תוצאות השתיקה: מיליון ישראלים במעגל האלימות

הנתונים מוכיחים שוב, שהיקף התופעה נרחב מעבר לכל דמיון כבר עכשיו, וכל רגע נוסף של שתיקה רק מקרב אלינו עתיד שחור של אלימות שתאכל את כולנו חיים. די לתירוצים, חייבים להפסיק את השקט

23/11/2015
רבקה נוימן קבלו עדכונים מרבקה
  • RSS

מיליון כתוב על לוח עם גיר. צילום: שאטרסטוק

1. מדי יום מוגשות בממוצע 56 תלונות על אלימות במשפחה. מתוכן מעל 75% מוגשות על ידי נשים.

2. גורמי הרווחה מעריכים כי בישראל חיות כ-200 אלף נשים מוכות. למרות נתונים אלו, קשה לאמוד את היקפה המדויק של התופעה, כיוון שנשים נפגעות אלימות לא ממהרות להתלונן ולשתף בחוויותיהן ממגוון סיבות כלכליות וחברתיות.

3. עפ"י הנתונים הנאספים בויצו אודות רצח נשים בעשור האחרון, משנת 2005 ועד נובמבר 2015 נרצחו 174 נשים.

4. בשנת 2005 נרצחו "רק" 9 נשים, ומספר הנשים המרבי נרשם בשנת 2011, אז נרצחו 24 נשים.

5. המספרים אינם מדויקים שכן יש נעלם בבחינת נשים בסטטוס "נעדרות", בעיקר בחברה הערבית, שעד שלא תמצאנה הן לא מוכרזות כנרצחות.  לדוגמא: בשנה האחרונה נרצחה אמנה אל עביר ז"ל בת ה-30 ורק כאשר נמצאו שרידי גופתה השרופים וזוהו הוכרזה כנרצחת.

6. היקף התופעה נרחב מעבר לכל דמיון. עפ"י הערכות אנשי המקצוע בויצו, כמיליון (!) גברים, נשים וילדים חיים כיום במעגל האלימות.

7. על פי הערכה של הגב' רות רזניק, מייסדת עמותת "לא לאלימות", מראשית שנות ה-80 חיות בישראל כ-200,000 נשים מוכות.

8. לאותן נשים יש בני זוג וילדים, כך שגם מבלי להתייחס לגידול הטבעי באוכלוסיה, ומבלי להתייחס לכך שמאז שנות ה-80 קלטנו עליה מאסיבית מחבר העמים ומאתיופיה, ותוך היצמדות זהירה "רק" ל- 200,000 הנשים המוכות, ההערכה היא, שוב, שלפחות מיליון מתושבי ישראל חיים בבית רווי אלימות לסוגיה.

המעגל האינסופי של האלימות

והאלימות לא נשארת בין כתלי הבתים. היא זולגת החוצה.

כי אותם ילדים, שמפנימים את האלימות כשיטה יעילה להשלטת רצונם על הסביבה במצבי קונפליקט, גדלים להיות נערים עם דפוסים אלימים במקומות הבילוי.

והנערים הופכים לחיילים, שיפעילו לעתים שיקול דעת מוטעה בהפעלת כוח מוגזם במשימותיהם בצבא.

והחיילים הופכים לנהגים, שיתנהלו באלימות בכבישים ויפתרו מצוקות חניה באגרוף או בסכין.

ומבלי משים, אותם ילדים שגדלו, ישחזרו גם בזוגיות הטרייה שלהם את דפוסי השליטה, הקנאה והאלימות מבית הוריהם.

וכמבוגרים, הם יהיו גם אלו שישתלחו ללא רסן ברשתות החברתיות במי שדעתו ותפיסת עולמו אחרת ושונה משלהם.

והם יהיו גם אלו שיתלהמו בהפגנות ובמגרשי הכדורגל, כי האלימות לא נשארת בבית. כי זה ארגז הכלים שהוענק להם בילדותם לקראת היציאה למסע הארוך והמורכב של החיים.

תם עידן התירוצים. כולנו יודעים שהפכנו לחברה אלימה יותר ויותר עם חלוף השנים. כל בית אלים בישראל מייצר לפחות שני בתים אלימים, ולעתים קרובות אף יותר.

המציאות: הפכנו לבית גידול לגברים אלימים

אנחנו מגדלים עוד ועוד גברים אלימים ועוד ועוד נשים מוכות. לסלמלק טסרה ז"ל בת ה-35 מנתניה, שנרצחה ב-25/10/15, היתה אחות שנרצחה ע"י בן זוגה לפני 5 שנים. יש עוד מאות אלפי דוגמאות של "שיכפול" האלימות מדור לדור באותה המשפחה.

אנחנו נמנעים מלגעת במי ששותפים לדינמיקה האלימה. סקר שנערך ע"י ויצו מראה כי 1/3 מהישראלים מכירים אישה נפגעת אלימות בסביבתם הקרובה ולעומת זאת באופן מפתיע רק 1/4 מהישראלים מכירים גבר הנוהג באלימות.

הכיצד? הרי לכל סיר יש מכסה ולכל אישה מוכה שאנו מכירים יש מי שנוהג בה באלימות. התשובה הכואבת - פשוט קשה לנו להתבונן ולהכיר בצד האלים.

עוד שאלנו בסקר – מה היית עושה במידה והיית מזהה סמנים לאלימות בסביבתך? רק 5% חושבים שצריך לפנות לגבר תוך כדי ואחרי האירוע, ואילו 23% יפנו לאישה, 11% יפנו לשניהם – כל השאר יפנו לגורם ממסדי (קו חרום, רווחה, משטרה, עמותה כויצו), ו-6% נוטים לא להתערב.

מסקנה: אנחנו מעדיפים שלא לפנות לגבר האלים שהוא הצד הפעיל במשוואה, רובנו מרגישים יותר בנוח לפנות לקורבן או לגורם שלישי.

ציינו בפני הנשאלים כי רק 26% מכלל המטופלים בארץ הינם גברים - 63% ציינו כסיבה אפשרית לכך את הבושה להגיע לטיפול, 32% ציינו כי אין מודעות לאפשרויות הטיפול הקיימות ולמרות התובנות הללו רק 5% חושבים שפניה שלהם אל הגבר תועיל לצמצום אלימותו.

זה לא נשאר בבית, זה זולג החוצה כי זה ארגז הכלים שהוענק להם ביציאה למסע הארוך והמורכב הנקרא חיים.

האלימות איננה נמצאת אי שם רחוק מאתנו, היא כאן מסביבנו ובתוכנו ואנו מחרישים, ומסבים את המבט הצידה.

קצרה היריעה מלתאר מה החברה הישראלית מספרת לעצמה בכדי להצדיק את ההתעלמות מילדים הגדלים בבתים רווי אלימות.

אנחנו מסרבים להיות במגע עם דורות על גבי דורות של ילדים שזנחנו באופן פושע בתירוצים שונים הנוגעים לצנעת הפרט של הוריהם, או תירוצים הנוגעים לכך שהוריהם "ילדים גדולים" ותירוצים הנוגעים לאחריות המדינה ועוד ועוד תירוצים.

בגנות השתיקה הוא שמו של כנס ויצו שיתקיים ב-25/11/15 - היום הבינלאומי לציון המאבק באלימות כלפיי נשים. ביום זה נדבר את מנגנוני השתיקה וההשתקה המהווים חלק בלתי נפרד מהדינמיקה האלימה כלפי נשים. באמצעות שותפות עם "סלונה" נפיח חיים באותן "הקורבנות האנונימיים"-ניתן להן פנים, שמות, זכרונות, מחשבות, רגשות נתאר בפניכן את אותן בנות אנוש שחייהן נקטעו בקלות בלתי נסבלת, נספר אותן ונוציא אותן מאלמוניותן כמספר בסטטיסטיקה לאקונית ויבשה.

צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה