שמונת השנואים: טרנטינו שוב בועט בפרה

בסרטו החדש הבמאי לא מתנצל ולא מתבייש לקחת את כל חלומות הבלהה של האנושות צעד אחד רחוק מדי ולהפוך גבר לבן ונאיבי לקורבן מיני. שלא לדבר על היחס הנחות לנשים

13/01/2016
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • RSS

טרנטינו החדש

לקוונטין טרנטינו שמור מקום מיוחד בליבי כי כשהייתי נערה השתחררו לאוויר העולם "רוצחים מלידה", "כלבי אשמורת" ו"רומן על אמת" וכמובן בהמשך היצירה האהובה והבלתי נשכחת "ספרות זולה". רשימה נוסטלגית נאה, שהלכה והתרחבה (כן, גם ג'אנגו). עם השנים הייתי במקום אחר. כלומר, במקום לכתוב על סרטו החדש "שמונת השנואים" הייתי יכולה פשוט לשבת ולכתוב מכתב אהבה נוסטלגי לטרנטינו.

"שמונת השנואים" ממשיך להנציח את טרנטינו כיוצר מקורי שמנסה לבחון את החטא מקרוב, בלי להתחשבן או להתנצל. הוא משלים עם הפורענות, מקצין אותה, לפעמים מדי ועל אף זאת בנוסחה של טרנטינו הנורא מכל איכשהו תמיד מצליח לעבוד.

הוא כל כך מיטיב לכת קולנועית שהוא מצליח לחמוק מאתגרים קשים ומקשים שרק הצופה המיומנת תזכה להבין את הגאונות הקולנועית פה.

בואו נדבר רגע על מבנה התסריט. טרנטינו שמעבר לבמאי הסרט גם כתב את התסריט, מצליח לצפצף על חוקי הטאבו כאילו הוא לא מכיר את רוברט מקי. הוא הולך לווריאציה של סיפור בחמש מערכות ובעצם קולט את הפער הספרותי בין תרבות גבוהה לנמוכה ונע ביניהן.

מצד אחד הוא מספר לנו את הסיפור בחלקים, כדי שנבין ונעכל כאילו אנחנו אנאלפביתים ומצד שני הוא בוחר במבנה תיאטרלי קלאסי-גבוה אבל לא בשביל להרוס סיפור אלא כדי להעביר לנו אותו באופן אחר. זה ללא ספק אחד התסריטים הגאוניים שנתקלתי בהם מבחינת מבנה - תלמידי תסריטאות לרוץ היישר לשם, כלומר לאוורסט, כלומר לסרט.

טרנטינו החדש

עלילת הסרט

עלילת "שמונת השנואים" מתרחשת בחנות סידקית נטושה באזורה המושלג של מדינת ויומינג אחרי מלחמת האזרחים והתזמון התקופתי הזה מזמין דמויות של גאנגסטרים חמושים והרבה סוסים.

בכרכרה אחת בחוף המושלג של הקיום האנושי המודחק, נוסע צייד ראשים - ג'ון רות (קורט ראסל) עם המבוקשת דייזי דומרגו (ג'ניפר ג'ייסון לי), תמורתה הוא יקבל עשרת אלפים דולר לפני שתיתלה בכיכר העיירה. למסע מצטרף צייד הראשים - סרן מרקיז וורן (סמואל ל' ג'קסון) וכולם נוסעים לרד רוק. בדרך, הם אוספים הולך רגל שמבקש טרמפ, כריס מניקס (וולטון גוגינס) שמונה לשריף החדש של רד רוק.

כשסערת השלגים מתחזקת הנוסעים מוצאים מקלט בחנות של מיני, שבאופן מוזר היא ושותפה נעלמו מהסיפור ובובוב המקסיקני (דמיאן ביצ'יר) מציג עצמו כאחראי על החנות בהיעדרם. שם שוהים ג'ו גייג' (מייקל מדסן), גנרל דרומי קשיש (ברוס דרן) ואוסוואלדו מורביי הבריטי (טים רות) התליין של רד רוק.

הרבה אסוציאציות עלו בי כשצפיתי בסרט, כמו אופן הטיפול בדמויות. הסרט הזכיר לי את "הרוצחים" (ארנסט המינגווי) על שלל גרסותיהם (לרבות טרקובסקי) בגלל הכפפות המסגירות את הרוצחים ונדמה כי טרנטינו עושה בזה שימוש סטייל המינגווי ובאופן מתוחכם למדי, בתוך עלילה לכאורה מופרכת אבל מלאת פיכחון.

התחושה שקיבלתי מהלבן והקור הייתה אסוציאטיבית לגיהינום (שנמשל לאש וקרח) ובאמת במערכה האחרונה הבנתי שהניחוש לא היה מוצדק.

משהו בקו הסיפורי הזכיר גם משהו חסידי רק נגטיבי לחלוטין וללא יכולת השוואה במימד המוסרי ואולי בעקבות דמות המספר (ששוב, כל כך הזכיר לי את דמות המספר ב"הרוצחים") נוצרה תחושה כזו.

לכאורה, התעלומה הניצבת במהלך הסיפור נחשפת בהדרגה באמצעות הגיבורים אבל היה לי קשה מאוד לראות את היחס לנשים בסרט הזה. בין אם מדובר בנשים שמופיעות רק במערכה השנייה (החנות של מיני) ובין אם זו האישה הנוכחת המרכזית בסיפור, דייזי דומרגו אבל גם כאן, הבנתי שטרנטינו אולי בועט במיתוס הנשים היפות והשבריריות ומנסה לעצב אישה שקשורה בשלשלות לגבר כי היא שווה משהו אחר ולא רק כאובייקט מיני.

זה יוצר דימוי עוצמתי גם כמטאפורה וגם באופן העיצוב שלה (אישה מוכה, חבולה, חסרת אונים שבעצם עומדת מאחורי כל ההרפתקה המשונה הזו). מבחינתי, גם הפיכת הסיוט הגדול והמשפיל של כל גבר לבן לפנטזיית שעשועים של גבר שחור, היא בעיטה בצביעות ויש באמירה הזו לצד הגועל גם פיכחון. הרי בדרך כלל עושים לנו הנשים את ה"כבוד" המפוקפק הזה בסרטים.

ברוב הסרטים שראיתי העירום הוא נשי, השעבוד המיני הוא נשי וההחפצה היא של נשים. גם כאן יש לטרנטינו מה להגיד והוא לא מתנצל ולא מתבייש לקחת את כל חלומות הבלהה של האנושות צעד אחד רחוק מדי ולהפוך גבר לבן ונאיבי לקורבן מיני. הבמאי בועט בפרות קדושות נוספות כמו בהיסטוריה האמריקאית. אם זה גזענות הוא יקצין אותה עד הסוף ואם זה אברהם לינקולן הוא יהפוך אותו לקלישאה.

 לצפייה בטריילר:

[youtube R3gI0V7eyw0 nolink]

כוכבים: 4.5

מבחן מרלנה: עובר בקושי




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך