השופינג אל האושר

יעל זוהר מבקשת מכולם להפסיק להגיד לה שהאושר נמצא ברוחני ולא בחומרי. אם זה היה ככה, לא היינו משוגעות על נעליים

07/02/2011
יעל זוהר - UNSTOPPABLE קבלו עדכונים מיעל
  • RSS
» יומנה של שופוהוליק. צילום: Thinkstock photos

לידיעת יפי הנפש (ובעיקר יפות כמובן): הפוסט הזה לאו דווקא בשבילכם ואם אתם נשארים איתנו, אז תנסו רגע ליהנות ולהבין שדברים שרואים מכאן לא רואים משם. זה לא סוד שמפגשי בנות הם אחד הבילויים החביבים עליי (ואם הייתי הולכת לפסיכולוג, הוא בטח היה אומר שזה בגלל שביום-יום, אני חייה בעולם גברי במיוחד) ומעבר לחבורת הבנות הפרטית אליה אני משתייכת, אני יוצאת לעוד אי אלו בילויי נשים, בהרכבים כאלה ואחרים.

השבוע היו לי שניים כאלה (למען האמת, את הפוסט הזה אני כותבת במקום לצאת לעוד מפגש שמתרחש ברגעים אלה ממש). לכאורה היה זה עוד מפגש בנות: בר תל אביבי מהנחשבים, 5 יפהפיות, כולן כבר עברו משהו בחייהן. אחת מבלה את הלילה הראשון בלי הבעל (כן, עוד זוג הצטרף לסטטיסטיקה), אחת באה לבקר מניו יורק, אחת משתפת אותנו על איך זה "לעשות עלייה" אחרי שאת הופכת את הביקור מניו יורק לקבוע, אחת שבעלה חי באירופה לצורך עסקים- ואני.

רגע התשלום מגיע. כל אחת מרימה את התיק שלה לשלם ואז ברגע אחד יורד לי האסימון: זו שמבלה את הלילה הראשון בלי בעלה לפחות עושה זאת כשתיק גוצ'י לצידה, זו שמבקרת מניו יורק מתהדרת בתיק שאנל גדול, זו שעלתה מניו יורק מתהדרת באחד דומה, שאנל כמובן, קטן, כזה של אודם וכרטיס אשראי. זו שבעלה והיא חיים בין ישראל לאירופה מציגה שאנל אדום, רטרו, כתפיות זהב. אני מציגה תיק מ"אקססורייז" שנקנה זה עתה, ברגע שהשלט 70% הנחה התנוסס על חלון החנות הראשונה שפגשתי. תשמעו, אני אוהבת אותן - את כל הנשים שהיו שם בשולחן הזה - ולכן אתאר רק את עניין התיק ולא אכנס לצעיפים של הרמס, לתכשיטים של שטרן, פדני ושלל שמות שהשתיקה יפה להם. לא, גם לא אדבר על סיליקון, שומן שלא תאמינו אבל מרים עצמות לחיים, ובטח שלא אדבר על עקבים, מגפיים או מעילים.

עליסה בשדרה החמישית

כשהייתי עם שרון בניו יורק לא מזמן, הסתובבתי שוב ושוב ושוב ושוב בשדרה החמישית ובסוהו כמו עליסה בארץ הפלאות, נדהמת מהעושר האינסופי, נפעמת מהעיצובים המרתקים והמרגשים של חלונות הראווה, מזילה ריר על פיסות אמנות בדמות עקבי סטליטו, שמלות ערב קטנות, תכשיטים ושאר מטעמים. באחד הערבים בניו יורק, בעודנו מבלות עם חברתי מהשולחן הקודם, הגיעה חברה שלה, עוד אחת שנראית כאילו הרגע יצאה מתוך קופסת ברבי- כולה שמחה וטובת לב, כאילו שהרגע הגיעה מארמון בקינגהם אחרי מנוחה אינסופית.

לאלת היופי הזו הייתה בשורה: היא בדיוק הגשימה לעצמה עוד חלום קטן ורכשה את העקבים של שרה ג'סיקה פרקר, הלא היא קארי מסקס והעיר הגדולה, הורודות, הנוצצות, אלה שמתנשאות לגובה אינסופי... ועוד בדיל מטורף של 4,000 דולר בלבד (שאם לא הבנתם עד עכשיו, זה בערך המחיר של כל תיק שהונח על השולחן באותו ערב מהסיפור הקודם, ושבחישוב פשוט אומר שרק התיקים היו שווים כ 16,000 דולר).

איך הייתי מרגישה, חשבתי לעצמי אז, (וחשבתי לעצמי השבוע שוב) לו יכולתי להרשות לעצמי גם להיכנס לכל חנות בשדרה החמישית, לקנות לי מבלי למצמץ את הנעליים של קארי, את התיקים, הצעיפים, השעונים...מהיכרותי עם עצמי, אני כמעט בטוחה שהייתי מאושרת, שרגע הקנייה היה גורם לי להתרוממות רוח, להרצה של אדרנלין בדם. אני גם כמעט בטוחה שרגע המימוש- הרגע הזה שבו את נכנסת עם הנעליים או עם התיק לאירוע, לפגישה או סתם צועדת איתם בגאווה עם גב זקוף ברחוב -  היו גורמים לי אושר.

ברור שזה אושר רגעי, אבל...

מכיוון שאני אדם רציונלי, אני מבינה שאולי אותם רגעים היו מספקים לי אושר לרגע קט בלבד, לזמן קצוב, ואז היו מתחילים להיות מובנים מאליהם, משעממים, ריקים ומביכים. אבל איכשהו, התירוצים האלה לא עובדים עליי. טוב, נו. ברור שחצי מכם רוצים לכתוב לי עכשיו מילים כדורבנות:

"יעל יקרה, האושר נמצא בתוכנו, צריך רק לדעת למצוא אותו....",
"חומר הוא הבל הבלים, התחברי לרוח, תמצאי שם אושר גדול..."
"כשיש לך מכל העושר הזה, אין לך אושר מזה..."

ועוד כהנה וכהנה ססמאות שאפשר לכתוב ספר רק מהכמויות שאני מכירה בעל-פה. וברור שמי שלא מכיר אותי בטח חושב "איזה מסכנה, אם הייתה מאושרת בחייה לא הייתה צריכה לחפש אושר בדמות שופינג".

אז מצטערת: גם זה לא קשור, אני אדם מלא, הקריירה שלי היא יצירה מדהימה בפני עצמה, כזו שמספקת אדרנלין, אושר ואנרגיה אינסופית, אני מתמלאת ממשפחתי ומילדיי ומאינספור בילויי בנות באושר אמיתי. ותסלחו לי, שאני מקלקלת את המסיבה ומעזה להודות בפה מלא שכסף אולי לא קונה אושר אבל שופינג כן. אחרת איך אפשר להסביר את זה? את העובדה שנשים (וגם כמה גברים שאני מכירה) חולות על נעליים, תכשיטים, בגדים, בשמים, ציצים עומדים?

שלא יספרו לי סיפורים, כל המתחסדות למיניהן: המבחן האמיתי שלכן יהיה ביום שבו תוכלו להרשות את כל זה לעצמכן ותבחרו שלא. עד שהיום הזה יגיע, אתן מוזמנות או לשתוק או להמשיך בנחת להתהדר בססמאות על רוחניות ואושר פנימי. בינתיים, ברשותכם, עד שאוכל להיכנס לכל חנות בשדרה החמישית בניו יורק ולקנות לי בה מכל העולה על רוחי- אמשיך להתרגש מעוד מבצע ברשתות לפשוטי העם, אמשיך ליהנות מעוד זוג נעליים, תיק וחזיית פוש אפ. אני אמשיך ליהנות ממנו, מהרגע הזה שגורם אושר, הרגע הזה של השופינג. מחפשים רגעי אושר קטנים? לא מתוחכמים, לא פילוסופיים?, תנסו גם. תאמינו לי, זה עובד.

>> מתוך הבלוג של יעל זוהר- life is now
צילום: Thinkstock photos




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • Orit Agami 07/02/2011

    יקירתי אני שילוב של רוחניות וגשמיות. אני לא מתלהבת ממרוץ הצריכה וחושבת שלא צריך להתמכר לזה. כל התמכרות היא מחלהץ אבל נעליים שוות ותיק מהמם – זה בהחלט כייף. הכל במידה. שופינג זה כייף
    :)

  • Galia Millo 07/02/2011

    יקירתי, אקדים ואכתוב, שאפו. על הפוסט ועל בכלל.
    כמי שחובבת ואפילו אוהבת שופינג, אין כמו חולצה בחמישים אחוזי הנחה, או בזוג מגפיים ממותגות מהשנה שעברה. קוראים לי גליה ואני חברת מועדון. זאת שהפלסטיקים גורמים לארנק שלה להרגיש אובר-וויט. לא בגלל הסטפות של הכסף, אלא בזכות הפלסטיקים. תקראו לי רדודה, או חלילה לא רוחנית, אבל אני בעד סיפוק מיידי. ושופינג הוא, דפנטלי, סיפוק, בעיקר אחרי יום ארוך ולא מוצלח במיוחד. אז אני יוצאת לדרך, כשעל רגליי, נעליים נוחות במיוחד, ומתחילה את המסע. המסע אל האושר. סוד קטן, האושר מתעצם כשאני יוצאת מהחנות עם הפריט החדש על גופי, ומשאירה בתוך השקית את היום המשובש שהיה לי, עם הבגד שאפיין אותו.

  • תמונה אישית יעל זוהר - UNSTOPPABLE 07/02/2011

    בואי נקבע יום שישי אחד של שמש ללכת יחד לקניות, מהסוג שיוצאים מהן מהחנות עם הבגדים החדשים :)נראה לי שאנחנו הולכות ליהנות…

  • Galia Millo 07/02/2011

    It’s a date :)

  • Ravit Cohen 08/02/2011

    טוב, וידוי: חזרתי עכשיו מביקור ראשון בארה”ב שרובו היה שופינג מטורף… (בעלי עבד ואני “ליוויתי” אותו).
    למרות שבאמת הייתי במקום-תחושה שהכל אפשרי ובזבזתי באמת בלי חשבון, עדיין זה היה בקניוני אאוטלט.. וגם שחשבתי שבזבזתי הרבה שהגעתי לשדה התעופה בדרך חזרה פגשתי חברה מהעבר שסיפרה לי שהיא עשתה חיים.. קנתה תיק ב 1000$ ומגפיים ב 700$ ואז הבנתי… שגם ש”ביזבזתי” נשארתי מחושבת ולא נסחפתי ונשארתי זו ששמחה יותר ב1000$ למלא מזוודה ולא בזבל, פשוט פריטים הגיוניים לא של המעצבים הכי דגולים אבל.. יש לי יותר בארון ויותר ימים שמח לי!
    וכן זה הכייף הכי גדול השופינג הזה!

  • תמונה אישית ציפורה בראבי 13/02/2011

    אנונימוס יוזר – זאת אני. טעות במקום כתיבת התגובה. יום טוב!
    קניות לפעמים זה כיף אמיתי. קצת אושר אפילו… ובגדים חדשים בהחלט גורמים שמחה. גם חז”ל ידעו זאת. על כן, מי שבשנת אבל על הורה, כמוני למשל, אינו מותר בלבישת בגד חדש. אבל אם אתם יכולים- למה לא? תהנו ותתחדשו!

    אבל אין ספק שהנאות רוחניות הינן חזקות יותר, עמוקות יותר וברות קיימא יותר.
    שבוע טוב ובשורות טובות!

בחזרה למעלה