חוק המישוש הוא סכנה לנשים בישראל

הממשלה אישרה אתמול את "חוק המישוש" לפיו המשטרה תוכל לערוך חיפוש על כל אחד גם אם אין חשד סביר שהוא נושא נשק. איך עלול החוק הזה לפגוע בנשים? שלומית הברון מודאגת

19/10/2015
שלומית הברון קבלו עדכונים משלומית הברון
  • RSS

חוק המישוש אושר בממשלה. צילום: שאטרסטוק

גל הטרור החדש וחוסר האונים שהוא מביא איתו גורמים לנבחרי העם להוציא תקנות לשעת חירום שיש בהן הרבה יותר קלקול מתיקון. תחילה, ההחלטה חסרת ההגיון בדבר נשיאת נשק בציבור. מי ששואלים את עצמם "מה רע בזה?" הם כנראה לא נשים, כי נשים יודעות שאם שיש אקדח על שולחן המטבח, שמטרתו המקורית היא לירות במחבל, הסיכוי שהוא ירה באישה, באשתו הוא הרבה יותר גבוה.

אתמול התווספה תקנה חדשה: מותר לכל שוטר לחפש עלייך. את "נראית חשודה"? אין צורך בעילה נוספת לחיפוש ולמישוש. בעולם אוטופי בו אין גזענות, שוביניזם ופגיעה מינית יכולה היתה תקנה כזו להיות הגיונית, נניח, אבל אנחנו רחוקות מלחיות בעולם כזה. אנחנו חיות על כדור הארץ ויותר מזה - בישראל.

ישראל זה המקום שבו:

1. שבעה ניצבי משטרה הלכו הביתה כי טיפחו תרבות של "מישוש חשודה" שהיא עמיתה למקצוע שלהם. אל תטעו. לא מדובר בשבעה. מדובר בנורמה במשטרה, באופן שבו שוטרים חושבים ומורגלים שנוהגים בנשים. לא מדובר במשהו מהשנה האחרונה, מדובר בנוהג שהפך לדרך התנהלות ארוכת שנים.

2. אם את מ-10% שאזרו אומץ והחליטו לגשת להתלונן במשטרה על פגיעה מינית, יש סיכוי שתחווי אונס שני.

3. אם אתה בצבע ה"לא נכון", הסיכוי ששוטרים ייטפלו אליך גדול פי כמה מאשר אם את/ה אשכנזי/ת. והמדרג ידוע לכולנו ומי שמגלגלים עיניים הם או אשכנזים, או עיוורים לאמת. כולנו יודעים שככל שאתה יותר שחור אתה יותר חשוד. אריתראי נורה אתמול בפיגוע בבאר שבע. אם הוא היה לבן הוא עוד היה בחיים.

כל מבקש מקלט או מהגר עבודה צריך בימים אלה להסתובב לצד לערבי. כל יוצא אתיופיה צריך בימים אלה להסתובב בחברת סודני. כל מזרחי בחברת יוצא אתיופיה וכל אשכנזי בחברת מזרחי. ככה נוכל להגן על עצמנו ולדאוג שיירו בשני, בשחור יותר ולא בי. מזעזע? וואלה. מזעזע שזו המציאות!

במקום כזה אני, כאישה, אינני רוצה להסתובב כשלשוטרים יש מרחב תמרון בלתי נסבל לעצור אותי ולגעת בי. לא. אני באמת מצטערת, אבל לצערי אני לא סומכת על המשטרה. הם לימדו אותי שאין על מי לסמוך, שהם לא הגונים, שאם אותקף ברחוב השוטר ישלח את התוקפים ברכבת הביתה וינזוף במותקף.

הם לימדו אותי שהטרדה מינית במשטרה מתרחשת בכל מקום, כולל במרחב הציבורי ושזה לגמרי הגיוני ששוטר יגיד למפגינה "באת לחפש בולבול?" וכלום לא יקרה לו אחרי זה. הם לימדו אותי לא לגשת לשוטר בעת צרה, לא להציע לנשים ללכת למשטרה ללא ליווי של מרכזי סיוע, ללא הכנה נפשית, שיש סיכוי שזו תהיה חוויה קשה מנשוא ולא מתגמלת, שהרעים לא באים על עונשם.

כשזו המציאות בה אנו חיות אני ממש לא רוצה שיותר לשוטר לגעת בי ולערוך עלי "חיפוש", כי אני לא סומכת על מי שגדל וחונך באווירה המשטרתית הזו, שלא ינצל את ההיתר ופשוט יגע בנשים כי הוא יכול, או שינצל את המעמד בזמן עימות כדי לפגוע בנשים מינית - זה קל, זמין, נוח, משפיל וגורם לאישה בצד השני לשיתוק ואימה והרי זו המטרה של אלימות מינית - טרור. פחד. שליטה. כוח.

הטרדה מינית לא מתרחשת כשגבר חרמן - זה מיתוס. הטרדה ואונס מתרחשים כשגבר הוא אלים ורוצה "להוכיח", "להראות", לבסס את מעמדו כחזק, כשולט בסיטואציה.

במצב של טרור ברחובות אני רוצה את המשטרה לצידי ולא נגדי. כל מי שלא עומד בקריטריונים של גבר + אשכנזי צריך וצריכה לדאוג. אני דואגת.

* שלומית הברון היא ממייסדות עמותת "אחת מתוך אחת" ומחנכת למיניות בריאה "מידע אמין על מין"




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה