האושר שבריצה

למה נשים שרצות מרגישות מאושרות יותר, מה הקשר בין ריצה להצלחה בחיים ואיך הריצה תקדם את הקריירה והזוגיות שלך? 3 נשים מסבירות איך ריצה יכולה להפוך אותך לאישה מאושרת

21/01/2016
טובית קידר קבלו עדכונים מטובית
  • RSS

צילום: סולאל פקיאלצילום: סולאל פקיאל

כבר לפני יותר מ-30 שנה קבעו מחקרים שספורט בכלל וריצה בפרט מעלים את רמת האושר האישי. יש לכך הסבר מדעי שכמעט כולם כבר מכירים: אנחנו יודעים שהמוח משחרר אנדורפינים בעת הריצה, שמתפקדים ממש כמו סמים שמייצרים "היי" חיובי, אך כדאי גם לדעת שהמוח מזהה את תחילת הריצה כסטרס או דריכות. לכן, במקביל, המוח נכנס לפעילות מוגברת כאילו עליו להתגייס להתגוננות מפני איום או מאבק כלשהו, שלאחריה מגיעה תחושת שחרור והקלה. את תחושת ההקלה הזו רצים מזהים כתחושת הרגיעה שמאפיינת את השעות שלאחר הריצה.

אבל לתחושת האושר שרצים מתארים יש יותר מאשר הסבר כימי-ביולוגי. במיוחד כשמדובר בטרנד החדש של נשים רצות, שם גם הגורמים החברתיים והאישיים מהווים מקפצה לחיים מאושרים יותר.

הריצה מעצבת זהות חדשה ומסופקת יותר 

סוזי בן דורי, חוקרת מגדר עם התמקדות בנשים בספורט, מספרת שבמחקרה על נשים בספורט הסיבולת בישראל (מרתון, טריאתלון וכדומה) נראה שאחוז הנשים הלוקח חלק בענפי הספורט הללו הולך וגדל כתרבות פנאי לא מקצוענית, אך בסביבה תחרותית.

"המילה 'אושר' היא מילה גדולה. בתרבות המערבית התנועה הנשית מוכוונת על ידי ריסון, שליטה וצמצום המרחב שהגוף הנשי תופס. למשל: ישיבה נשית בשיכול רגליים לעומת גבר היושב ברגליים פשוקות (בעל הבית של המרחב), ההליכה על עקבים שמגדירה צעדים קטנים (העקבים כאמצעי לשליטה), אלה מערערים את הביטחון הפיזי והמרחבי של האישה. לטענת החוקרת סנדרה ברטקי מהלכים אלה מכוונים הן כלפי מידות הגוף והן כלפי מחוות הגוף. מאחר שכך, חוויית התנועה של הנשים כשהן רצות היא פריצת גבולות, ערעור ההסדרים הקיימים וחיבור אחר לגוף ושחרורו".

צילום: יח"צ adidasצילום: יח"צ adidas

מה מניע נשים לעסוק בריצה?

"יש כמה סיבות ראשוניות ידועות - דימוי גוף והרצון לאבד כמה קילוגרמים, להתכתב עם אידיאל היופי הנשי, להיות חלק מקהילה, לעתים למלא זמן שהתפנה או חלל רגשי, ורצון לשינוי באספקט הבריאותי. 

המעניין הוא שהמתמידות עוברות שינוי בתפיסה – מהשאיפה להיות רזה נולדת הערכה לגוף חזק ובעל יכולת. במקום כמה אני אוכלת, פתאום חשוב איך אני אוכלת. מתגבשת הבנה שהגוף צריך לקבל ולא לחיות בחסך. זה שינוי משמעותי מאוד בראייה סוציולוגית, במיוחד עבור נשים, ובמקום הזה נולדת תחושת ערך עצמי, הערכה להישגיות ואלה חלקים בתפיסת האושר".

הריצה, כמו מרבית ענפי ספורט הסיבולת, נחשבה עד לפני שנים לא רבות לנחלתם של הגברים. "הספורט הומצא על ידי גברים ועבור גברים", אומרת בן דורי. 

האם יש השפעה שונה על מידת ההנאה או האושר מהריצה אצל נשים וגברים?

"המאפיינים העיקריים של הספורט – תחרותיות, הישגיות, ניצחון, צליחת אתגרים – הם חלק מההוויה הגברית, זה מכתיב מראש חוויה שונה של גברים ונשים, ולכן גם משמעות האושר והשמחה אחרים.

נשים מגלות פתאום שהן תחרותיות, הישגיות, מצליחות. תחושת הביטחון עולה כשהן קובעות מטרות ומגיעות אליהן. הריצות מוציאות נשים לפעילות לעתים בחושך במקומות לא מוכרים, במרחב הציבורי שלעתים נתפס כלא מאוד בטוח עבור נשים וה"כיבוש" שלו גם מייצר סיפוק מעצם הלמידה וההתקדמות. למעשה מתעצבת זהות חדשה ושונה אצל נשים - יותר בטוחה, יותר עצמאית יותר מסוגלת ומשמעותית. אלו המפתחות לאושר שנשים חשות בריצה שלהן". 

"הריצה מאפשרת לנשים לגלות בעצמן תכונות שהיו נסתרות", מסכמת בן דורי. "תחרותיות, הישגיות, הצלחה - העיסוק בספורט מעודד זאת. נשים שרצות באופן קבוע קובעות לעצמן מטרה ועומדות בה, וגם זה מוסיף לתחושת הערך העצמי הגבוה שחשובה לאושרן". 

"אני בהיי, בלי פחד ועכבות"

"הקשר בין התמדה בספורט והצלחה נובע מכך שזירת הספורט והזירה העסקית חולקים אותם ערכים: נחישות, הצבת יעדים, חתירה להשגת מטרות, מסירות והישגיות", אומרת בן דורי.

"הקשר בין ספורט להערכה מוכר ומדובר, ספורטאים נחשבים אנשים מצליחים - לכן נשים שרצות נהנות ממעמד של יוקרה. ההצלחה הזו נחשבת להן גם בזירה העסקית והחברתית, והופכת להון סימבולי שניתן להמיר בתחומים מסוימים של החיים, מייצרת שיח חדש, הבניות חדשות ואפילו מיתולוגיה של נשים בספורט עבור הילדים שלנו".

מורן אוליאל, בת 32, עובדת בחברת הייטק וזמרת, התחילה לרוץ רק לפני חודש, בפרויקט #findyourmore

 

"לפני כן בחיים לא רצתי. אם רצתי אפילו 30 שניות הרגשתי מזעזע. שנאתי את זה, הרגשתי כבדה. גם הפעם, באימון השני רציתי לפרוש. היה לי קשה. הסתכלתי על הבנות רצות לידי והמחשבות התחילו להתיש אותי – שאני לא מתאימה, שכולן מלבדי מתקדמות, ממש היו לי דמעות בעיניים. למזלי חברה קלטה  ושכנעה אותי להמשיך. זו הייתה התמודדות עם משבר וקושי, עם חוסר ביטחון עצמי, עם הנטייה לוותר לעצמי. ההתמודדות הזו שמה לי מראה שמכריחה אותי להגיד ממה אני מפחדת. 

מתוך עמוד הפייסבוק של מורן אוליאלמתוך עמוד הפייסבוק של מורן אוליאל

"מרגע שהחלטתי שאני נשארת לא הפסדתי אף אימון, וגם לא אפסיד עד המרוץ. ברגע שחציתי את הקושי התחלתי להתאהב בזה, בלהיות יכולה. היום, אחרי חודש, אני רצה 7 ק"מ ללא הפסקה. אני נהנית לראות את החיטוב של עצמי, הגוף מגיב לפעילות המאומצת, החבורה מסביב עוזרת להתמודד עם הפחד, עברתי מאי-הצלחה להצלחה. המעבר משיא לשיא מעורר אצלי 'היי' בראש, המחשבות שלי חיוביות, אני מרימה את עצמי, אני יודעת שאני יכולה לקבוע מטרה ולהשיג אותה, יש לי אומץ חדש. 

"כשקשה לי אני מדמיינת בראש את קו הסיום ואת עצמי מניפה ידיים וחוצה אותו. זה שחרור פחד ועכבות, אני מנצלת כל רגע כאן ואם הייתי מוותרת לא הייתי מגלה את עצמי ככה". 

ריצה בשבילי היא חלק מהדרך לאושר 

מיכל צפיר, מאמנת לאורח חיים בריא, בת 48, התחילה לרוץ לפני כ-7 שׁנים, כשרצתה להפחית ממשקל גופה. 

"הייתי בטטת כורסה, בריצות וירטואליות בין אתרים ושיטות לירידה במשקל בלי לזוז. כשהבנתי שזה לא עובד התחלתי בהליכות, לקח לי 3 שנים לעבור לריצה. 

"חלק ממה שגיליתי במסגרת אורח החיים הבריא זה שאתה לומד לממש את עצמך. משקל והיקף לא נותנים אושר, הכלים הם אלה שנותנים את התחושה הטובה של שליטה ויכולת. 

"ריצה עבורי היא כלי להתמודד עם לחצים, להעלות את רמת האנרגיה. למשל, אם אני יודעת כמה חשוב להשקיע בזוגיות שלי אבל אין לי כוח לכך זה לא יעזור. הריצה והשימוש באנרגיה שהיא מייצרת אצלי הם שיתנו לי את הכוח.

צילום מתוך הפייסבוק של מיכל צפירהריצה תורמת לזוגיות. מיכל צפיר ובעלה, יואב. צילום מתוך הפייסבוק של מיכל צפיר

"בפעם הראשונה שהשתתפתי במירוץ, ההפנינג עצמו עשה לי 'היי', הרגשתי שהגעתי למטרה שלי, מבחינת גילי בתי - אמא זכתה במדליה. התחרויות הפכו לסוג של חגיגה, נקודת מבט נוספת עבורי. נבנתה התרגשות לקראתן, זו הייתה השקעה בעצמי, המשפחה הגיעה לעודד, התחלתי לקנות נעליים ובגדים שווים שהוסיפו לתחושת ההנאה.

adidas_michal_tzafir2_650צילום מתוך הפייסבוק של מיכל צפיר

"בעזרת הריצה למדתי להתמקד בקביעת מטרות קטנות, בהתפתחות, בשיפור, בריצה למרחקים ארוכים לא במובן המרתוני – אלא בהתמדה ועם טיפוח משמעת, שהיא הכלי להביא את עצמי להישגים - במובן הזה ריצה בשבילי היא חלק מהדרך לאושר.

"לאורך כל הדרך אני לא בתחרות עם אחרים - אני ביני לבין עצמי. מסתכלת קדימה אבל לא שוכחת להציץ אחורה ולחגוג את ההצלחות שלי. זה מנגנון שמשפר אותך בכל תחום, ועם השיפור מגיעה תחושת הצלחה ומסוגלות שמובילה להגדלת האושר בחיים".




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה