החיים מתחילים בגיל 40

זהו, עכשיו זה המאני-טיים שלנו. להסתכל עמוק פנימה, על מי שהפכנו להיות, על מה שהשגנו או לא השגנו בחיים, ולשנות את הדרוש שינוי, כי זה עכשיו או לעולם

04/11/2015
ענת לב - אדלר קבלו עדכונים מענת
  • RSS

ענת לב אדלר. צילום: גל חרמוני

"מה יש בו בגיל ארבעים הזה שגורם לנו להפוך את העולם שלנו על פיו? שהופך אותנו לנמרות חשופות ניבים שמתפשטות מעורן ומזכיר לנו שעוד מעט נמות ושכדאי להספיק לחיות?"

יעל, גיבורת הרומן שלי "כותבת ומוחקת אהבה", היא אישה נשואה ואמא לשניים שקמה יום אחד בבוקר ומחליטה שחוץ מאשר את הילדים שלה, היא רוצה להשליך מהחלון את הכל: את הקריירה, את הזוגיות, את הבעל השקט והמנומנם, את הפרסונה שיצרה לעצמה עם השנים ושהיא מחויבת אליה, את החלומות הישנים כי יש לה כבר חלומות חדשים, את השגרה הדוהרת, את הציפיות של הסביבה, את תחושת החידלון. מה היא רוצה? להרגיש שוב חיה. להתאהב שוב בחיים. להתאהב. שוב.

כולנו – גברים וגם נשים – מכירים את נקודת הזמן הזו שלפתע משתלטת עלינו ומכריחה אותנו לעצור רגע את המרוץ, להביט לעצמנו עמוק עמוק לתוך העיניים ולשאול את עצמנו את כל השאלות החשובות באשר למסע חיינו.

הילדים כבר פחות או יותר גדולים, הקריירה נכנסה למסלול כלשהו (או שאולי אנחנו כבר במחשבות על קריירה שנייה או בעיצומה של הדרך אליה), הזוגיות – אם היא רבת שנים – דורשת ניעור רציני וגם החלומות והמחשבות שלנו על עצמנו צריכים להתעצב מחדש, בהתאם לאדם שהפכנו להיות עם השנים.

אז אנחנו ניצבים לנו בנקודת הזמן הזו, כמו מטפס הרים שנמצא על פסגת הר, מתבוננים לאחור במה שכבר השגנו ועברנו, מתבוננים קדימה במה שעוד צפוי לנו ובמה שאנחנו עוד חולמים להשיג, ומבינים שאנחנו נמצאים בדיוק באמצע. שעכשיו זה ה - ""money time. שזה הזמן לעשות את הדברים שאנחנו חולמים, רוצים, מייחלים להם. שלא יהיה עוד זמן אחר. שהחיים הם עכשיו.

תחושת הדחיפות הזו שמשתלטת עלינו ומעוררת בנו את התשוקה המחודשת לחיים, כמו חיה רעבה שרוצה לטרוף את כל מה שסביבה, נגרמת גם מכך שבני האדם הם בעצם בעלי החיים היחידים המודעים לעובדה שלחיים שלנו יהיה סוף.

היתה התחלה למסע הזה, יש אמצע שבו אנחנו נמצאים כרגע ויהיה גם סוף. המאבק התמידי הזה במנגינת הסוף המרחפת מעלינו כצל כובל, ההכרה שיום אחד פשוט לא נהיה שם, היא-היא שגורמת לנו לאזור את האומץ ולחשב מסלול מחדש. שהרי אם לא עכשיו – מתי?

עכשיו, כשאנחנו עדיין בריאים ויכולים, זה הזמן לשאול את עצמנו האם "החליפה" שתפרנו לעצמנו בגיל צעיר יותר – חליפת הזוגיות, חליפת הקריירה, חליפת האישיות, חליפת השאיפות והחלומות – האם היא עדיין מתאימה לנו, או שיש צורך לעשות בה שינויים? להרחיב, להצר, להאריך, לקצר? הרי אם לא נשאל את עצמנו את השאלות, גם לא נצליח לקבל את התשובות.

זו גם הסיבה שפתאום אנחנו רואים נשים שבגיל 40 או 50 עוזבות הכל ויוצאות ל"מלכת המדבר" או גברים שמדוושים את עצמם לדעת בטייטס, בשבת בבוקר. כולנו עוברים את מסע אמצע החיים.

היה זה הפסיכולוג קרל יונג שאמר ש"החיים מתחילים בגיל 40. עד אז אנחנו רק עושים חזרות", והתכוון לכך שבשלב זה של החיים אנחנו פתאום מוצאים בעצמנו את האומץ לבחון את חיינו לפנים ולאחור, ולהחליט מה אנחנו משאירים על הסיפון ומה אנחנו מותירים על החוף, בעיקר מפני שבשלב הזה פשוט נגמרים לנו התירוצים. אנחנו כבר לא מסוגלים יותר, וגם לא רוצים יותר, לספר לעצמנו סיפורים על "מה יכול היה להיות אם".

פתאום אנחנו מבינים שהחיים שלנו הם כאן ועכשיו ופתאום יש לנו גם זמן וגם מרחב להתבוננות פנימה, לשיחות עם עצמנו ולהצפת השאלה 'מה אני באמת רוצה מעצמי', 'מה עוד נדמה לי שמגיע לי ולא השגתי'.

ואז אנחנו עושים שינויים: בקריירה, בזוגיות, בחלומות, בתוכניות, כדי למצוא מחדש את מי שנועדנו להיות.

"אם בגיל ההתבגרות אנחנו שואלים את עצמנו 'מי אני', במסע אמצע החיים אנחנו שואלים את עצמנו 'מי אני באמת', שוב אומר וצודק אותו קרל יונג.

בעשרות ההרצאות שכבר קיימתי על מסע אמצע החיים ועל הרומן, אני פגשתי מאות מקוראיי ששואלים אותי: "אבל איך ידעת? איך ידעת שזה מה שאנחנו מרגישים? איך ידעת מה קורה לנו בתוך החיים? איך ידעת על שחיקת הזוגיות? על בריחת החלומות? על מות הנשיקות? על דעיכת התשוקה? ומתוך כל אלה, על הצורך האמיתי והקיומי כמעט, לחשב מסלול מחדש, כדי להיאחז בחיים ולהרגיש שאנחנו עוד נושמים?".

האמת היא שלא ידעתי מה מרגישים הקוראים או הנוכחים בהרצאות שלי. פשוט כתבתי את האמת שלי, אותה אני גם משתפת בהרצאות שאני מעבירה, בלי להשאיר שום דבר בבטן.

בהרצאות הללו, שמתקיימות לרוב רק בפני נשים (כיוון שאנחנו מגיבות ונפתחות ומדברות ומשתפות אחרת כאשר אין גברים בסביבה), אני קולטת את העיניים של הנוכחות. אני ממש עדה לתהליך בו התובנות נקלטות בלב ובראש, ולאסימונים שנופלים וגורמים לשאלות לצוף אל פני השטח. ואני שמחה על כך. אני שמחה שזכיתי ליצור שינוי ולהוביל שיח על עניין שלא רבים מדברים בו, וזה משבר או מסע אמצע החיים של נשים.

כי זה לא פשוט לדבר על המסע הזה. כמו מילואים, משבר הוא אף פעם לא נוח ולא מגיע בזמן. הוא לא משתלם. הוא לא כלכלי. הוא מפחיד והוא הופך סדרי עולם. ודווקא בגלל זה כן צריך לתת לו מקום וכן צריך לדבר עליו וכן צריך לאפשר אותו. כי משברים, מטבעם, אינם חולפים אם מתעלמים מהם. הם רק משנים צורה או מצב צבירה, ומתנפלים עלינו בסיבוב הבא.

במקביל, מי שחווים את המשבר ומאפשרים לו להתקיים הם בדרך כלל אנשים בעלי מודעות עצמית גבוהה שמרגישים שמגיע להם יותר. אלה גם אנשים אופטימיים שמאמינים בפנים שיכול להיות להם טוב יותר ומדויק יותר ומתאים יותר לצרכים שלהם. הם אלה שלא יפספסו את ההזדמנות לעשות שינוי דווקא בגיל הנפלא הזה של אמצע החיים.

מעוניינים לשמוע עוד? בואו להרצאה שלי על אהבה, תאווה ומה שביניהן במסע אמצע החיים.

***

ההרצאה מגיעה לשוק הפשפשים

מתי? 12.11.15 יום חמישי, 20:30

איפה? ב"סדנאות הבית", רחוב נעם 2 יפו

מחיר: 70 שקלים למשתתפת.

מספר המקומות מוגבל, יש  להזמין מקום מראש דרך האתר

***
רוצות לקבל הזמנה להרצאה של ענת?

מלאו את פרטיכן בטופס המצורף ואולי תזכו

[contact-form 347 "Newsletter_anatlevadler"]




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה