על דובדבן, תשוקה וגעגוע

הוא אוסף בלשונו את טיפת המיץ האדום מסנטרי, ידיו מענגות את גופי, הוא מספר לי את תשוקתו אליי. עשר שנים אחרי, זיכרון חושני מעורר תיאבון וגעגוע

05/11/2015
טובית קידר קבלו עדכונים מטובית
  • RSS

שאטרסטוק

ערב. אני עומדת מעל המחבת ומערבבת את הביצים לכדי חביתה מקושקשת. שוב. האיש שלי בנסיעה ארוכה לחו״ל, ואפילו ריח האוכל מעורר בי געגוע אליו. סתם חביתה טפשית. בקרוב הילדים ילכו לישון והסקייפ שלי ימתין לשיחה הנכנסת ממנו.

אני מוזגת לעצמי כוס יין, מתיישבת על הספה ומחכה. בינתיים זיכרונות על אוכל ואהבה אופפים את ראשי העייף. אני נזכרת בפיקניק הראשון שלנו ביחד. בקושי הכרנו והוא, אהובי החצוף, החליט לשגע אותי מבלי שידעתי לצפות זאת.

היינו ישובים על שמיכה דהויה. הוא שלף מסל הפיקניק שארגן גבינות משובחות, פירות קרירים ויין מבעבע ששחרר כל עכבה שהייתה לי, ושלח אותי הישר לזרועותיו המייחלות לרגע הזה. הוא קטף דובדבן אדום מסלסלת הפירות, והגיש אותו אל פי. ניסיתי לנגוס בו, ומיד מיץ אדום ניגר משפתיי אל הסנטר, ומשם במורד הצוואר. הרגשתי נבוכה. שלחתי יד להסתיר את החרפה, אבל הוא אחז בה בחצי הדרך, וקירב את פניו אל שלי. הוא נישק את טיפת העסיס שנתלתה על קצה סנטרי, והמשיך בקצה לשונו במורד הצוואר, אוסף אליו את כל המבוכה שלי.

שאטרסטוק

הסמקתי. הכתם האדום שהותיר הדובדבן ודאי היה חיוור לעומתי.

הוא הגיש לי דובדבן נוסף. הפעם אספתי את כולו אל פי, לא אחזור על אותה הטעות. הוא עשה כמוני. כשהחרצן מתרוצץ בפי, הוא הצמיד את שפתיו אל שלי. צמד חרצנים ולשונות פצחו בריקוד חושני. הוא השכיב אותי לאחור על השמיכה הדהויה, והמשיך ללגום ממני כמו הייתי כולי עסיס פרי. הרגשתי נחשקת. התמסרתי לתחושה. על אותה שמיכה בלויה, על כר דשא באמצע שום מקום, התענגתי על כובד גופו על גופי, כל תא מתאיי זעק תשוקה אליו.

הטלפון מצלצל, פניו התשושים, האהובים, מופיעים על המסך הקטן. אני שואלת האם הוא זוכר את אותו הדובדבן. הוא עונה שלא יישכח. בסוף יום עבודה ארוך, כמעט עשר שנים אחרי אותו מחול מתוק, הוא מספר לי שהזיכרון עדיין מעביר בו רטט. שלא דמיין שבאותו היום אהפוך לשלו. ששאב אומץ מן הדובדבן החצוף שהעיז להכתים את לובן צווארי.

הוא מספר לי בקולו העמוק והעייף כמה היה רוצה להיות לידי עכשיו, לשלוח יד לעצור שוב את ידי, לשתות בשפתיו את שפתיי. גם הערב היין מסחרר את ראשי קלות, ואני נמשכת אחריו אל מחוזות הדמיון והגעגוע.

שאטרסטוק

האיש שלי פורט את תשוקתו אלי. הוא מתאר את הצמרמורת הקלה שעוברת אצלו בתחתית הבטן כשאני פושטת את החולצה. את תחושת כף ידו על שדיי. גם בי מתפשט החום, מן הצוואר אל הלחיים. הוא מסמן באצבעו את הקו המתפתל מן השקע שתחת החזה אל עבר הטבור שלי, מרפרף, מדגדג. ואני, כמו הנערה מפעם, רוצה להתמסר אליו. מתאווה למגע ידיו.

אנחנו מדמיינים ביחד גוף בתוך גוף. הוא מספר לי על עונג, על תחושת השיא שהוא מבקש לדחות עוד רגע, ועוד אחד. אני נשברת. שולחת יד אל כפתור מכנסיי, והוא ממשיך עוד לספר. אצבעותיי מטיילות אל מתחת לתחתונים וראשי כבר מוטה לאחור, והוא, כתמיד, צופה בי. גל אחר גל גובר בי העונג, מציף ומרפא את הגעגוע. עוד רגע אחד ונגמר. עוד שבוע והוא חוזר אליי. לא ייאמן מה שיכול דובדבן אחד לחולל.

 

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה