למה עזבתני: הפתעה קולנועית שלא תוכלו לעזוב

סרטה של הדר מורג מציג ייאוש, מכות, אוננות, אלימות, חולניות, קושי ובדידות כאשר הכל מתלכד לתמצית נוקבת, מרוכזת ומטלטלת. "נקודת התצפית של הבמאית היא ממקום מתבונן על מציאות דחויה, גברית ומחוספסת". התוצאה חובה לכל אישה

04/02/2016
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • RSS

עזבתני

סרטה הראשון של הדר מורג, "למה עזבתני", הוא הפתעה יוצאת דופן לקולנוע הישראלי. מדובר בסרט ניאו ריאליסטי שמתרגם בתובנה אלמנטים מדתות שונות ומנסה להעניק להם פרשנות מנקודת תצפית לכאורה זניחה של החיים - גיבור שקוף ומציאות נושכת. סרט זה מבטא ייאוש והוא פסקול רצחני של הנפש, כאילו לזוועה לא נותרו מילים והשפה והזהות הם מישנים לנפש הפצועה, הקיומית, ברקע בליל הקולות המכניים של החברה התעשייתית שאיבדה את ערכיה.

מוחמד דעאס הוא צעיר שעובד במאפייה העונה לשם הציני: "מאפיית גן עדן" ומבטא יותר מכל את תחושת הקללה המקראית: "כי בזעת אפך תאכל לחם". הנער שבפעולותיו הסיזיפיות נדמה כמכונה, שחווה כרוניקה של מציאות מעורפלת, אלימות וניכור עמוק. נדמה כי נקודת התצפית של הבמאית, שגם כתבה את התסריט, היא ממקום מתבונן על מציאות דחויה, גברית ומחוספסת וגם אם המתבונן הוא נער הנמנה על מיעוט ישראלי, באמצעותו היא מביאה את מבטה. ניכר שהכתיבה היא ממקום בוחן, ביקורתי וכואב על כל אותם גברים שאב הטיפוס שלהם הפך ללגיטימי עבורנו.

עזבתני

מצאתי בסרט הזה, מעבר לסמלים (תמונת הבבא סאלי או להבדיל הסכין) וקולות העבודה הקצביים (רעש של מכונות, מכוניות וכל הרעשים האורבניים שמתוזמנים בהגזמה) עבודה מאוד מדויקת של צילום. קחו לדוגמא אלמנט אחד: אגלי הזיעה של מוחמד שמקבלים ביטוי קולנועי וסיזיפי מרשים ולא יכולים שלא להזכיר את עבודתו התיאטרונית של יז'י גרוטובסקי שהפעיל את שחקניו כמכונות ופעל מתוך נקודת הסתכלות רוחנית על המופע החי.

מורג לא מתלבטת אם להראות לנו את הכיעור

גם תמונת הפועלים האריטראים בחנות הדגים היא עבודה מרשימה של בימוי בייחוד בשל הקונטרסט של פועלים שחורים בחלוקי ניילון לבנים. והדגים המתים, צדיקים נמשלו לדגים ואי אפשר לשאול אם היוצרת לא רומזת לנו שהצדק מת. אם ניקח את הפריים הזה ונתמקד בו נמצא עבודת אומנות שמגיעה לשיא קולנועי שמעטים נוגעים בו.

עזבתני

הביטוי של "ידיים עסקניות" מקבל ווריאציות קשות הן מהיבטים דתיים והן מהיבטים קיומיים. בשפה אקזיסטנציאליסטית ולאה הבמאית שואלת שאלות. השתיקות טעונות וכבדות ולעיתים מעיקות על הצופה אבל כשם שהעבודה בסרטה של מורג לא משחררת כך גם עבודת הצופה לא משחררת. מורג לא מתלבטת אם להראות לנו את הכיעור, היא שמה אותו שם כראי, כהשתקפות כאמירה וזה חזק ומטלטל כי זה נוגד את כל הפינוקים הקולנועיים שאנחנו כל כך אוהבים לצרוך.

נדמה שאין פרט מיותר וכל הפרטים זהים וחשובים באופן שיש לעקוב אחריהם בריכוז רב, כולל הייאוש, המכות, האוננות, האלימות, הסיגריות, החולניות, השתיקות, הקושי, הבדידות, החשכה שנרקחים כתמצית אחת מרוכזת ומטלטלת ובעיקר נוקבת.

עזבתני

המפגש המכונן של מוחמד (מפגש השחזת הסכינים והלבבות) מתרחש עם גבר מסתורי ומבוגר שהוא כמעין מטאפורה לעיר הקרה והמנוכרת. דרכו יחדד מוחמד את לבטיו. בתוך הגיהינום הקיומי, מה שמתחיל כמפגש חניכה בין נער צעיר לדמות מסתורית וגברית עד מאוד, מתפתח למאבק אובססיבי של שליטה עצמית, אובדן זהות וריסון היצר.

אין ספק שלסרט כזה, הטעון במרחבי נפש ובהרבה אטימות, צריכים להגיע מוכנים אבל התוצר האמנותי שווה את תענוגות המוכר.

הנה הטריילר לסרט:

[youtube H7btIPZKgBc nolink]

כוכבים- 4

מבחן מרלנה - בסרט לא מודגשות הנשים  - הן יותר סמליות מאשר ממשיות בנפשו של מוחמד (למשל, עובדת המאפיה, הגסה בתנועותיה, אמו של מוחמד שדאגתה בהזרה מוחלטת ממה שחווה בנה)

צילום: יחצ




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך