מפוסטים בפייסבוק להוצאת ספר

אושיית הרשת והפרסומאי ליאור נויפלד גילה שאנשים מתחברים להגיגיו בפייסבוק וכאשר שאלו אותו "למה שלא תוציא ספר?" הוא הבין שאין סיבה שלא. התוצאה: "המכולת של יפתח"

02/03/2016
ליאור נויפלד קבלו עדכונים מליאור
  • RSS

"אז התחלתי ללכת, לא חשבתי בכלל לאן. רק רציתי ללכת, ללכת את כל הזמן"

(אריק איינשטיין, שיר אהבה סטנדרטי)

אז התחלתי לכתוב בפייסבוק.  לא ידעתי בכלל למה. או על מה. כלומר, כמו כולם, התחלתי כבר מזמן לכתוב שטויות, ובדיחות, ותמונות של הילדים בשבת, אבל יום אחד, איפשהו לפני שנתיים, באיזה לילה אחד, התחלתי *לכתוב*. לכתוב באמת. מילים כאלה שיוצאות מהלב, מהריאות, מהבטן, מהכבד, כתיבה כזאת שיוצאת רק כשהירח יוצא, ונעלמת עם אור הבוקר. בהתחלה זה היה לא ברור, לא מסודר, מבולגן, ערבוב של רגשות עם מצב נפשי חצי יציב חצי נוזלי. לאט לאט זה התחיל לקבל משהו, שחברים, עוקבים ועוברי אורח קראו לו "נויפלד של הלילה". כי יש את נויפלד של היום, נויפלד של פאנצ'ים וסטטוסים מצייצים וממים וציני וסרקסטי להחריד, ויש את נויפלד של הלילה, שאי אפשר להסביר מאיפה הוא בא ועל מה הוא כותב - סיפורים קצרים ושירים, פנטזיות ריאליסטיות לחלוטין על מקומות, אנשים, תקופות, דעות ורגשות, דרך העיניים של המון אנשים ודרך הסיפורים של המון חפצים, מערכות יחסים וזוויות ראיה – רונן שקורא את העיתון מהסוף להתחלה, כי ככה העולם נראה לו טיפה יותר הגיוני, אמנון בן ה89 שמאוהב בפיליפינית שלו אבל לא מספר לאף אחד, שירה שחולה במחלה שמונעת ממנה לגלות סימני אהבה, מרגלית שלא מוצאת אהבה כי היא לא יודעת לבשל, רות ורוג'ר שהתאהבו במלחמת העולם השלישית, וגם מחשבות ותהיות, למשל - איפה קונים אהבה סינית, שאמנם שורדת בקושי כמה ימים, אבל בינינו, בימינו – מי קונה דברים לכל החיים...

מסלול הבריחה הזה הפך להרגל. ואחריו הגיעה השאלה "למה שלא תוציא ספר?"

ספר?

מי מוציא ספר במאה ה21? יותר נכון לשאול, מי קורא ספרים במאה ה21?

ליאור נויפלד

ואז הבנתי – מסלול הבריחה הזה, של כתיבה ברשתות חברתיות, הוא המסלול הראשי החדש – הקוראים מחליטים איזה ספר הם רוצים, לפני שבכלל יש ספר. הם נותנים תגובות, וביקורת, ופרגון על טקסטים, לפני שהם מודפסים שחור על גבי נייר. הם אלו שמממנים את הוצאת הספר, בעזרת מימון המונים, וקונים מראש ספר שעדיין לא קיים. העולם התהפך, וכמו תמיד כשהוא מתהפך, בסוף, זה רק לטובה.

ליאור נויפלד

אז הלכתי להדסטארט, קיבלתי תמיכה ממאות אנשים, אספתי חומרים שפורסמו, כתבתי המון חומרים חדשים, ונולדה המכולת של יפתח – מכולת בא יפתח מקבל כתשלום כל סוג של כישרון, במיוחד אם הוא כזה שאי אפשר ללכת איתו למכולת...

"אחרי שנה לקח יפתח את כולם, וארגן מופע במתנ"ס השכונתי. כל הלקוחות שלו הופיעו, ומי שלא הופיע הגיע להריע - למנשה, לאלי ולירון - ובאמת שהיה מופע שיגעון. ויפתח עמד בכניסה

וחייך, וחשב לעצמו שהחיים הם באמת לא פיקניק, וטוב שכך, כי פיקניק זה דבר משעמם, ובדרך כלל לא קורה בפיקניק כלום. החיים הם יותר מכולת, בכל יום נכנסים אנשים אחרים, ולכל אחד

יש סיפור משלו, וכל מה שצריך זה רק להאמין שהסיפורים שלהם שווים משהו. אפילו אם המשהו הזה זה רק מסטיק או עיתון, זה עדיין המון".

קטע מתוך הספר:  שירה

שירה חולה ב- CSL , שאלו ראשי התיבות של מחלה נפוצה מאוד בשם Can’t Show Love , חוסר יכולת להביע אהבה - חיל"א. הגוף שלה לא מייצר את האנזים grt254c , אותו אנזים שמעניק לנו את היכולת לקנות פרחים ביום האהבה, לכתוב מכתב ספוג בדמעות, לחבק חיבוק מפתיע. לדעת לחזות מראש מה יגרום לנו לתחושה החמימה הזאת שממלאת את חלל הבטן כמו מרשמלו חם שנדבק לדפנות הריאות ומסרב להרפות.

 כבר מזמן היא הפסיקה לנסות.

 היא מעולם לא אמרה לאימא שלה שהיא אוהבת אותה. אפילו בזמן שאבא עזב, כשהיא ידעה שהיא צריכה כל כך את המילים האלה, את המרשמלו הזה, היא לא הצליחה. כלומר, היא ידעה

לדקלם בהטעמה נכונה ובדיקציה מושלמת, אבל הזיק החסר בעיניים, סימן ההיכר של CSL , היה מסכל כל אפשרות לחמלה אמתית. היא מעולם לא הסבירה למיכל, החברה הכי טובה שלה,

כמה היא חשובה לה בחיים. והיא הייתה חשובה, היא תמיד הייתה שם, כשהבנים עזבו, אחרי שנמאס להם להתמודד עם "הפרעת הקרירות", כמו שפעם מישהו אמר לה. מיכל תמיד דאגה לקלוט, לפלוט, להכיל, כי חוסר היכולת להביע אהבה לא מבטל את היכולת לחוש אכזבה. מיכל שמרה על השפיות שלה, ושירה אהבה אותה בחזרה. רק לא אמרה. היא מעולם לא הראתה לארז אהבה. ולא כי היא לא אוהבת אותו, אוהבת, בטן נשרפת, ידיים רועדות, פרפרים, החבילה המלאה. הבעיה שלה לא טמונה ביכולת, רק בהבעה. וארז אוהב אותה בלי באמת לקבל חזרה, הוא יודע, הוא מבין, הוא מכיל את המחלה.

 פעם היא אמרה לו "אתה יודע, לכל אחד יש בבית את הספל שלו - הספל שרק כשהוא עושה בו את הקפה הוא יוצא מושלם. מדויק. במידת המתיקות והמרירות המאוזנת בשבילו. אתה הספל הזה בארון שלי". הוא חשב שזה הדבר היפה ביותר ששמע בכל ימי חייו. היא חייכה חיוך בלי זיק. אם לא יועיל, בטח לא יזיק.

 

ה"המכולת של יפתח", ספר שמתאים לכל גיל, לכל נפש, לכל מצב צבירה. למאוהבים, למאוכזבים, למדחיקנים ולמשתפים, לציניקנים ולמכילים, מתאים לכל מי שאוהב לצאת למסע שמבוסס על מילים, עכשיו בחנויות צומת ספרים.

הכותב הוא נשוי ואבא לשני ילדים. פרסומאי, הוזה מעשי ונרקומן של מילים. בעבר שידרתי קצת ברדיו, עשיתי קצת סטנדאפ, למדתי קצת הנדסה בטכניון והרבה משפטים באוניברסיטה ועשיתי כלום עם התואר. היום אני כותב, וכותב, וכותב, בפייסבוק, בספר, ובכל מקום שמוכן לשמוע את דעתי. זו ספרי הראשון, ובטוח שלא האחרון.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה