פונדק משה

יעל מוריס יצאה להרפתקה עיראקית חינוכית בפונדק משה שבאור יהודה. לא פלא שהיא לא סותמת ת'פה.

09/02/2011
יעל מוריס קבלו עדכונים מיעל
  • RSS

בתחילת אוגוסט, בשיאם של החום והלחות, צבי גילת כתב במדורו "עודף ממאה" בעכבר העיר על פונדק משה באור יהודה. אבל אוכל עירקי כבד אני לא יכולה לאכול בקיץ. בעונה כזו, רק מלחשוב על זה אני נהיית שבעה. אז חיכיתי לחורף, אך הוא בושש לבוא. בדצמבר כבר הייתי מוכנה להתפשר על "לא נורא חם, וכבר לא לח", אבל זה פשוט לא יצא. בינואר הנחתי שזה כבר הכי חורף שיהיה לנו השנה, ואין מה לחכות ליותר מזה, וכבר החלטתי ללכת. אבל שוב העניינים נדחו מסיבות שאינן תלויות במזג האויר.

בשבוע שעבר, כשכבר ממש סיכמנו אבא ואני ללכת, אורי הצטרף. אורי, בנו של הבן-דודה שלי, שחי ונולד באמריקה, הוא חצי תימני וחצי מזרח אירופאי בשורשיו. אתם יכולים לשער לעצמכם מאיזה חצי הוא קרוב משפחה שלי. אבל בכל מה שקשור למראה שלו ולחינוך הקולינארי שלו, הוא 100% תימני. בנוגע למראה המוצלח אני לא מתערבת, אבל כמי שחרטה על דגלה אתגרים קולינאריים, החלטתי שאת החינוך הקולינארי של אורי צריך לגוון. אורי, מצידו, הרפתקן קולינארי לא קטן (וגם את זה הוא לא ירש מהאבא המזרח האירופאי שלו), שיתף פעולה.

כך פונדק משה המשיך להידחות, כשהתחלתי את סדרת החינוך הקולינארי של אורי קרוב לשורשים של הבית, ולקחנו אותו למסעדת שמוליק, עליה כבר כתבתי בעבר, מסעדה המגישה אוכל מזרח אירופאי, מה שאנחנו האשכנזים קוראים לו בפטרונות אוכל יהודי. שם אכל אורי לראשונה בחייו גריוולעך, גפילטע פיש, חזרת, רגל קרושה, קישקע וקרפלעך. והוא נשאר בחיים לספר על זה. הוא אפילו אהב את רוב הדברים (כן, רגל קרושה זה יותר מדי לפעם ראשונה…).

אבל מיד כשגילינו שיש לו עוד סופשבוע להעביר בארץ, לפני שהוא נוסע לחיות שנתיים במרוקו, הצענו לו להצטרף אלינו להרפתקה העירקית שלנו באור יהודה. כמו שכבר ציינתי, אורי הוא הרפתקן קולינארי לא פחות ממני, והוא שמח לאתגר. כך יצא, שהצלחנו לסדר לעצמנו ביקור בפונדק ביום אפרורי וגשום, אפילו מעט קריר.

הכתובת – רח’ יוסף חיים 27 באור יהודה. וואלה מפות לקח אותי לרמת פנקס. מאחר ורמת פנקס ממש ליד אור יהודה, הנחתי שזו שכונה של אור יהודה, הדפסתי את המסלול ונסעתי.

הגענו בקלות רבה לרח’ יוסף חיים, אבל לא פונדק ולא נעליים. מזל שלקחתי גם את מספר הטלפון. התקשרנו וקיבלנו הסברים מדוייקים. תוך 3 דקות מצאנו את עצמנו בסביבה שונה לגמרי, אבל הפעם ברח’ יוסף החיים הנכון, ובדיוק מול הפונדק. ושימו לב, שלמרות שבחרתי מהרשימה של הרחובות של וואלה את רח’ "יוסף חיים", ולא את "יוסף חיים רמת פנקס", כשלחצתי על "הצג כתובת" הוא הוסיף בעקשנות את רמת פנקס.

וכך, מול בית כנסת עולי בבל, שוכן לו פונדק קטן של כל טוב.

נכנסנו פנימה ונתקלנו בתור. לא הצלחנו להבין אם אנחנו צריכים להצטרף לתור או לתפוס מקומות ישיבה. גם האנשים בתור לא ידעו להגיד לנו אם זה תור של מי שלוקח הביתה או גם של מי שיושב. אחרי התלבטות ממושכת החלטנו לגשת לאזור השולחנות. עירקית מבוגרת שאלה אותנו אם אנחנו רוצים שולחן. סביב כל השולחנות הערוכים היו אנשים מסובים. כן, ענינו. ואז, לתדהמתנו, היא ניגשה לשולחן שלידו ישב אדם, אמרה לו שהיא צריכה את השולחן, ומיד הלה קם עם הצלחת ויצא לשולחן בחוץ. בעודה מפנה את הנייר המלוכלך ועורכת לנו עם נייר חדש, עשיתי לי אחד ועוד אחד, והבנתי שהמסעדה העניקה לסועד ארוחת צדקה, והוא יודע שהישיבה היא על בסיס מקום פנוי. מסעדה שמעניקה ארוחות צדקה – זה כבר מיד העלה להם נקודות אצלי וחימם לי את הלב.

אחרי שהתיישבנו, הבנו שאין תפריט ואין מלצרים. ניגשים לתור, מציצים לסירים, ומבקשים מה רוצים.

ראינו סיר של מעיים, והחלטנו להיות אמיצים ולנסות. את הגרסה האשכנזית אכלנו בשבוע שעבר (קישקע), אז חייבים הפעם לנסות גם את הגרסה העירקית. הטעם היה מיוחד, ולא היה בזה שום דבר שמנע מאיתנו לחסל כמעט צלחת שלמה. עם זאת, את המעיים האשכנזים זה לא הזכיר אפילו בקצת.

לקחנו גם קוסקוס עם מרק קובה סלק. זה היה הקובה הטוב ביותר שאכלתי מעודי, וכחובבת קובה גדולה אכלתי לא מעט קובה בחיי. גם הקוסקוס היה מהמשובחים שידעתי. המנה חוסלה עד תום.

אבא, שהוא לא חובב קוסקוס (מה שלא מנע ממנו בסופו של דבר להצטרף לחיסול המנה הקודמת), בחר גם במנה של מרק קובה במיה, בלי תוספת של קוסקוס. מודה שלא היו לי ציפיות המנה, והופתעתי בענק. גם הקובה וגם המרק היו מדהימים. רצינו עוד ועוד.

רצינו לנסות גם כמה קובה יבשים, ודגמנו ארבעה: קובה בשר, קובה אורז עם בשר, קובה תפוח אדמה עם בשר, וקובה חומוס. למרות שהם היו טעימים, זה בכל זאת היה קצת יבש, ולא התקרב לגאונות של התבשילים.

את הארוחה ליווינו במשקאות שבחרנו לעצמנו מהמקרר, שניים קלים ואחד בירה. רק כשסיימנו, ניגש אלינו מישהו לאסוף את הצלחות, ושאל אם נרצה קפה או תה, ואיך אפשר לסיים ארוחה עירקית בלי תה? אז שתיתי תה עם נענע. אורי, שהחליט על התה רק אחרי שראה את שלי והתקנא, קיבל תה בלי נענע. הוא ביקש מהאיש נענע, וכשזה חזר, אמר לו שנגמר הנענע, אז הביא לו פטרוזיליה. אורי לא ממש הבין, ואמר בסדר. הלה היה בשוק. מה, תשתה תה עם פטרוזיליה??? רק אז אורי הבין, רק אז הלה חייך והבטיח שזו נענע, והכל בסדר.

החשבון הצנוע לשלושה אנשים היה 129 ₪, וחושב לפי 3 מנות, 4 קובה ו-3 משקאות, שאחד מהם בירה בבקבוק של חצי ליטר. מה התמחור של כל אחד אני לא יודעת, אבל זה ללא ספק תמחור זול למדי לארוחת מלכים שכזו.

אורי אמר לי שאני צריכה לקחת את דפנה אחותו לשם, כי היא בטוח תהנה מהמקום הזו. אז דפנה, אם את קוראת את זה, תרשמי לך ביומן שבשישי בצהרים בביקור הקרוב, את מוזמנת לארוחת מלכים עירקית. ובפעם הבאה אני חייבת לנסות את התבית שלהם.

פונדק משה
יוסף חיים 27
אור יהודה
פונים מכביש לוד בצומת סביון לכיוון אור יהודה, רח’ העצמאות, ובכיכר השנייה שמאלה לרח’ יוסף חיים.
03-5331653

לבלוג של יעל - "לא סוגרת ת'פה"

צילומים:

יעל מוריס.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה