גם יותר מדי בריא זה לא בריא

אורתורקסיה נרבוזה היא עיסוק יתר בהרגלי אכילה ובהקפדה קנאית עד כדי אובססיבית על התפריט. יועצת התזונה, אנה נווה-לדרמן מסבירה למה אחיזה נוקשה בעקרונות תזונתיים, מצמצמת לתוך מרחב צר של החיים

19/10/2015
אנה נווה-לדרמן קבלו עדכונים מאנה
  • RSS

אורתורקסיה נרבוזה. צילום: שאטרסטוק

שרון הגיע אלי לאימון סביב בעיה בריאותית לא פשוטה. המטרה: החלטתו לא להסתפק בהמלצות של הרופאים אלא לחפש דרכים חלופיות להתמודדות. כבר בפגישה הראשונה הוא אמר שהוא לא מעוניין בשיחה על התזונה שלו כי התזונה שלו מוקפדת ומדויקת ומה שמעניין אותו זה תהליך רגשי כדי להבריא בלי הטיפולים האגרסיביים המוצעים לו. גילינו שהראש שלו מנהל לו את החיים בנוקשות ועם המון דעתנות. התוצאה היא בדידות, סגירות ואחיזה בעקרונות שבסופו של דבר מצמצמים אותו לתוך מרחב מאד צר של החיים.

הפגישות שלנו התקיימו בשעה 16:30 והוא גר ממש בשכנות אלי. ואז, יום אחד, ביקשתי ממנו לשנות את מועד הפגישה ל-17:00. התגובה הייתה שאי אפשר כי ב-18:00 הוא מסיים לאכול על פי החוקים שקבע לעצמו למען בריאותו. אמנם יש קלות בלתי נסבלת בנטייה שלנו לאבחן ולסמן תוויות. ובכל זאת לא יכולתי שלא לחשוב על אורתורקסיה נרבוזה.

הרגלי אכילה קפדניים יתר על המידה

בשנת 1997 טבע רופא אמריקאי בשם סטיבן ברטמן את המונח אורתורקסיה נרבוזה. המשמעות היא עיסוק מוגזם באוכל באופן דומה לאנורקסיה. במקרה של אורתורקסיה אין התייחסות לדימוי גוף בהכרח, אבל יש עיסוק נוקשה סביב האוכל. אם באנורקסיה המיקוד הוא ברזון, הרי שבאורתורקסיה העיסוק הוא בבריאות, באיכות האוכל, בכמויות, בהרגלי אכילה ובהקפדה קנאית עד כדי אובססיבית על התפריט.

העיסוק בתזונה בריאה מגיע ממש לפחד מכל מה ששונה מהתפריט וההרגלים בקובץ ה"חוקים" שהאדם אימץ לעצמו. כמו למשל במקרה של שרון: איסור אכילה אחרי 18:00 זה ואמר שאסור לחרוג מזה אפילו חצי שעה ובשום מקרה. חשוב להוציא מההסבר הזה אנשים במצב בריאותי קשה בו יש צורך להתמודד עם מחלה ואז כמובן נרתמים באופן טוטלי. עדיין אין קריטריונים מובהקים לאבחון ולכן התופעה עדיין לא מוגדרת כהפרעת אכילה באופן פורמלי ועדיין הדפוסים הם כפייתיים וגורמים לאדם הרבה סבל בסופו של דבר גם אם זה נתפס בעינינו כעקרונות חיוביים.

סימנים מזהים לחשש לאורתורקסיה

  1. פעילות מחשבתית רבה על מה תאכלו ועד כמה האוכל מספיק נקי ובריא.

  2. תאכלו גם מה שממש לא טעים לכם רק כי מישהו אמר שזה מאד בריא.

  3. אם במקרה אכלתם משהו שהוא לא בדיוק בחוקים - יהיו לכם רגשי אשמה, תקראו לזה "חטא"  ותרצו "לפצות" מיד אחר כך בניקוי דחוף או אפילו בצום.

  4. הוצאות על אוכל בריא יהיו בראש סדר העדיפות שלכם בלי קשר למצבכם הכלכלי.

  5. הימנעות מוחלטת מאכילה מחוץ לבית גם אם המחיר הוא ניתוק קשרים ובדידות.

  6. אתם בטוחים שאתם אנשים הרבה יותר טובים ונעלים מאחרים בזכות התזונה שלכם ומי שאוכל אחרת מכם הוא נחות, בור, חסר אחריות וכו'.

  7. אין סיכוי שתקשיבו למישהו שנוהג אחרת מכם.

סיבות אפשריות להתפתחות אורתורקסיה

  1. הקצנה בעקבות בעיית בריאות - כלומר, בוודאי שתזונה הכרחית לפתרון בעיות בריאות. ביחד עם זאת לעיתים לוקחים את זה רחוק מדי, כולל יישום כללים שהם לא באמת בריאים.

  2. אנורקסיה בתחפושת - לפעמים אנורקסיה או בולימיה יכולה להסוות את עצמה מתחת למוטיבציה של בריאות כאשר המניע האמיתי הוא רזון

  3. נתיב בריחה מהתמודדות עם אתגרי החיים באופן כללי ועם רגשות - בדיוק באותו אופן שאכילת יתר יכולה להיות כזו, כך גם עיסוק יתר באכילה בריאה.

  4. במקרה של שרון, עיסוק היתר באכילה בריאה הקנה לו גם אשליה של שליטה שנלקחה ממנו במצבו הבריאותי ולנוכח העובדה שסירב לקבל את המלצות הרופאים וחוסר האונים שבכך.

לנוכח העובדה שהמודעות לתזונה בריאה נמצאת בעליה ומואצת יותר ויותר, יש חשיבות עצומה למודעות לסיכון שבקיצוניות גם בזה כמו בכל דבר אחר. זה מתחיל מכוונות טובות, שינוי לתזונה בריאה גורם להרגשה ממש טובה ובמשך הזמן הופך לאובססיה.

לא זו בלבד. אלא הזיהוי (המוטעה, אגב) על רזון עם בריאות והמודעות לסכנות שבהשמנת יתר גם הוא עלול לגרום להיסחפות לדרך של תזונה בריאה כפייתית כדי להגיע לאותה מטרה. אחד הסימנים הם שהאדם עצמו לא יראה בזה אובססיה ולכן התגובות מהסביבה צריכות להיות מאד עדינות כדי שבכלל יתקבלו באיזושהי פתיחות. חשוב לומר שסטריליות יתר מחלישה את מערכת החיסון והופכת את הגוף לחשוף לפגעים שהרי אני מושפעים מעוד דברים חוץ מתזונה; האוויר שאנחנו נושמים, קרינה וחשוב לא פחות - התזונה הרגשית שלנו היא בעלת חשיבות לא פחותה מאשר זו הפיזית.

היצמדות להגדרות הן חלק מהנוקשות המנטלית

אני צמחונית מגיל 12. שזה אומר, עשרות שנים (לא חשוב כמה בדיוק). אני גם נמנעת ממזון מן החי ומעדיפה מזון טרי מהצומח ורצוי אורגני. ואני גם מסרבת להגדיר את עצמי כטבעונית או משהו אחר כי ההגדרות הן בדיוק חלק מהנוקשות המנטלית המזיקה. כי אם בא לי מרק ביום חורף, אני אוכלת. גם אם התאוריה היא כי לא המזון החם מחמם וכולי. לא זו בלבד אלא שילדיי לא צמחוניים ואני מכינה להם בשר כי כבוד לבחירות שלהם והאווירה המקבלת ומאפשרת חשובה בעיני יותר מדעות שלי בקשר לבשר. ויש לי דעות.

גם עם לקוחותיי וגם עם עצמי אני שמה את הדגש על כמה קווים מנחים:

  1. לכל אחד מתאים משהו אחר.

  2. לא חייבים לבחור רק דרך אחת. אפשר לשלב בין שיטות וגישות ולקחת מכל אחת את מה שמאתים לך באותו זמן. וגם זה משתנה בים עונות ותקופות בחיים

  3. שמחת חיים, חיים חברתיים , משמעות, הנאה ,כבוד לזולת באשר הוא ובאשר הרגלי התזונה שלו הם חלק משמעותי לא פחות באורח חיים בריא מאשר הקפדה יתרה על התזונה. ארוחת צהריים בבית קפה בחברה נעימה יכולה להיות בעלת ערך לבריאות שלך יותר משייק אורגני מדויק.

אז מילות המפתח הן איזון, שיקול דעת, גמישות, שמחת חיים. א-ה-ב-ה. והכי חשוב: תשומת לב. אכילה קשובה כחלק מחיים בתשומת לב כאשר מתרגלים תשומת לב בחיי היום יום גם האכילה היא כזו ואז אין צורך להיכנע לתכתיבים נוקשים אלא אפשר לחיות באופן נינוח, גמיש ולקבל החלטות מיטיבות בהתאם למה שנכון באותו זמן.

אנה נווה-לדרמן (MCIL) היא מאמנת בכירה, יועצת תזונה, מורה למיינדפולנס, מומחית לאכילה רגשית, תשתתף בכנס אוכלים בריא 7 - כנס התזונה והבריאות הגדול בישראל שיתקיים בתאריכים 12-13 בנובמבר בתיאטרון גבעתיים

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה