מה פתאום סרטן בגיל 22?

את תשובת הביופסיה עם האבחנה שהיא סובלת מהודג'קין לימפומה, קיבלה חיה כהן בפקס בערב יום הזיכרון. מאז היא נאבקה בסרטן פעמיים עם כל הקשיים, עם החששות ועם חוסר הוודאות ולבסוף ניצחה ביג טיים

11/11/2015
חיה כהן קבלו עדכונים מחיה
  • RSS

חיה כהן. צילום: ללא

הסיפור שלי עם המחלה מתחיל לפני חמש שנים עוד כשהייתי סטודנטית לתואר ראשון בת 22. יום אחד הרגשתי בליטה משונה בצוואר. בבדיקות הכלליות לא עלה דבר והתחלתי להתגלגל מרופא לרופא. רק אחרי חודש, כשהגיעו בדיקות הסי-טי עליהן התעקשתי, עלה חשד לגידול סרטני. את תשובת הביופסיה עם האבחנה שאני סובלת מהודג'קין לימפומה קיבלתי בפקס, בערב יום הזיכרון. כמובן שלא היה לי מושג במה מדובר, ובשל יום העצמאות לא היה עם מי לדבר. חיפוש קצר בגוגל על המחלה גרם לי להילחץ עוד יותר. מה פתאום סרטן בגיל 22?

סרטן לימפומה מסוג הודג'קין הוא גידול סרטני ייחודי המהווה כ-20% מכלל הלימפומות. הגידול מתפתח באחת מבלוטות הלימפה בגוף. שיעור התחלואה של הודג'קין לימפומה בישראל עלה בשנים האחרונות, במיוחד בקרב צעירים בגילאי 18-35. בהתאם, המחלה פוגעת משמעותית במהלך חייהם של החולים וביכולתם לנהל חיי משפחה, לימודים וקריירה לצד המחלה. ההערכה היא כי כ-350 אנשים צעירים מאובחנים עם לימפומה מסוג הודג’קין מדי שנה בישראל.

גוש חדש בבטן

מיד לאחר האבחון התחלתי לקבל 12 טיפולי כימותרפיה אינטנסיביים שנמשכו חצי שנה, ולאחריהם נראה היה שהסרטן נעלם. האמנתי שניצחתי את המחלה ולכן נרשמתי ללימודי תואר שני במנהל עסקים, מתוך אמונה שאוכל להמשיך כעת במסלול חיי. אבל לצערי כאן לא הסתיים סיפור ההתמודדות שלי עם המחלה.

כבר בבדיקת המעקב הראשונה, כשישה חודשים לאחר סיום הטיפולים הרופאים מצאו גוש חדש בבטן. פתאום שוב הכול נעצר, לא היה ברור אם מדובר בגידול סרטני והוחלט שאמשיך להיות במעקב צמוד. כך, במשך כמעט שנה נוספת הייתי במעקב, והרגשתי תלויה בין שמיים וארץ. רציתי לעבוד וללמוד, אבל ידעתי שייתכן שמחר אגלה שהמחלה התקדמה ושוב אזדקק לטיפולים. החיים שלי בעצם הוקפאו ולא יכולתי לתכנן שום דבר קדימה, חייתי רק כאן ועכשיו. באיזה שהוא מקום כבר העדפתי שיבשרו לי שהסרטן חזר, כדי שאקבל טיפול. ושלא אמשיך לחיות בחוסר הודאות הזו.

לאחר חודשי מעקב רבים, באחת הבדיקות התגלה גוש סרטני נוסף ליד הריאות. הפעם הרופא בישר לי: "הסרטן חזר". חזרתי להיות חולה באופן 'רשמי'. נזקקתי לטיפולים אינטנסיביים בכימותרפיה, אך הגוף שלי לא יכול היה לעמוד בתופעות הלוואי הקשות, ולאחר סיום תקופת הטיפולים עברתי לשלב הטיפול בהשתלת מח עצם עצמית, שהצליח.

לאבד שליטה על החיים

זו הייתה תקופה ארוכה מלווה בקשיים, בחששות ובחוסר ודאות. בתור בחורה צעירה, זו הרגשה איומה שכולם סביבי חיים, לומדים לתואר, מתקדמים בקריירה ומתחתנים, ורק אני עומדת במקום ונאלצת להתמודד עם המחלה הארורה הזו. הרגשתי שאין לי שליטה על החיים שלי. מצד שני, המחלה הכריחה אותי להתמקד בעצמי, לנוח, להתמודד ולקחת את הדברים לאט ובפרופורציות. אין ספק שיצאתי מחוזקת מהמחלה וקיבלתי פרופורציות לחיים, אבל החשש שהמחלה תחזור תמיד קיים ברקע והוא מניע אותי, לטוב ולרע.

במהלך תקופת התמודדותי עם המחלה, פגשתי חולי הודג'קין נוספים, ואף יצרתי קשר עם עמותת 'חליל האור' – שמאגדת תחתיה את כל מחלות סרטן הדם והלימפה בישראל. כל אלו הובילו אותי להבין שאין מספיק מודעות היום בישראל להודג'קין לימפומה, בקרב רופאים וחולים כאחד. כיוון שהסימפטומים של הודג'קין לימפומה יכולים להיות מאוד כלליים, כמו גירוד ועייפות, לעתים לוקח זמן רב עד שהחולים מאובחנים. ישנה חשיבות רבה לאבחון מוקדם של המחלה, כיוון שככל שהמחלה תאובחן מוקדם יותר, כך גדלים סיכויי ההחלמה.

עמותת "חליל האור", הפועלת למען חולי סרטני הדם והלימפומה בישראל, תקיים השנה בפעם הראשונה קמפיין להעלאת המודעות להוד'גקין לימפומה, בשיתוף התאחדות הסטודנטים




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה