גילטי פלז'ר

לרגל טקס האוסקר וכל הניחושים שסביבו, הבאנו לכן הימור בטוח: הסרטים שהכי אהבתן- ושהכי פדיחה להודות בזה

27/02/2011
תרבות ובידור קבלו עדכונים מתרבות
  • RSS

לקראת טקס פרסי האקדמיה (האוסקר) שישודר הלילה, החלטנו לברר איתכן, הגולשות שלנו, איזה סרטים אתן הכי אוהבות. לא ביקשנו את יצירות המופת שנחרטו בזכרון ואותן אתן שולפות כשמגיע ויכוח אינטלקטואלי על קולנוע, אלא את הסרטים שנחרטו על לוח לבכן לעד למרות שלא מדובר בהיצ'קוק או אלמודובר. נו, אתן יודעות על מה אנחנו מדברות: הסרטים שכל אחת מאיתנו מוכנה לראות 200 פעמים ברצף, רצוי עם מסכת אבוקדו על הפנים וצמר גפן מפריד בין האצבעות של הרגליים. הסרטים שאפילו בעינויים לא יצליחו להוציא מכן הודאה בחיבה אליהם. סרטים שרק מועדון מצומצם של חברים חולק איתכן את סוד המשיכה אליהם. או בקיצור: סרטי גילטי פלז'ר (תענוג מלא אשמה). קיבלנו עשרות תגובות בפייסבוק, עם מגוון רחב של הצעות, ואנחנו גאות ושמחות לחשוף את הסודות השמורים שלכן ושלנו לעין כל. אין סיבה להתבייש- לכולנו יש כאלה.

אוי לבושה: הקלאסיקות

במקום הראשון נמצא הסרט שזכה להכי הרבה אזכורים בתגובות, וממנו נשלף המשפט הבלתי נשכח "אף אחד לא שם את בייבי בפינה". אח, פטריק, אללה ירחמך. איזה חתיך היית. כמובן- ריקוד מושחת.

התווכחנו קשות האם הסרט 'תהילה' ראוי לכותרת גילטי פלז'ר, ולבסוף החלטנו שכן. אלוהים, במשך שנים היינו בטוחות שככה נראה בית ספר לאמנויות בהפסקת צהריים. עד שכמה מאיתנו הגיעו לאחד כזה במציאות והתאכזבו משהו פחד.

פעם, כשג'וני דפ היה צעיר, הרבה לפני שפגש בטים ברטון שליהק אותו ל'המספריים של אדוארד', לכדה אותו עינו של הבמאי המופרע והמוחצן ג'ון ווטרס, אפיפיור הטראש. מכאן הדרך הייתה קצרה לליהוקו של ג'וני לתפקיד הראשי בסרט "נער שוליים" (עוד תרגום נורא מבית חברות ההפצה הישראליות. במקור נקרא הסרט Cry Baby, על שם נטייתו של הגיבור להזיל דמעה רותחת ברגעי מפתח). הסרט נשען על המוטיב שבנה גם את המחזמר 'גריז'- מאבק איתנים בין החנונים לפושטקים על רקע שנות ה-50 בארה"ב, אבל בניגוד לגריז, שהתאבד על מזבח המתיקות והריקודים הפוטוגניים, "נער שוליים" היה פארודיה פרועה על הז'אנר, בהשתתפות כוכבים כמו איגי פופ וריקי לייק, שהייתה נערה כבדה במיוחד. כאן תוכלו לראות אותה מתופפת, ואת ג'וני נותן בגיטרה אה-לה-אלביס.

טום קרוז לא נולד סיינטולוג מטורלל שקופץ על ספות. למעשה, פעם הוא נחשב לחתיך של הוליווד. הסרט "טופ גאן" (תורגם, איך לא, ל'אהבה בשחקים'), יציר-כלאיים אופייני לשנות השמונים (מטוסים, קרבות אוויר, גיטרות כסאח ונשיקות), הקפיץ אותו לראש טבלת הנחשקים. אנחנו עד היום מתביישות להודות בקול, אבל היינו נכנסות איתו לקוקפיט.

ג'וליה רוברטס דווקא ממש נולדה לטייפ-קאסט של היפהפייה הקפריזית והמקסימה, אבל ב'מיסטיק פיצה' יש שחקנית אחרת שגונבת את ההצגה- לילי טיילור.

אוי לבושה: הדור הצעיר

אם קיווינו שסיום שנות השמונים יקבור איתו את הזוועות הקולנועיות שצוינו לעיל, הרי שהמצב רק הידרדר. מדגם מצומצם מציג תמונה עגומה במיוחד:

בגזרת הקומדיות הרומנטיות, ג'וליה רוברטס חצתה את המילניום ונשארה בחיוג המהיר בסלולרי של המלהקים. ב"החתונה של החבר שלי" היא מגיחה לסשן פדיחות מתועד היטב לצד קמרון דיאז (שכמו תמיד, משחקת את המטומטמת, ממש תרומה מחזקת לדימוי של המין הנשי) ורופרט אוורט, שאם היה אפילו טיפטיפה יותר גיי, הוא היה מחזמר בברודווי.

רובין וויליאמס הוא גדול הקומיקאים החיים היום. יסלחו לי ריקי ג'ארוויס, ג'ימי קימל, דייב שאפל, כריס רוק וטינה פיי- רובין וויליאמס אוכל אתכם בלי מלח, ואם לא הייתם רואים הקלטות שלו בשידורים חוזרים- לא הייתם מגיעים לאן שהגעתם. בסרט המביך אך המאוד מאוד מתוק ודבילי "גברת דאוטפייר", משחק וויליאמס אב גרוש טרי ושחקן מובטל, שהמשמורת על ילדיו נלקחה ממנו עד שימצא עבודה. הוא כמובן מוצא עבודה כאומנת במשרה מלאה של ילדיו, כולל תחפושת מלאה וחליפת גוף של זקנה סקוטית חביבה.

מעודדות צמודות הוא כל מה שסרט תיכון אמריקאי מודרני אמור להיות: אידיוטי, צווחני, עם מסר רדוד והמון רעש. גילטי פלז'ר? אתן אמרתן. לנו, אישית, כל סרט עם קירסטן "פני מרגרינה" דנסט הוא עונש. אבל היי, יש אחלה קצב לקפוץ איתו ולחשוב שאנחנו בהיי-סקול ולחכות שהחתיך הרגיש מהפוטבול-ליג ישים לב אלינו בקפיטריה.

ובפרס הגדול של הגילטי-פלז'ר-פוסט-אייטיז זוכה הסרט שכולם ידעו מראש מה הולך לקרות בסוף, ובכל זאת שילמו על כרטיס (שלא לדבר על ה-100 מיליון דולר ששילמו כדי להפיק אותו). ההתאהבות בין בת המעמד הגבוה לבן המעמד הנמוך, סצינת העאלק-עירום והסקס במכונית (כולל היד הבלתי נשכחת שמחליקה על הזגוגית המיוזעת ברגע השיא), הארוס הקנאי וכמובן אלפי גופות צפות במי קרח. איך אפשר לנצח את האשמה הנוראה והצורך לבלוס עוד חופן פופקורן שעולים בנו בכל פעם שאנחנו נזכרות בטיטניק? ותגידו תודה שלא שמנו את שיר הנושא.

בהצלחה לכל המועמדים לאוסקר!




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה