מועדון האמהות העייפות

בשלב מסוים אנחנו מתרגלות לעייפות ופשוט ממשיכות לתפקד. שמעת פעם על אם שלקחה חופשת מחלה להשלמת שעות שינה?

10/02/2011
הכללית קבלו עדכונים מהכללית
  • RSS
» ששש... שעה של חסד. תמונה: Thinkstockphotos
מאת: קטי קמחי-ולדמן

אם את נמנית על בנות המזל שהתינוק שלהן ישן כל הלילה, את מוזמנת לדלג על הפוסט הזה (בתוספת מבטי קנאה וחוסר אמון של כל השאר). אם, לעומת זאת, את מאלה שהפכו זומבי בשבועות האחרונים, ברוכה הבאה למועדון המודחק והאומלל בעולם: מועדון האמהות העייפות.

תנאי קבלה

הורות לתינוק אחד לפחות; שקיות שחורות מתחת לעיניים; אמירת המשפט "…שלוש שעות שינה רצוף, לא יותר… זה מוגזם לבקש?"

תנאים שיצרפו אותך לחדר ה-VIP של המועדון

תינוק שלא ישן יותר מ-3/4 שעה, גם במשך היום; תינוק שנרדם רק אם מטיילים איתו, גם בלילה; בעל שהופך בלילה לחירש/אילם/נכה; מי שלא מצליחה להירדם גם אחרי שהתינוק נרדם.

הטבות נלוות למצטרפות למועדון

תיאבון מוגבר (כפיצוי על העייפות כמובן), בית מוזנח, סף רגישות גבוה, עור פנים דהוי ובאופן כללי – אנרגיה של פיג'מה.

ככה זה, נישן כבר בקבר

באופן מחריד ומזעזע כאחד תלמדי שאפשר לחיות ככה. באמת. פשוט לא לישון שנים ולהמשיך להתנהל בשולי החיים. עם עייפות מצטברת וחוסר הבנה של בעלך והעולם השפוי כולו – למה אין עם מי לדבר אחרי 20:00.

אני חייתי ככה שבע שנים. ושרדתי לכתוב על זה. אבל, במבט לאחור קשה לי להבין איך תפקדתי - איך ניהלתי את הבית, נהגתי והחלטתי החלטות שפויות.

מחקרים שנעשים בכל העולם מעידים עד כמה עייפות היא גורם מהותי לבעיות בריאותיות, תאונות דרכים ובעיות נפשיות. אבל בשום סטטיסטיקה לא נכללות אנחנו, אלה שהביאו את המין האנושי עד הלום – האמהות. ברור. באיזשהו שלב אנחנו מתרגלות לעייפות הזו ופשוט ממשיכות לתפקד, לגדל ילדים, להיות רעיות, חברות ולטפח בית וקריירה. מעולם לא שמעתי על אם שלקחה חופשת מחלה כדי להשלים שעות שינה. כולנו, גם אלה שלא נולדו פולניות, מניחות שככה זה, נישן כבר בקבר.

אבל כאחיות למסדר האמהות העייפות, כולנו יודעות עד כמה זה באמת קשה. אף אחד אחר לא יוכל להבין את התסכול הנורא, התשישות האינסופית והתקפי הזעם שתוקפים אותנו בעיקר בלילות, אותם לילות מסויטים שבהם התינוק – האהוב כל כך שלנו – לא נותן מנוח.

מאוד בודדות, מאוד מתוסכלות ומאוד עייפות

אמהות רבות מספרות על הזיות של טירוף שתקפו אותן דווקא בשעות הקטנות של הלילה שבהן חשבו להעיף את הקטן מהחלון או להטיח אותו בקיר. ולא, הן לא נשים פסיכוטיות, הן פשוט החברות שלנו שישנות כבר הרבה מאוד זמן מעט מדי זמן. קשה לחיות עם המחשבות האלה ומעטות מדברות עליהן.

לגיטימי לקרוא ספרים על שינה, לנסות שיטות חינוך והקניית הרגלים, לקטר בגינה הציבורית על הקטן המציק, אבל לעתים נדירות נרשה לעצמנו לדבר על הרגעים החשוכים האלה שבהם אנחנו מאוד בודדות, מאוד מתוסכלות ומאוד עייפות.

אני זוכרת לילות שבהם הגיע הזמן ללכת למיטה. זוכרת כמה שנאתי את חדר השינה שלנו בלילה. החלל שבו התרחש המאבק האינסופי של ההרדמה. שנאתי את הזמן שבו אני הולכת לישון בידיעה שאין שום משמעות לאקט הזה. שבעוד זמן קצר שוב אהיה ערה ושאולי כבר עדיף לוותר ולא ללכת לישון. לנצח…

אז מה עושים? האמת, אחרי גידול של שלושה ילדים, עדיין אין לי מושג. בסוף, ואת זה אני יכולה להגיד חד־משמעית, הילדים ישנים. אולי זה קורה בגיל שנה ואולי בגיל ארבע אבל בסוף גם התינוק שלך יישן לילה שלם. בוודאות.

מה יקרה עד אז? אלוהים גדול.

ובכל זאת, כמה עצות:

1. זכרי שמדובר במצב זמני. נכון, זה לא פותר את הבעיה, אבל פרספקטיבה תמיד נותנת נחמה.

2. גייסי את הבעל. הוא אולי צריך לתפקד בעבודה וקשה לו להיות ערני גם בלילות, אבל הוא תמיד יכול לעזור לך להשלים שעות שינה בסופי שבוע. נצלי אותו.

3. ספרי לעולם מה שלומך. ספרי להם שאת עייפה ושקשה לך. זה יעזור להם להבין את חוסר הסבלנות שלך לפעמים וגם יקל עלייך להתמודד עם הלילות כשבימים תפרקי את הלב בפני אדם מבין.

4. גם אם שמעת על שיטות השכבה שעובדות ב-100% – אמצי רק את אלה שנראות קרובות אלייך באופיין. אל תעמידי את עצמך בפני אתגרים שאת יודעת שלא תוכלי לעמוד בהם רגשית או טכנית.

5. כרגע נראה שהעולם הוא מקום מתיש, אז נסי לזכור לתת לעצמך רגעי חסד של מנוחה נקודתית: לשבת כמה דקות וסתם לבהות מהחלון, לעשות מקלחת ארוכה ומפנקת באמת, לשכב עם התינוק על השטיח ולהקשיב למוזיקה, או כל דבר שמרגיש לך מרגיע ושיטעין קצת את הבטרייה המרוקנת שלך.

לכתבות נוספות במתחם הבלוגים של הכללית – לחצו כאן
קטי קמחי-ולדמן, אם לשלושה, עיתונאית, מטפלת בשיטת ‘התמקדות’, כותבת ומרצה בענייני הורות, סקס ותקשורת זוגית

תמונה: Thinkstockphotos




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • Bracha Moshanov 10/02/2011

    התחברתי לכל מילה
    והתאמתי לתנאי הקבלה
    אך זו חוויה שחורטת את עצמה בקווים עמוקים בנפש.
    ילדי הבכור בן 29 והצעיר בן 21 משוחרר טרי מצה”ל .
    אני לא ישנתי עד שהיה בן כ5 שנים לילה רצוף.
    כמובן שזה השפיע על מצב הרוח והכי על המשקל ……..
    רק היום אני מתמודדת עם העודפים והזכרון
    חיזקי ואימצי
    הכל עובר חביבי ומילת עידוד היום בגיל 56 אני מתעוררת ביקיצה טבעית כמו מלכה גם ב9 בבוקר ………עוד יהיו ימים יפים.
    ברכה

בחזרה למעלה