ארץ פצועה ופוצעת

סרטו המדובר של ארז תדמור "ארץ פצועה" מצליח לשרטט מציאות נושכת באופן שפוצע את הנשמה בעיקר בזכות הבימוי, הצילום והעריכה אבל החולשה של הסרט היא בתסריט

17/02/2016
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • RSS

סרטו של ארז תדמור, "ארץ פצועה" הוא סרט שמאוד קרוב לצופים. כל הנושאים המוצפים בו, לרבות יחסי אבות בנים, דילמות אתיות בעבודה ואימת הטרור שתמיד היה , הם אקטואליים מתמיד. עם תמהיל חזק של שיגרת מציאות נושכת, קשה שלא להיות מרותקים לכל טוויסט בהתפתחות העלילה, אך כגודל הציפייה מנושאים הרי גורל, כך גודל התחושה שהסיפור תומצת מדי ופספס את מרבית העומקים והרבדים שיכלו להימצא בו. זה לא אומר שאין כאן כמה הברקות, בבימוי, צילום ועריכה.

ארץ פצועה

הסיפור עוסק בשוטר, קובי עמר, המועמד לעלייה בדרגה אשר  נקרע בין חובתו המוסרית והדרישה מטעם הדרג הבכיר במשטרה לעקוב בסתר אחרי המפקד הישיר שלו, לבין אותו מפקד יהודה נוימן (בגילומו של דביר בנדק) הסוטה מהדרך הישר ומתפתה לעיסקאות מפוקפקות. לנגד עיניו של קובי ניצבת משפחתו של יהודה והידידות ביניהם וכך בעודנו נקלעים לפרשיה משטרתית שעניינה חברות, יושרה או רמייה, עם מטאפורה נפלאה של קרב ג׳ודו בין בנו של עמר לבנו של נוימן אנו מתוודעים למצבם המשפחתי של השניים. זה קורה כאשר מתרחש פיגוע המוני בלב חיפה. כבר טרם הפיגוע אנו פוגשים בהפוגה קצרה את נעים המחבל ואהבתו המייאשת.

ארץ פצועה

הפיגוע גובה קורבנות רבים ובלבו ניצבת שאלה אתית ומוסרית: האם נכון להעניק טיפול רפואי מיידי למחבל, כשלזה מתווסף מנהל ביה״ח ממוצא ערבי ורופא ערבי כשהחתך המקומי מול משפחות הפצועים הופך לעמוק ופוצע ומעמיק את המחשבות על המציאות הישראלית השסועה. במקביל נעלם בנו של קובי וזהותם של הפצועים נחשפת בהדרגה.

ארץ פצועה

לא ניתן להתחמק מההבנה שזו לא רק ארץ פצועה, זו ארץ פוצעת.

יחד עם זאת, משהו במבנה הסיפור לא מצליח להדק את ההתרחשויות ומרבית הדמויות זולגות מהעלילה במקום להתעצב על ידה. אם נניח רגע את הסיפור בצד ונתמקד בעבודה הקולנועית, נמצא סיפוק עצום מעבודת הבימוי המדויקת, המשחק המטלטל של רועי אסף בתפקיד הראשי (כן, אמא שלי שראתה איתי את הסרט מוסרת את הערצתה) והצילום המדויק והמשובח של אסף סודרי. לאלה מצטרפת עבודת העורכת המופלאה, שכמו תמיד הופכת כמו קוסמת כל סיפור לאגדה קולנועית, עינת גלזר זרחין. אבל נדמה שכאשר הסיפור אינו קוהרנטי כל תעלולי הפלא נשארים חסרי עמוד שדרה. למרות כל הטוב הזה, משהו לטעמי בסיפור לא ממריא. ועדיין, אין לנו ארץ אחרת. גם אם היא מדממת.

כוכבים- 3

מבחן מרלנה - עובר- דמויות הנשים מאוד אנמיות, נשות השוטרים שבעיקר באות לידי ביטוי לצד הבעל ואחות ביה״ח ששוב, כמובן, מלוות את הגברים.

הנה הטריילר:




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה