איך הריצה שינתה את חיי

היא התחילה לרוץ רק בגיל 46 אחרי שהמאמן שלה הבטיח לה שכל אחת יכולה לרוץ. את האימון הראשון היא גמרה על ארבע, אבל תשעה חודשים אחרי היא רצה מרתון. סיפורה מעורר ההשראה של שרון

03/12/2015
אסנת עופר קבלו עדכונים מאסנת
  • RSS

שרון בן דוד לא האמינה שהיא בכלל מסוגלת לרוץ. אבל אחרי 9 חודשים "כמו בהריון", היא עמדה בנקודת הזינוק של מרתון ברלין והתכוננה לחוויה של חייה.

בן דוד (51), כתבת קולינריה ועיצוב, נשואה ואם לחייל ולסטודנטית התחילה לרוץ לפני חמש שנים. "כל השנים אני עושה כושר, שיעורי עיצוב, ספינינג. יום אחד, תוך כדי אימון, מדריך הכושר שלי, ברק גרשון, מספר על מתאמנת שלו, אישה לא צעירה שרצה מרתון ראשון בחייה. היא היתה מבוגרת ממני בהרבה, שזה סוג של השראה, אבל נראה לי הזוי שאני אוכל לעשות דבר כזה. לא כל אחד יכול לרוץ מרתון, עניתי לברק, והתשובה שלו היתה מאד פסקנית: "כל אחד יכול".

"אני לא יכולה", המשכתי לענות לו, והתשובה שלו היתה לא פחות פסקנית מהקודמת: "את כן יכולה". "עשינו התערבות על ארוחת ערב, שאזמין אותו לאחת המסעדות שעליהן אני כותבת וטועמת".

אחרי ההתערבות הדרמטית יצאו בן דוד והמאמן שלה לשיחת עומק. "הזמנתי אותו לטעום ארוחת צהריים באיזו מסעדה חדשה, מתוקף תפקידי כמבקרת מסעדות. והוא הביא לי מתנה את הספר של הרוקי מורקרמי 'על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה', שהיה השראה ברמות על. ברק הסביר לי מה זה אומר להתחיל לרוץ, שזו התחייבות. הוא אמר שיבנה לי תכנית אימונים. לא הבנתי על מה הוא מדבר, אבל אמרתי יאללה, ננסה".

ritza

באיזה שלב התחלת להבין?

"כשברק הודיע לי שאני צריכה לקום בחמש בבוקר. המחשבה הראשונה שלי היתה 'נראה לכם שאני אקום בחמש בבוקר? ' לא תליתי בזה המון תקוות כי עדיין החזקתי באג'נדה שאני זו הנערה שבתיכון מעולם לא סיימה ריצה. קבענו אימון ראשון בטיילת בתל אביב. יצא שבאותו יום נשבה רוח מטורפת, סערה פסיכית. התקשרתי לבטל – אבל ברק אמר ש'אין מצב, יאללה בואי'".

איך עבר האימון הראשון?

"גמרתי אותו על ארבע. 3 דקות הליכה, דקה ריצה, וחוזר חלילה, גמרו אותי. אחרי 2-3 אימונים נוספים שבהן רצתי יותר והלכתי פחות, בהדרגה, הוא אמר לי 'זהו, רוצי לבד'. אז התחלתי להתאמן לבד. רצתי, כי אני ילדה טובה שעושה מה שאומרים לה".

המשכת לקום בחמש בבוקר כי את "ילדה טובה"?

"בקיץ הייתי קמה אפילו מוקדם יותר. זה פשוט נכנס לשגרת החיים. 4 פעמים בשבוע הייתי מתעוררת בחושך ונועלת נעלי ריצה. קניתי לי בגדי אימון  ונעליים בחנות שמתמחה בנעלי ריצה, כחלק מההכנות. אחד הדברים שברק אמר שממריצים ומניעים לפעולה חיובית זה להצטייד בבגדים יפים ובנעליים חדשות".

השלב הבא במהפך היה לקבוע לאיזה מרתון בן דוד מתכוננת להגיע. "קבענו כיעד את מרתון ברלין, בספטמבר 2011, כי הוא יחסית קל, ברלין היא עיר שטוחה וישרה, זה גם הסתדר עם התאריכים. ההכנות למרתון נמשכו כמו הריון – 9 חודשים. כי חשוב לעשות את זה בהדרגה כדי לא לגרום לפציעות. האימונים בקיץ היו הכי קשים, כי היה צריך לקום ממש מוקדם כדי להימלט מהחום. הייתי קמה ב-3 לפנות בוקר, נוסעת לפארק הירקון ומתחילה לרוץ לכיוון הנמל, משם לטיילת ביפו, ובחזרה עד תל ברוך ומשם שוב לפארק. היו ריצות הזויות שבהן פגשתי בחושך שיכורים, כאלה שיצאו ממסיבות, הומלסים, פועלי ניקיון. תענוג".

נשמע מפחיד.

"לפעמים זה היה מפחיד, אבל היו דברים חמודים. פעם רצתי בנמל יפו בחושך מוחלט ופתאום מאחת החנויות שמעתי מישהו מפעיל טרנזיסטור עם מוזיקה קלאסית. נקודת אור בחשיכה. חוויה מדהימה".

איך נמשך היום שלך אחרי בקרים פעלתניים כאלה?

"כל אימון נמשך בסביבות 3-4 שעות. הייתי חוזרת הביתה בסביבות 8, מתקלחת, אוכלת את המקרר ומתיישבת להתחיל עוד יום עבודה".

לא קשה להתמיד בזה?

הריצה מכניסה סדר ומשמעת לחיים. אם הייתי צריכה לקום ב-3 הייתי הולכת לישון יום קודם
ב-21:00, ולמחרת ישנה בצהריים או הולכת לישון מוקדם, כי אחרת הייתי קורסת. כל סדר היום זז לשעות המוקדמות של היממה. התזונה גם משתנה: מצד אחד יכולתי לאכול כל מה שרציתי, אכלתי כמויות שאני לא מבינה, מצד שני צריך לשים לב מה אוכלים: פחמימות לפני ריצה ארוכה, לא לאכול בערב לפני אימון דברים כבדים, לאכול מוקדם. זו משמעת. זה הסתדר לי והוטמע בקלות בחיים שלי. זו עבודה שצריך לעשות ועושים. חגים שבתות, חמסין, גשם רוח – צריך אז קמים".

ritza2

בואי נדבר רגע על האוכל. להיות מבקרת מסעדות זה לא בדיוק המקצוע המומלץ לתזונה נכונה, לא?

"ברור שהשמנתי בעבודה. לא קיצונית, אבל תמיד נחמד להיות עם כמה ק"ג פחות. חברה שרצה מרתון סיפרה לי שבחיים היא לא היתה רזה כמו לפני תחרות המרתון הראשונה שלה. זה מאד קרץ לי".

ו...? יש אמת בפרסום?

"עד שהגעתי לברלין כבר יכולתי ללבוש מכנסיים מידה 38. ריצה שורפת קלוריות כמו ששום דבר אחר לא שורף".

והיום, חמש שנים אחרי?

"אני כבר לא כזו דקיקה, אבל זה היה נורא כיף להשתחל למכנסיים שקודם לא עלו עלי ולהיות יותר רזה מהבת שלי".

גם היום, 5 שנים אחרי, היא ממשיכה לרוץ 4 פעמים בשבוע, להשתתף בתחרויות כמו מרוץ הלילה של תל אביב, ומרתון סמסונג. "הריצה הפכה לחלק אינטגרלי מהחיים שלי, קובעת לי כל מיני יעדים ומשחקת איתם לאורך השנה. אני לגמרי בפנים. זה מקסים ואני ממליצה לכולם להתחיל לרוץ. אם אני הצלחתי, כל אחת יכולה. בדיוק כמו שברק אמר".

 טיפים לדרך, איך מתחילים? איך שומרים על שגרת האימונים?

מתחילים מהשראה - שומעים סיפורים של אנשים שעשו את זה וחייהם השתפרו דרמתית, קוראים את "על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה" ומדובבים חברים שהתמכרו.

מומלץ מאד להתאמן עם מאמן ולקבוע יעד ריאלי. לאנשים שזקוקים לדרבון מומלץ להתאמן עם חבר, חברה או בקבוצה – מחויבות לעוד אדם מלבדך תמיד עוזרת. בכל מקרה, ברגע שמנסים פעם אחת - לא רוצים להפסיק.

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה