תזכרו את זה: הסודות הגדולים שהאנושות שכחה

אולי הבעיה הכי גדולה של האנושות היא שכחה. מעין קללה שרובצת עלינו מהיותנו בני אדם, אנחנו שוכחים וגרוע מכך זוכרים רק את הטוב. לא רק ששכחנו את העבר שלנו, אלא גם את המקום שלנו בהווה. אז הנה תזכורת

20/12/2015
Lifehacks קבלו עדכונים מLifehacks
  • RSS

הסודות של האנושות. צילום: שאטרסטוק

אולי הבעיה הכי גדולה של האנושות היא שכחה. מעין קללה שרובצת עלינו מהיותנו בני אדם, אנחנו שוכחים וגרוע מכך זוכרים רק את הטוב, המוח שלנו במבצע "סלקציה" וזוכר רק את התחושות הטובות, הרגשות החיוביים והקיצוניים ביותר. כך אט אט התמונה מטשטשת ונצבעת בצבעים ורודים, יש בכך השפעה חיובית אדירה, אך עם זאת אנחנו חוזרים שוב ושוב על אותן טעויות מבחינה היסטורית, תרבותית, ואנושית. לא רק ששכחנו את העבר שלנו, אלא גם את המקום שלנו בהווה, ואת האחריות שלנו לעתידנו ולעתיד ילדנו.

העולם שלנו מהונדס על ידי אנשים שהכיס שלהם גדול כל כך שהאנושיות הלכה בו לאיבוד, העולם שלנו מבוסס על אגו, כך שמצב של שכחה תמידית מצידנו עובד לטובת אלו שיודעים לנצל זאת. והם מנצלים יופי, מבלי שבכלל שמנו לב ישראל הפכה לזירת קניות, קניונים חדשים שנבנים, מרכזי קניות וחנויות, שטחים שלמים של טבע ויופי נעלמים, בקרוב ארצנו הקטנטונת כבר לא תהיה עוד שטופת שמש ושדות אלא אוסף של בניינים ומרכזי קניות. אל נא נאשים את האנשים בלי הכיסים הגדולים, כי הטיפשים הגמורים הם אנחנו, אנחנו שהפכנו לחברה צרכנית וחומרית המתפארת ברכוש ותארים, אנחנו רצים את המרוץ עם הלשון בחוץ, אנחנו מחפשים פיצויים וריגושים דרך "חומר", רק אנחנו. התודעה והפתיחות שלנו בתור חברה לדברים חדשים היא כמעט אפסית, אלא אם הם מכנים לך יוקרה. אלא נא תשקרו לעצמכם כי כולנו נמצאים במעין טראנס, עולמנו כל כך שלילי שאנו מפצים על כך בקניית חומר, החדשות בטלוויזיה ובאינטרנט שליליות, וכל מה שזה גורם לכם זה רק לרצות להתחפר ולהעלם במיטה ולוותר על יציאה אל העולם. לעומת זאת הצד המואר של השכחה הוא שיש לנו את כל ההזדמנות למחוק הכול, זהו מסנן הזיכרון, המאפשר לנו להמשיך הלאה, לבנות מחדש את הנפש שאנחנו ולהתחבר מחדש לעצמנו וליקום. כוחו של הזיכרון הוא במרכז הנתיב הרוחני לגילוי עצמי ומימוש.

דברים שכדאי לנו לזכור:

שכחנו את המקום שלנו בעולם הטבעי

במרוץ השנים מצאנו את עצמנו מנותקים מהטבע, ניסינו לשנות אותו לטובתנו, לנצל אותו לצרכינו, ניסנו לשלוט בטבע בכדי להשביע את החמדנות שלנו, ניסינו להתרחק מהמעגל הטבעי של חיים. שכחנו איך להקשיב ולהבין את הקצב הטבעי של היקום, איך להרגיש את המחזוריות של כדור הארץ - על פי הסימנים והשפות שלו. שכחנו ללכת בדרכו של הטבע ולחיות באיזון עם זה. והטבע מצידו תמיד סלח לנו, תמיד קיבל אותנו בזרועות פתוחות, כי שם, בטבע נמצא מקומנו הטבעי.

שכחנו את הקשר שלנו לחיים וליקום

על ידי התנתקות מן הטבע, שכחנו כמה עמוקים וקדומים אנחנו, כמה גלגולים עברנו כאן לצד היקום, כמה אנחנו באמת מחוברים למחזורי היקום. היחידים ששימרו את היחס המכבד לטבע היום נקראים "פליטי תרבות", אלו עדיין נוטים ללכת בדרכי אבות, הם השבטים המבודדים שעוד חיים בנינו, הם אלו ששמרו על הקשר הזה בכבוד ובהערצה. הם היחידים שלא נמצאים במרוץ אחר הזנב שלהם, הם נטולי דאגות, ורוב עיסוקם הוא בעיקר - לחיות ולאהוב. אנחנו, לעומת זאת הבדלנו את עצמנו, חשנו תחושת נפרדות שהביאה אותנו לאיבוד האיזון והרגיעה בחיים. איבדנו אחיזה, המצאנו מציאות שקרית ונמוכה, שכחנו איך הכל מחובר, הכל קשור להכול, הכל פועם ונושם ובעל קצב ותדר משותף.

שכחנו את החוכמה העתיקה שלנו

שכחנו את חוכמת אבותינו. בחיפוש לצבור ידע מדעי באמצעות הרציונליזציה של המוח שלנו, ששכחנו את החוכמה של ליבנו. שכחנו את הסיפורים העתיקים והחוכמה עממית שסיפרו הגדולים והחכמים של ימי קדם. הם אלו שחיו בהרמוניה עם היקום.

שכחנו את דרכנו ואת החלומות שלנו

שכחנו לחלום את חלום החיים. יותר מכך, שכחנו לנתב את החלומות ולראות איך היקום פועל לטובתנו, בחרנו להתעלם ולא לראות את הטבע האמיתי שלנו כשותפים ליצירת חיים - כחולמים. שכחנו שיש לנו את הכוח לרקום חלומות, ולהשתמש בכוח של כוונתנו להבאת החלומות הללו לכדי לביטוי.

שכחנו את המטרה שלנו

עם יותר מדי פטפוטים, רעש והסחת דעת במציאות הצפופה הזאת שכחנו מה באנו לכאן לעשות. שכחנו את המטרה שלנו. אנו נמצאים בטראנס המוני במציאות מפוברקת, והכי גרוע - הסכמנו לזה. אבדנו את הראייה האותנטיות שלנו, את הניצוץ הפנימי שמניע אותנו לאושר ולמימוש עצמי. שכחנו להיות חברים של עצמנו, שכחנו את הקול שמכוון אותנו, שכחנו שאנחנו כאן כדי להתממש כישויות רוחניות אשר באו לחוות חוויה פיזית/גשמית. האמנו כל כך בדת ובאלוהים, ששכחנו שאנחנו טיפה אלוהית.

שכחנו שהכל זה אהבה

זה החלק הכי כואב, לאן נעלמה האהבה? אהבת חינם. זאת אולי החידה המסתורית הגדולה ביותר של כל האנושות. התשובות והאמת חבויות אי שם עמוק בתוכנו. ידענו אותם בשלב מסוים אך שוב איבדנו כל קשר עימם. שכחנו מה היא אנרגיה, תודעה ואהבה, שכחנו שהם אבני הבסיס של הקיום, הן אלו המאפשרות פתיחות תודעתית. שכחנו לאהוב את עצמנו, כי רק כך נאפשר לאהבה לזרום דרכנו ונוכל סוף סוף לאהוב את העולם.

שכחנו לסלוח

כשבחרנו להתנתק מהשלווה היקומית הקיימת בתוכנו, התמלאנו כעס, כעס שחיפש פורקן ומרוב כעס על העולם כבר לא ראינו טוב, לא בעצמנו ולא באף אחד אחר, כך נאלם צלם האנוש, הרוח האלוהית, המחילה, שכחנו לסלוח. הכעס עיוור אותנו, הפכנו לקורבנות של הכעס ובו זמנית גם לעבריינים של כעס. הרגשנו אומללים ומתוסכלים, וגם היום, עלינו להיכנס פנימה בכדי להשקיט, בכדי להקשיב, בכדי לסלוח - קודם לעצמנו.

שכחנו להיות חופשיים

שכחנו, עלינו להזכיר לעצמנו כל יום – נולדתי להיות חופשי. נולדנו וגדלו במציאות שבה חופש הוא רק מושג. כולם עובדים בעבור חופש, אך מעטים באמת חופשיים. אנחנו קשורים באזיקים של פחד, של תפיסות מוטעות, של אידיאולוגיות שקריות, של תגמול חומרי, של הקטנה מחשבתית שבה למדנו להאמין שאנחנו נגיע לחופש בסוף, אבל מתי יהיה הסוף? כשנהיה מחוברים לצינורות ונאכל דייסה? מגיע לכם חופש כאן ועכשיו, לעשות כל דבר העולה על רוחנו, ללא דאגות, אנחנו חופשיים להיות מי שאנחנו ללא פחד או אשמה.

שכחנו את הכוח האמיתי שלנו

החיים בפחד הפכו אותנו לקטנים ובודדים, קטנים כל כך ששכחנו כמה חזקים אנחנו יחד. שכחנו את הכוח האדיר של הרצון וכוונתנו לשנות את המציאות שלנו. הפכנו לרובוטים, במקום לקהילה אחידה, שמתחזקת יחד, שעוזרת, היום כל אחד הוא לעצמו, ולא טוב לו האדם לבדו, הכוח האמיתי שלנו טמון באיחוד לבבות ההמונים.

שכחנו את השיעורים שההיסטוריה לימדה אותנו

אם יש משהו שההיסטוריה לימדה אותנו הוא כמה מהר אנחנו שוכחים את השיעורים שהיא לימדה אותנו. עובדה, ההיסטוריה חוזרת. פעם אחר פעם אנחנו ממשיכים לחזור על אותן טעויות, תקועים באותם דפוסים של חמדנות ושל הרס עצמי. אנחנו לא יכולים להאשים אף אחד על הטעויות אשר נעשו בעבר על ידי האנושות, אבל אנחנו יכולים לפקוח לרווחה את העיניים, להביט סביב ולהבין שאנחנו אחראים כיחידים, אחראים להזכיר לעצמנו את טעויות העבר ללמוד מהם, ואף  להרחיב את האופקים של ילדינו.

שכחנו להיות פשוטים

הפרצופים שלנו הפכו למרובעים, כל היום מול מסכים מהבהבים, שכבר שכחנו להעריך כמה פשטות ויופי יש כאן על פני האדמה. חיינו הפכו למורכבים ומסובכים יותר ובכך נמשכנו לנוצץ וליקר, איבדנו עניין בקיים וחיפשנו אחרת תחליפים. שכחנו מה זה להיות צנועים, פשוטים, מהי המשמעות של פשטות. כיום המילה פשוט מקבילה למילה זול, וזוהי טעות נפוצה. החיים באמת פשוטים. היופי האמיתי נמצא בפשטות, פשטות פירושה התעסקות בעיקר, בחיוני, בהכרחי, באהבה.

שכחנו לתת אמון, להאמין ולהיות חברים

איבדנו את הקסם שלנו. הפכנו לספקנים וציניים לגביי החיים ושכחנו להאמין בקסם, התמלאנו פחד וספק לגביי האנשים שסביבנו - לא נתנו בהם אמון, לא היינו חברים, הרגשנו שמגיע לנו, שצריך לכבד את הרצונות שלנו, שכחנו מהרצונות של האחר, זאת הטרגדיה הגדולה ביותר . הפסקנו להאמין בטוב שבחיים, באנשים, הפסקנו לעזור, לתת יד, או סתם לחייך לעצמנו ולאנשים זרים. כולם הפכו זרים לנו ואנחנו הפכנו לזרים כלפי עצמנו.

לכתבות נוספות ב-Lifehacks – הקליקו כאן

השתתפו בקורסים של Lifehacks 

 

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה