לב של מלך

ילדים מגיל 7 ומעלה יתמוגגו מההצגה 'לב של מלך', שעם שני שחקנים בלבד וטקסט מצוין נוגעת להם עמוק בלב ומשאירה טעם של עוד

06/02/2011
הדס ליבוביץ קבלו עדכונים מהדס
  • RSS
» מימין: אמנון וולף, יחזקאל לזרוב. צילום: אייל לנדסמן, יח"צ

"מה, רק שני שחקנים?" שאל באכזבה הבכור בן העשר, רגע אחרי שנכבו האורות. הילדים שלנו התרגלו לראות הרבה, רועש, עם אפקטים מול העיניים והנה נכנסנו לאולם תיאטרון גדול מימדים ועל הבמה אלמנט העשוי מארגזים וחפצים ממוחזרים ושני שחקנים בלבד. איך אוכלים את זה? "חכה ותראה" לחשתי לו, ואכן, היתה סיבה טובה לחכות.

הוא צודק, לא כל שני שחקנים יכולים להחזיק שעה מרתקת על במה אל מול קהל של ילדים מדור הפלייסטישן והזפזופים, אבל יחזקאל לזרוב ואמנון וולף יכולים, ועוד איך יכולים. עם טקסטים אינטילגנטיים של יענק'לה יעקובסון ועבודת משחק רצינית ומושקעת של השניים עברה חלפה לה השעה בהנאה צרופה מכל אחד ואחד האלמנטים שמרכיבים את ההצגה.

מאחורי הכל- יש נושא רציני

נתחיל מכך שמאחורי השירים, הבדיחות, הריקודים והטקסטים השנונים עומדים נושאים רציניים וחשובים כמו - דאגה לאיכות הסביבה, איכפתיות מהאחר, אמינות במקום מוסר כפול וגם משהו על האומץ לעשות שינוי בחיים. יש יאמרו אולי עודף מסרים, אבל אופן שילובם בתוך ההצגה, שמתרחשת בעולם פנטסטי ומלא דימיון, היה נכון ולא מעייף. ובכלל - מה רע בתוכן איכותי ועמוק, שמשאיר קצת חומר למחשבה אל מול עולם התוכן השיווקי והתפל שמאכילה אותם הטלוויזיה?

אז על מה הסיפור? ההצגה נפתחת במשפט - "במקום שרואים ממנו את כל העולם עמדו שני מלאכים וחיפשו בן-אדם עם לב", מסתבר שזה כבר לא כל כך פשוט - למצוא בן אדם עם לב. מיד אחר כך אנחנו פוגשים את המלך (שאין לו שם, כי הרי הוא מה שהוא - מלך) שעל פניו נראה בהחלט כבעליו של לב. הוא דואג לנתיניו (על פניו), ודואג לחיות היער (על פניו), אך יחד עם זאת הוא מעוניין להקים פארק על הר של זבל, שם מתגוררים עשרות אנשים, וגם רוצה לאכול ארנבת לארוחת צהריים. מוסר כפול, אמרנו כבר? העוזר הנאמן שלו עושה בדיוק את שמצווים עליו - מפנה את האנשים ומעביר אותם להר זבל סמוך, ואף יוצא לצוד ארנבת לארוחת הצהריים של כבודו, אך שם הוא פוגש את איש הברזל שישנה את התמונה כולה.

איש הברזל מספר לו שגם הוא היה צייד פעם עד ש... הוא לא ממש מספר עד שמה, הוא גם לא צריך - מראהו מספיק מפחיד ומאיים כדי להחזיר את הצייד על עקבותיו ולבוא אל המלך בידיים ריקות. המלך זועם, כצפוי, איך זה שארוחת הצהריים שלו טרם הוגשה על צלחתו? הצייד מספר לו על המפגש ההזוי היער - ומרגע זה מתחיל מסעו של המלך למחוזות רחוקים. לא נספר מה בדיוק קרה, רק נאמר שבסופו של דבר המלך לא אכל שום ארנבת לארוחת צהריים, וגם שבסוף ההצגה הוא אמנם מצא את הלב שלו, אבל כבר לו היה לו כתר על הראש (כנראה שזה לא הולך ביחד).

שחקנים מצוינים, בחירה מדויקת

חשוב לשבח את הבחירה המדוייקת של המילים המופנות לילדים בני שבע ומעלה (ילדים קטנים יותר לא יבינו, תחסכו מהם), ואת העבודה הרגישה והיפה של עיצוב התלבושות והתפאורה העשויים על טהרת המיחזור, אבל לא פחות מזה - את שני השחקנים המצויינים שהופכים עורם בכל כמה דקות ומביאים דמות אחרת אל הבמה. בעזרת אלמנטים ויזואליים מינימליים המסמלים בכל פעם את איפיון הדמות והרבה כישרון, השניים האלה מצליחים לגלם לפחות שש דמויות שונות (כל אחד!), תוך קריצה לילדים שמבינים ברגע את הסיטואציות המתחלפות במהירות.

אחרי שהסתיימה ההצגה והתחלנו לצעוד אל האוטו לא יכולתי להתאפק ושאלתי את השניים הפרטיים שלי - "נו, אז הצגה עם שני שחקנים יכולה להיות טובה?", הם לא היו צריכים אפילו שניה כדי לחשוב על התשובה.

מיותר לציין - מומלץ בחום.

לב של מלך, תיאטרון מדיטק
כתיבה ובימוי: יענק'לה יעקובסון
שחקנים: אמנון וולף ויחזקאל לזרוב, כוריאוגרפיה: יחזקאל לזרוב
מוסיקה: רן בגנו, עיצוב תלבושות: דליה פן, עיצוב תפאורה: לילי בן נחשון
מועד ההצגה הקרובה: שבת, 19 במרץ בשעה 11:00 ו-12:30 במדיטק - גולדה מאיר 6, חולון.
לפרטים נוספים ולרכישת כרטיסים 03-5021552

>> מתוך הבלוג של הדס ליבוביץ'
צילום: אייל לנדסמן, יח"צ




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה