשפה אחרת? על המילים שמסתתרות בין המילים ועל שפה שאינה מדוברת.

לגרגרנית, בבלוג הנושא שם זהה, יש תשוקה שאינה ניתנת לריסון לאוכל על כל גווניו. היא מבשלת, מצלמת, מסבירה ונותנת מתכונים. היא לוקחת את הקוראים לא פעם למסע מרתק של טעם וצבע בעולם, ובעולמה האישי.

אורית אגמי – כותבת ב"מאי בלוג" באופן סמביוטי, את האישי והציבורי כאילו הם אינם נפרדים. ביקורת מוכרת על כתיבה נשית היא, שהיא מאוד אישית ואין בה מספיק גוון פוליטי. אורית, בפוסטים כמו "יש לי מאהב", "פרות טיפשות והשריפה בכרמל", מעבירה באמצעות הסיפור האישי שלה ביקורת גלויה וברורה על התנהלות יחידים וההשפעה שלה על החיים של כולנו.

יעל מוריס מעידה על עצמה בבלוג שלה "לא סוגרת ת'פה" שהיא בחורה קטנה עם תאבון גדול ושקשה לה לסתום את הפה, אז היא כותבת. ביקורות מסעדות, טיולי אוכל, פואמות ושירי הלל לאוכל טוב ולמצב רוח מעולה.

ראומה תעוז כותבת את "מתמודדת" – כשמו כן הוא הוא מתעסק באופן רהוט, נעים, מצחיק לפעמים ולעיתים קצת עצוב בהתמודדות עם החיים בארבעים, בנישואין, באמהות לשלושה, בשאלות, בחשבון הנפש.

עופרה לב – בעלת הבלוג "תוצרת בית", היא אשה שעשתה שינוי ענקי בחייה ובוחרת לשתף אותנו בדרך ובהחלטות. היא אם לשני מתבגרים ובעלת עסק לאוכל מוכן, היא שוזרת בכתיבה סיפורים על אוכל, על נשיות, על רווקות. פוסט מצויין ורלוונטי הוא" להיות מקובלת", בו היא משחזרת את תקופת הילדות בה הייתה משמעות למילה הזאת, והנה זה חוזר שוב בעידן ה"לייקים" של הפייסבוק.

לדגנינה יש בלוג העונה לשם "בעלי שנהיה אשתי שנהייתה אופה" זה נשמע כמו שם מוזר לבלוג, אבל למעשה הוא מתאר בדיוק די רב את חייה: "בוקר אחד, לפני כשבע שנים, יצא בעלי מהמקלחת, שם הבין שהוא אישה. לקח לה 24 שעות לספר לי, ולבקש שנשאר יחד לנצח כי היא אוהבת ונמשכת אלי ויודעת יותר מתמיד למה בחרה בי להינשא לה. ואהבתי. לפני שנה וחצי נסגרה חברת ההייטק בה עבדה, והיא החליטה להתחיל לאפות לחם כדי שלעולם לא תצטרך לחזור לשבת מול מחשב. במפתיע, יצאו לחמים טעימים. לי נהייתה אישה שמעצבנת אותי בדיוק כמו שעצבנה כשהייתה גבר, ומקסימה ומושכת קצת יותר. לה קוראים עכשיו נינה, לי קראו תמיד דגנית, למאפיה שלנו קוראים לחמנינה".

לבסוף, חשוב לציין שלמרות שמלים אלה עוסקות באחוות נשים, לגברים רבים יש בה חלק לא מבוטל. דוגמא טובה לבלוגר שלוקח חלק פעיל ברשת החברתית של סלונה, ונותן מראיית עולמו לקשת הדעות שקיימת בקבילה, היא זיו, שבבלוג שלו "בלוג של גבר.נשוי. זיו.", מציג בפנינו את הזווית הגברית של זוגיות ארוכת שנים "בפורמט שכולו נועד להעצמת נשים, טוב שיש גבר שמסביר את ההבדל בחשיבה בינינו, הבלוג לא נועד להתריס, על אף שלעיתים התגובות שאני מקבל, קשות ממה שציפיתי". הכתיבה של זיו כנה ולעיתים כואבת לקריאה, אבל מתובלת בהרבה הומור עצמי.

החלטנו להדק את הקשר של הקהילה שלנו. על מנת שיהיה לכן קל לעקוב אחרי בלוגרים/ות אחרים, וכדי שהם/ן יוכלו לעקוב אחריכן, שדרגנו את מערכת הבלוגים והחברות באתר.

כל מה שאתן צריכות לעשות הוא להקליק על "עקוב אחרי", ולעודד את הסביבה שלכן לעקוב אחריכן.





מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה