על מין, אונס ואהבה

אני זכר, רכוב על איבר שמציק תדיר עם רצונותיו התובעניים. המו"מ אתו מתיש, השליטה בו מעסיקה את רוב זמן המוח. הוא מקור כוחי. מקור סבלי. ככה קיבלתי אותו

13/02/2011
שי אביבי ומיכל ליבדינסקי קבלו עדכונים משי אביבי
  • RSS
» שי אביבי ומיכל ליבדינסקי. צילום: טל אטרקצי

לכבוד הוולנטיינז התבקשנו לכתוב על הנושא מספר אחת:

כסף!

סקס.

וואלה.

באמת שלא התכוונתי לקלקל את החגיגה, אבל אחרי שהרהרתי בזה כמה ימים, הנושא שעלה בי חד וברור הוא אונס. בהתחלה ניסיתי להתחמק, אבל אז חשבתי למה לא.  נדבר על אונס.

מה אתה חושב על אונס?

התפרצות אלימה של התמצית הזכרית בהקשר המיני. אותה תמצית פורצת במלחמה. בעסקים. באופן מעודן יותר- בכל פעולה. אפילו במי עולה ראשון לרכבת (ותופס מקום). זו זכריות בעיני. גולמית. לא מרוסנת. טבעית. איומה.

מה ההיפך מאונס?

אב גדול, כזה שאפשר לסמוך עליו שיארגן, שיגן, שיסדר, שישמור. שמהותו הזכרית היא הגנה. לא תקיפה. נתינה ולא לקיחה. בקיצור- בול ההיפך.

מה ההנאה באונס?

חוסר רסן. כוח משתולל חופשי. יצר רץ. מיןןןןןןןןןןןןןןןןןן.

מה עם הסבל שנגרם למישהו אחר?

על הזין שלי.

איך זה יכול להיות?

תלוי אם הצד האפל בתוכי מדבר איתך עכשיו. הצד הבהיר לא חושב ככה.

אונס היה חלק מהאנושות מאז ומתמיד

נראה שמעשרת הדיברות נשמט דיבר אחד: לא תאנוס. למה זה לא שם? יחד עם הלא תרצח והלא תחמוד? לא רוצה יותר מיקרים של נערה שקבוצת בנים אונסת אותה שנתיים. ילד שביצעו בו מעשה סדום. אבא שעשה את זה לילדים שלו. אח שהתעלל. דוד שהטריד. בוס שהצמיד. רופא שמישש. מפקד שחדר. נשיא שבעל. אני לא רוצה יותר אונס בחיים שלנו. האם זה אפשרי?

אני זכר, רכוב על איבר שמציק תדיר עם רצונותיו הבלתי פוסקים, התובעניים, האובססיביים. המשא ומתן איתו מתיש, השליטה בו מעסיקה את רוב זמן המוח. הוא מקור כוחי. מקור סבלי. אני זכר. ככה קיבלתי אותו. עובר אילוף מתמיד, משתיקים אותו השכם והערב, אבל הוא, לעצמו, מטבעו- לתקוע נולד.

אונס היה חלק מהאנושות מאז ומתמיד. לא כל נאנסת מדווחת על מה שעברה. בימינו המודעות עולה, הרוחניות גואה, הנשים מתחזקות. שורה של נשים אמיצות ששמן מתחיל באות א’ סוללות בגבורה קו אדום ואומרות לא עוד. לא נשתוק. לא נדחיק. לא נתחבא. הגיע הזמן לצעוד אחריהן, לעשות קפיצה אבולוציונית בתודעה, לקרוא בקול גדול: די. מספיק. לא מתאים יותר. לא תאנוס. לא תבעל. לא תיקח בכוח את אשר לא קיבלת ברשות.

כמובן שענישה הולמת תעזור להפנים את המסר.

אני זכר. אגרוף מחופש. מחשבות אלימות מתרוצצות בתוכי, מרוצצות בתוכי את ראשיהם של אויביי. מי אויביי? כולם. אלה שהצליחו יותר ממני, עשו יותר ממני, הרוויחו יותר ממני, הכניעו אותי בתוקף בכירותם, בכורתם, חוכמתם. מחשבות אלימות חולפות בראשי מול נשים מתנשאות, פנים מתעלמות, חזה זקוף שלא יהיה שלי.

מה קורה בתודעה האנושית? אילו מחשבות מסתובבות שם, איזו אנרגיה? האם אלה שמבצעים אונס עושים את העבודה לאלה שרק חושבים עליו? מעניין כמה גברים חושבים על אונס ולא עושים, וכמה גברים לא חשבו על כך מעולם. נכון שיש הבדל גדול מאוד בין לחשוב ללבצע, אבל אולי אם המחשבה הזאת לא תסתובב בראשים של אנשים, גם הפעולה תפחת?

מה מגרה אותנו בזה?

מה עם מחשבות אלימות? אפשר להיפרד מהן?

קשה, לא אכחיש, הן כמו הכעס, נותנות תחושת עוצמה. אבל לזכור כשהן באות שהן גם תחלופנה, שאני עוד דברים חוץ מהאלימות הזו. בתרגול אפשר להנמיך את עוצמת הלהבות, אולי אפילו, בסוף, להפוך למים- הדבר הכי רך והכי עוצמתי. מכבים אש, מפסלים סלע.

כששומעים על מיקרי אונס, חוץ מהזוועה והלב הנחמץ, יש שם גם משהו מגרה. מה זה?

תיאור מיני, גם אלים, אולי אפילו, אולי במיוחד- מושך. לא פעם אני תוהה על תיאור מפורט של אונס או אלימות אחרת בעיתון/טלוויזיה – הוא בא לזעזע או לגרות? מה חושב העורך באותו זמן? להרתיע או למכור יותר? מה הייתה עושה עורכת? שהעורך הזה יידע שאני- לפחות- מתחרמן. כמו בבדיחה הזאת, שמישהו מכסה את העיניים, אומר גועל נפש, ומציץ מבעד לאצבעות, להמשיך לראות.

למה אתן לא אונסות?

היצר שלנו שונה. חלק מכל הריקוד המיני זה לקבל. אם אני צריכה לקחת בכוח זה כבר פוגם בהנאה שלי. שלא לומר שאין שם הנאה בכלל.

מה החלק האלים בתוכך?

האמת, אני לא יודעת. יכול להיות שהאלימות שלנו מופנית כלפי עצמנו. אנחנו מקבלות על עצמנו את הצד החלש, המושפל, הפאסיבי, יש שם הנאה בשבילנו. אבל היא צריכה להיות בגבולות מאוד ברורים של ביטחון. הייתה לי חברה שנתנה את מפתח הבית שלה לבחור שיצאה איתו, כדי שיבוא באמצע הלילה והם ישחקו באונס.

יש לך טלפון שלה?

תרגיע. ותכניס טוב למוח. יש בזה הנאה רק אם זה משחק, ורק אם זה בטוח. ואני שואלת את עצמי למה. מה מגרה בזה אותנו.

ומה את עונה לעצמך?

זה לא לגמרי ברור לי. משהו ביחסי הכוחות בין גברים ונשים, נראים לי כמו יחסים של סאדו-מאזו. משהו עתיק שרץ אצלנו בגנים וקשור ליחסים של משפיל ומושפלת, אקטיבי ופאסיבית, שמרגשים את שני הצדדים.

לעשות אהבה, למה לא

אז מה קורה עם הנשים? אני הולכת ברחובות העיר ורואה את אחיותיי פזורות בכל מקום: על פרסומות ענק מבניינים, שלטי אוטובוסים, שערי מגזינים. לובשות בגדים מפתים, עומדות בתנוחות, נועצות בי ובעוברים ושבים אותו מבט מיני, ומשהו בליבי נצבט.

עומד ליד סטנד מגזינים, מאלה שפונים לרחוב. מעל כל שער תוקעת בי נימפה אחרת את מבטה. בוא היא אומרת, סטנד ביי מי.

אני רואה את אחיותיי צועדות ברחוב על עקבים מחודדים, חזיות פושאפ, חוטיני מבצבץ מאחור, ולא מבינה למה בעצם נשים מסתובבות ככה. כי זה נוח? לא ממש. נכון שנשים אוהבות להרגיש מושכות. אבל לאן בדיוק הן מושכות? גברים לא צריכים יותר מידי כדי להתגרות. הם ימצאו משהו מפתה גם ברעלה (ואני כלל לא מכוונת לאשמה כלשהי בלבוש הנשים בכל הקשור לאונס. גם במדינות בהן הנשים מכוסות מכף רגל עד ראש בשק שחור, הן נאנסות ללא הרף). בשביל מי בעצם נשים מסתובבות ככה?

בשבילנו? לא תודה. רק כאבי לב –צוואר- ביצים יש לנו מזה.

האם החוטיני והפושאפ הם חלק מחופש לבטא מיניות, או שאת המיניות הזאת מישהו מכתיב? נגיד פרסומות שנראות כמו סצנות פורנו עם בגדים. ומה לגבי שיער הערווה הנשי? השמועה אומרת שיחד עם הצבים גם הוא נמצא בסכנת הכחדה. המשולש, אם יש לו מזל נהיה מלבן דק, ואם אין לו, הוא נמרט לחלוטין. זה למעננו או למענם? ולמה זה איכפת לי בכלל. אולי כי המשולש הזה הוא הדגל שלנו, ואנחנו בעצמנו לעצמנו מורידות אותו.

מנסה למנן את הפורנו בחיי הלילה שלי. מאז הפכתי לאבא אני יודע שגם לארוחה המפסקת את רגליה על המסך יש אבא משלה, שאולי קובר את עצמו מצער ואשמה ובושה על שכך נהיה לה לבתו. המחשבה מצננת אותי, גומרת לי על החשק (טוב, לא לגמרי).

מה עם יופי אחר. פשוט. ולא, אני לא חוזרת בתשובה ולא חושבת שצריך לכסות את הראש וללכת עטופות מכף רגל ועד ראש. אני מאמינה בחופש של כל אחד ואחת לבטא את עצמם בלבוש ובכלל. איך אומר זאת בזהירות. אפשר להיות יפות ומושכות בלי לשים חיצים מהבהבים המכוונים לאיברים אינטימיים. יופי אחר. שיוצא מהלב, וקורן החוצה. כזה שאם שמים עליו את הדגש, זה שממול יכול לקלוט אותו ולהפסיק להתבלבל מהתדרים המיניים. ואם זה שממול קולט את היופי שיוצא מהלב, הוא יכול להתקרב דרך הלב שלו, ולא דרך המכנסיים. ואם לב יפה פוגש לב יפה, אז כבר לא איכפת אם יש חוטיני או סתם חורים בתחתונים. את זה בעצם אנחנו מחפשות לא? לא מין זמין. אהבה.

אומרות לנו שיש סקס אחר. קוראות לזה לעשות אהבה.

לעשות אהבה. כמה זמן נמשיך לשפשף איברים זה על זו וזו על זה. אנחנו יכולים ויכולות יותר.

לא מכיר גבר שלא יברח למשמע ה’בוא נעשה אהבה’. מבחינתנו זה ‘בואי נעשה את זה קצר אלים ופרוע’.

לעשות אהבה. למה לא. להיפרד מההנאה ביחסים של מושפל/ת – משפיל/ה. לכבד את הגוף שלי ושל מי שמולי. לכבד את הנשמה שלי ושל מי שמולי. לכבד את עצמי ואת מי שמולי.

יכול להיות שיש שם פנטהאוס מעל קומה זין?

לעשות אהבה! פסגות חדשות להעפיל אליהן. רגשות חדשים להתוודע. מחוזות חדשים לתור. אור חדש שמגיע.

* * *

כשגבר ואישה עושים אהבה הם מוחקים שנים של מלחמות ושליטה הפעלת כוח והשפלה.

כשאישה וגבר עושים אהבה זו אמת בוהקת ומרפאה.

HAPPY VALENTAINS

המלצות:

>> ספר: 'מעשה האהבה', מאת בארי לונג

>> חתימה על עצומה אל נשיא דרום אפריקה נגד האונס המשתולל שם

מתוך הבלוג טיפול זוגי




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה