אימפריית השמש: הבטן בראי הפילאטיס

''אם אצא לרחוב לשאול אנשים על הבטן שלהם, סיכויים קלושים שמישהו יגיד לי שהבטן שלו היא שמש, או שהיא אחראית ליציבה שלו ולכך שהוא עומד על שתי הרגליים''. סמדר הירש עם בטן אסופה בראש פילאטיס

26/11/2015
סמדר הירש קבלו עדכונים מסמדר
  • RSS

בטן פילאטיס. צילום: שאטרסטוק

הבטן שלנו היא שמש. תחנת אנרגיה שיושבת במרכז הגוף. מרכז שליטה ובקרה בשלד כולו. על מה אתם חושבים כשאתם חושבים על בטן? מעניין שהביטוי הראשון שעומד לנו על קצה הלשון כשאנחנו מחפשים ביטויים שגורים על בטן, הוא "תחושת בטן". תחושת בטן היא התרגום המילולי החופשי למילה הלועזית "אינטואיציה". אינטואיציה היא חוש כיוון, הבנת המציאות, היכולת לדעת דברים באינסטינקט ללא הסבר, לפענח מסר ללא חשיבה רצונית. אם אצא לרחוב לשאול אנשים על הבטן שלהם, סיכויים קלושים שמישהו יגיד לי שהבטן שלו היא שמש, או שהיא אחראית ליציבה שלו ולכך שהוא עומד על שתי הרגליים. ברוב המקרים אקבל תשובות מבואסות, מתנצלות. רובנו לא מרוצים ממצב התחזוקה של הבטן שלנו. ברוב המקרים אנחנו מאשימים קודם כל את היחסים שלנו עם אוכל. אבל האמת היא, שמדובר קודם כל, ביחסים שלנו עם השרירים שלנו. באזור הבטן, ולא באזור הלעיסה והבליעה.

מה שהכי מדהים בכל הסיפור הזה הוא שדווקא בסעיף הזה, של שרירי הבטן, נכשלת תחושת הבטן הטבעית המפורסמת, כשלון חרוץ . שרירי הבטן שלנו עצלים מיסודם ואם לא נגייס אותם בעצמנו להחזיק אותנו, הם לא יתגייסו מעצמם להחזיק את עצמם או אותנו. לא אם לא נלמד אותם. זה פרט מדהים אבל לא מפתיע. כי יש עוד כמה אינסטינקטים טבעיים שלנו שעובדים בדיוק הפוך ממה שהיינו צריכים.

למגנט את הפופיק לעמוד השדרה

בבטן שלנו, על פי הפילאטיס, טמון הסוד הגדול. סוד הריפוי של כאבי הגב ושל כאבים נפוצים אחרים. המשמעות של בטן חזקה ויציבה היא לא רק לוק חטוב וסקסי אלא בעיקר, גב בריא ונטול כאב. תינוקות מתחילים לנוע קדימה כשהם דוחפים את עצמם משכיבה על הרצפה בעזרת שרירי הבטן, נעמדים על שמונה (כפות ידיים, מרפקים, ברכיים כפות רגליים) ומתחילים לזחול. הזחילה, שמרימה את עמוד השדרה למצב "שולחני", ממשיכה לחזק את שרירי הבטן, ובגיל שנה, פעוטות יכולים כבר לעמוד על שתי הרגליים ולנוע קדימה בלי ליפול, בזכות הברקסים הטבעיים שחיזקו בזמן הזחילה במרכז הגוף. מהרגע הראשון שבו נעמדנו על הרגליים, מסלול החיים שלנו דוהר בכיוון אחד. קדימה. אבל גם מטה. ככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו מושפעים מכח הכבידה שמושך אותנו לאדמה. עמוד השדרה שלנו, שלפני מיליוני שנים נשאר שולחן כשהלכנו על ארבע, והיה פלטה יציבה שמונחת על ארבע רגליים, הפך להיות תורן שנשען על שתי רגליים ואגן שמונח עליו. עם השנים, ובהשפעת העומסים הנוספים שנוספים למשקל הגוף שלנו והרגלי החיים שלנו, הקשת הניטראלית של הגב התחתון גדלה ומעמיקה והבטן שנמצאת גם ככה קדימה, נשפכת (סליחה על המלה המפורשת) עוד יותר קדימה ולמטה.

נשמע מדכא למדי. אז איפה מתחילה התמונה להשתפר? איפה קצה החוט שממנו אפשר למשוך את עצמנו חזרה למעלה? אתם כבר יודעים את התשובה. בבטן. לשרירי הבטן יש יכולת מופלאה למגנט את הפופיק לעמוד השדרה. "לתפור" חזרה את מרכז הגוף ולאפשר לחלק העליון של הגוף לנוע קדימה כשהוא מוחזק מחגורת הגו. הגו שלנו, הוא לא הגב שלנו. גו, המילה העברית ל-TORSO, כולל בתוכו את כל היקף חלק הגוף העליון (בלי ידיים וצוואר) כל מה שכולל הגב מאחור שכמות צלעות וכו' וכל מה שכולל מבט קדמי על אותו אזור; חזה, בטן. וכמובן המותניים שמחזיקים את החיבורים הצדיים בין הקדמי לאחורי. היתרון הבולט של הבטן, על פני הגב, הוא שהיא מורכבת משכבות של שרירים שבנויות שתי וערב. מחלפים מסועפים לאורך ולרוחב שיכולים, כשהם מתחזקים ומוחזקים, לשמש פיגומים יציבים או מעין גשר, או מעקף אפילו, אם להמשיך להשתמש בדימויים מעולם התחבורה, לתמיכה בעמוד השדרה.

כוחה של הבטן

כשאנחנו מדברים על בטן בפילאטיס אנחנו מדברים על כח. על שליטה. לא במובן המתפרץ של המלה. אלא דווקא במובן הסטטי. המוחזק. שאוצר בתוכו המון אנרגיה. אנרגיה שיכולה לשלוח לוויינים החוצה. למשל את הרגליים והידיים. כך שכל תנועה פילאטית יוצאת מהבטן וחוזרת אל הבטן. הבטן היא הבית שממנו יוצאים ואליו חוזרים. ככל שהבית שלנו מתחזק, אנחנו יכולים לשלוח את הידיים ואת הרגליים, את הלוויינים שלנו, יותר רחוק ממנו ועדיין להישאר תחת שליטתו והשפעתו. לא להתנתק מהמרכז. זאת המטרה. כשהרגליים והידיים מתנתקות מהקשר שלהן למרכז (ריצה למשל) הן מסתכנות בניתוק רגשי שיכול לפגוע בגב. כשאנחנו מתחילים לחשוב מחשבות תחרותיות כמו להגיע הכי רחוק, להימתח הכי ארוך (יוגה למשל) אנחנו חוטאים לבסיס שממנו יצאנו ומאבדים את הקשר הביתה. את הקשר למקור הטוב והחזק שלנו, מחליפה באופן אוטומטי הישענות על הגב, שבמקרה הטוב תהיה סתמית ולא תשיג חיזוק של השרירים במרכז ובמקרה הכי גרוע תגרום לפציעה בגב.

כשהתנועות נעשות נכונות ומדוייקות וניזונות מהמקור הנכון הן מונעות תקלות. החוכמה הפילאטית היא להימנע משימוש יתר במפרקים, משחיקה של העצמות והחיבורים ביניהן, שגם ככה מועדים לפורענות ולחיי מדף לא ארוכים במיוחד. עצמות לא יכולות להיבנות ולהתחזק. שרירים כן. הם מטבוליים, נושמים, אלסטיים, מתמלאים ומתרוקנים, מתארכים ומתקצרים. עוטפים את העצמות ושומרים עליהן. גוף גמיש ותנועה קלה ואלגנטית ללא חריקות מתחילה ונגמרת בבטן שרירית וקפיצית. ועל הקפיצים, בפרק הבא.

* סמדר הירש היא מורה ותיקה לפילאטיס. בעלת "פילאטיס בנגה", סטודיו בוטיק השוכן בשכונת נגה הקסומה בתל אביב




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה