דפנה מאיר ז"ל: "מאמר זה נכתב עבור בנות המזל"

לזכרה של דפנה מאיר, הנרצחת מהפיגוע אתמול בעתניאל, מובא טקסט פמיניסטי מעורר השראה שכתבה מאיר בבלוג שלה ב-2013 שרלוונטי להיום

18/01/2016
יסמין לוי קבלו עדכונים מיסמין
  • בדואר
  • RSS

דפנה מאיר

אתמול נרצחה דפנה מאיר מול ילדיה בפיגוע בעתניאל. מדובר באירוע מזעזע ובלתי נתפש, חלק מהמציאות שלנו וכל כך קשה לקלוט שילדיה לא יראו את אימם יותר לעולם. מדובר באשה שהשאירה לא רק משפחה המומה ומתאבלת אלא טקסט פמיניסטי, חשוב ומעורר השראה עבור כל אחת כתבה מאיר בבלוג "דרך נשים" ב-2013. הנה חלקים נבחרים מתוך הטקסט הנקרא "החשובומטר, עוד כמה הגיגים לרגל יום האישה הבינלאומי":

לכבוד הוא לי לכתוב לכן, נשים יקרות, הגיגים לרגל יום האישה הבינלאומי.  בתוך עמי אנוכי יושבת, ובעבודתי גם פוגשת מדי יום בני ובנות עמים אחרים, וחווה את תרבותם. כמו כן, אני קוראת ספרים ושומעת חדשות, ומתעדכנת בנעשה בעולם. אי לכך, מצב מעמד האישה במקומות שונים על הגלובוס ידוע לי. יש נשים רבות שלא תוכלנה לקרוא, או אפילו להתוודע באופן כלשהוא למאמר זה ולרעיונות הכתובים בו. לכן, לא אפנה אליהן במאמר זה, ואנסה לעשות למענן כמיטב יכולתי בדרכים אחרות. מאמר זה נכתב עבור בנות המזל, בעלות הבחירה והיכולת, שיכולות להרשות לעצמן לשבת מול המחשב, או הסמארטפון, ולשוטט במרחבי האינטרנט כאוות נפשן.

"רק על עצמי לספר ידעתי"

כך אמרה רחל המשוררת. ובאמת, היצירות היפות ביותר בעולם נבראות מתוך עולמם הפנימי של היוצרים. שם נמצאת האמת הפנימית המזוככת ביותר, ורק מתוך העושר/העוני הקיים בתוך ובסביבתנו אנו יכולים ליצור. אני הנני אישה שחיה בסביבה פמיניסטית, מאפשרת ומצמיחה נשים – בבית, בעבודה ובקהילה. כך לפי תפיסתי והבנתי. מתוך כל הבחירות שעמדו בפניי, בחרתי, ועודני בוחרת כל יום מחדש, להיות אישה יהודייה, דתית לאומית, מתנחלת, נשואה, אמא, לומדת ועובדת ומפרנסת את משפחתי בכבוד ביחד עם בעלי היקר, שיחיה.

בתוך שלל עיסוקיי הרבים, יש לי שפע של זמן פנוי, ככל אשר אדרוש לעצמי, ללימודים, לבילויים, וליצירה. כן, בנות. זהו המצב אצלי, על אף שאני מגדלת 6 ילדים, ומשמעותית באופן יומיומי בחייהם ובחיי בעלי היקר, גרה בהתנחלות מרוחקת ממקום העבודה, נוסעת בטרמפים (בזבוז זמן/חסכון בכסף) ועובדת 50 שעות בשבוע מחוץ לבית.

את המצב הזה הצלחתי לייצר לעצמי אחרי שבניתי לי סרגל עבודה שאני מכנה אותו  "חשובומטר". ישנם סרגלים רבים, כגון "סרגל כאב", "סרגל מצב רוח" ועוד. בוודאי הקואוצ'ריות שבינינו מכירות עוד. החשובומטר שלי מודד את המקומות, המצבים והמשימות בחיי בהם אני חייבת, להבנתי, להיות ולפעול בעצמי, כל עוד אני בחיים. אני- ולא מלאך. אני- ולא שרף. אני- ולא שליח.
לעומת אלו, מודד החשובומטר את המקומות, המצבים והמשימות בחיי בהם אוכל לתת לאדם אחר, או למכונה, לעשות את המשימה במקומי, וכך לשחרר לי זמן פנוי. כל עוד שאני מקפידה להשתמש בחשובומטר שלי, יש לי זמן, גם אם לא בשפע עצום, לקרוא, לכתוב, ליהנות ולשמוח.

לאחר בניית הסרגל, רשמתי לי על דף את כל משימות הבית והחוץ שלי, וגם את רצונותיי. אתן כאן כמה דוגמאות שרלוונטיות לי ולנשים רבות בסביבתי הקרובה: טיפול כינים, אספות הורים, עזרה בשיעורי בית, בישולים, ניקיונות, טיפול בכביסה, אירוח, משלוחי מנות, בייביסיטר לילדי השכנות, קניות, שטיפת כלים, לישון כמות שעות שינה מספיקה (לי), לראות את ילדיי פעם ביום, להתנדב למען הקהילה, לצאת עם בעלי לבילוי, לעסוק בתחביבים שלי, לאפשר (כלכלית) לכל ילד חוג, לעבוד בעבודה כיפית ומתגמלת, להתפלל תפילה אחת ביום, להשתתף בחוג תהילים, לעשות ליל הסדר בבית שלי.

אני מוכרחה להעיד שהשימוש בחשובומטר שחרר אצלי מטענים רגשיים קשים שנשאתי איתי בטעות כלפיי בעלי, כלפיי עם הגברים בכלל, כלפיי היישוב שלי, כלפי העולם הדתי שבו אני חיה, כלפיי הבוסים בעבודה, כלפיי ילדיי וכלפי עצמי. בנוסף, השתחררתי מכבלי השליטה המוגזמת שהייתה מנת חלקי, ובחטאה, פגעתי בעצמי כאישה וכאדם רוחני והבונוס הנוסף של השימוש בחשובומטר- השימוש בו גורם לי להיות עשירה יותר בכסף".

שיח נשים – לתועלת!

הרהורים נוספים שעלו בי לכבוד יום האישה הבינלאומי, בפרט זה הקרוב אליי, נוגעים לסוג האירועים בחיינו, הנשים, בהם אנו משתפות חברות וקרובות משפחה, כדי לקבל פידבק חיובי (כך אנו מקוות), לעזור להן, ולהיעזר מידן, בזכות הדיבור שלנו. זאת ועוד, חשבתי גם על הדברים שאותן נשים בוחרות לעיתים לשמור בסוד, ולא לדבר עליהם עם אף אחת בשכונה או בקהילה. עלו בי מחשבות על כך שיש משמעות גדולה לכל פרט בו נבחר לשתף, או לא לשתף, נשים אחרות. להלן דוגמאות – הייתי צריכה ממש לחנוק את עצמי כדי לא לכתוב עוד עמודים של דוגמאות:

דיאטות, הפלות, בחירת רופא טוב, בחירת פסיכולוג טוב, שימוש בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה, יחסינו עם החותנת, יחסינו עם בן הזוג שלנו, חיי המין שלנו, באלו אמצעי מניעה אנו משתמשות, מרד הנעורים של ילדינו, מי מילדינו חזר בתשובה/בשאלה, מתי אנו מקבלות ווסת, מין העובר ברחמנו, כמה אנו מרוויחות בעבודה/בעסק שלנו, אילו מחלות יש במשפחתנו, מה קנינו לאחרונה, מתכונים, מאילו חלקים בגופנו הסרנו שיער לצמיתות, ועוד".

האם אישה זה פונקציה טכנית או ערך מוסף?

הרהור נוסף, ואחרון להפעם, שאותו אשמח לחלוק עמכן, הוא הפרגון ההדדי שלנו זו לזו. גם כאן, לבי מיצר עד מאוד על כל הנשים שאינן נמצאות במעמד בו הן יכולות להיזון מהכתוב כאן, והן נאבקות על פרוסת לחם, זרדים לחימום הבית, על תרופה מצילת חיים לילד, ועל זכותן שלא להיאנס פיזית ומנטלית בכל רגע נתון.

לא אליהן אני פונה כאן, רק מזכירה אותן, כמו צל לאורך הכתוב. הלוואי עליהן. שמרחק שנות האור מאליהן אלינו יצטמצם במשהו בקרוב ממש.

לטקסט המלא של דפנה מאיר ז"ל לחצו כאן

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה