ההחלטה שהצילה את החיים של הבן שלי

כשאביטל ובן זוגה לשעבר גילו שגם ליונתן, בן הזקונים, יש הפרעות קשב וריכוז, הם הסכימו לתת לו טיפול תרופתי. כשראו שהוא קמל מול עיניהם, הם החליטו לטפל בו בדרך שלהם. סיפור עצוב שמסתיים באופטימיות גדולה

12/10/2015
מדור שיווקי קבלו עדכונים ממדור
  • RSS

אומגה 3 גליל אוקטובר 2015
צילום אילוסטרציה (שאטרסטוק)

שמי אביטל. אני אימא לחמישה בנים מקסימים, איכותיים ומוכשרים, ששונים מאוד אחד מהשני, אבל לכולם מכנה משותף אחד- "הפרעות קשב". המושג "הפרעות קשב" הוא מושג מאוד כללי, אך עם השנים למדתי לברור מתוכו את הנכון והרלוונטי לילדיי ולפעול למען בריאותם הנפשית.

האתגר הזה היה גדול במיוחד כשהתמודדתי עם הפרעת הקשב של בני הצעיר ביותר, יונתן. יונתן הוא ילד יפה תואר, מוכשר, רגיש, עדין, סלחן ושונה, והוא החל את מסעו עם הפרעות הקשב בשלהי כיתה א'.

יונתן לא אהב לעשות שיעורים, למעשה הוא התנגד לכך ממש. הוא העדיף לקרוא קומיקס ולשחק בצעצועים בהם הדמיון עף ללא גבולות. יונתן היה מצייר על המחברות במהלך השיעור וחלק מהמורות לא אהבו זאת. הוא לא ממש אהב לשחק כדורגל ולכן הודח מה "חבורה" של בני כיתתו, כי העדיף ללמוד טניס ולרכוב על אופניים.

בכיתה ב' יונתן עבר אבחונים שונים, בהם נמצא כי הוא סובל מבעיות קשב וריכוז, והומלץ לתת לו טיפול תרופתי - ריטלין. לאחר חששות והתלבטויות רבות, החלטנו אביו ואני בכל זאת לנסות ולתת לו ריטלין.

הוא הלך וקמל מול עינינו

זו הייתה תקופה עצובה וקשה מנשוא. יונתן היה שב הביתה אחרי הלימודים עם מבט כבוי, של "זומבי", מתבודד בפינת החדר ובקושי מתקשר. התיאבון שלו היה חוזר אליו רק בשעה 11:00 בלילה, כשאני כבר מרוסקת מעייפות וללא כוחות. ובכל זאת הייתי מתגייסת חזרה למטבח להכין לו את ארוחת הצהריים–ערב-לילה. כמובן שסידורי השינה במצב כזה היו מתחילים רק בחצות.

כל יום לפנות בוקר, סביב השעה שלוש, יונתן היה פוקד את מיטתי, מעיר אותי כולו רועד מפחד ובוכה, מפוחד מהלא ידוע. לאחר מסכת הרגעה הכוללת לחיצות שיאצו וחיבוקים, יונתן היה חוזר לשינה לעוד כמה שעות עד תחילת הבוקר.

ראינו איך יונתן שלנו הולך וקמל: היה בעיניו מבט עצוב לכל אורך שעות היום, הוא כמעט ולא תפקד מבחינה חברתית, וחווה תסכול נוראי. לאחר חודשים של סיוט מתמשך לכל יושבי הבית, ובמיוחד ליונתן, החלטנו בהתייעצות עם הפסיכיאטרית להפסיק ולתת ליונתן ריטלין. בדרך נסינו עוד כמה סוגים שונים של ריטלין (כולל קונצרטה, סטראטרה ואדראל) ועם כולם נחלנו כישלון.

בכיתה ג' הודענו למורים, ליועצת, ולמנהלת בית הספר כי החלטנו לפנות לקבלת טיפול אחר בבעיית הקשב והריכוז של יונתן וזאת מכיוון שהתרופות גרמו ליונתן נזק נפשי. התחלנו מסע חדש, לטיפול ביונתן שלנו.

בבית הספר האיזורי לא קיבלנו פירגון ותמיכה, אלא רק נזיפות על הדרך בה בחרנו, אבל לא ויתרנו.

החלטנו לטפל בו בדרך שלנו.

לעשות את השינוי - לחיות ללא תרופות

לי בעצמי, אחרי כמה שנים של סבל נוראי ממיגרנות, הזדמנה זכות נפלאה להיפתח לעולם הרפואה המשלימה. אחרי שראיתי על בשרי איך שינוי תזונתי יכול לשנות את איכות החיים, מצאתי את הייעוד של חיי, שהשפיע גם על הדרך בה בחרתי לגדל את ילדיי. בהיותי מטפלת ברפואה סינית ותזונה, היו לי את הכלים והניסיון לעשות שינוי ולהנחיל אותו הלכה למעשה ביונתן.

מי שנתן לי את המוטיבציה להבין שזו הדרך היה גיא בן צבי, שהסיפור המרגש של בנו מהדהד בליבי בכל יום מחדש. גם גיא חיפש פתרון לא תרופתי שיעזור לבנו להתמודד עם תסמונת טורט, שהטיפול המערבי הכימי שניתן לו גרם לו נזק עצום.

גיא חקר וגילה שמינונים מאד מסויימים של אומגה 3 משמן דגים, גורמים לאיזון ברמת המנגנון של הדופמין והסרטונין במוח (שמשפיעים על הפרעות קשב שונות), וששינוי בתזונה ומתן אומגה 3 במינונים הנכונים יעילים בטיפול בתסמונת טורט, הפרעות קשב וריכוז ועוד. גיא גילה שהשפעת האומגה 3 מקסימלית כאשר היא מן החי (כלומר משמן דגים) ונשמרת בקירור ולא מתחמצנת, כי הטריות והקירור משפיעים על אפקטיביות הטיפול. סיפור ההצלחה האישי שלו, והרצון לעזור לאחרים, הוליד את הקמת "אומגה 3 גליל" שמייבאת אומגה 3 טריה משמן דגים.

בהמשך גיא ואני העברנו אצלי סמינר שנקרא "בלי ריטלין", בו הוא נותן מצגת נפלאה על כל תהליך הפגיעה במערכת העצבית כתוצאה מתזונה לקויה. חלקי בסמינר היה במטבח, לתת פתרונות מעשיים להמלצותיו של גיא. הסמינרים נתנו לי כוח להאמין שאני מסוגלת לעזור ליונתן לעבור את המהמורה שנוצרה בדרך הטבעית.

אצל יונתן, השינוי החל בשני מישורים. האחד היה ככשהחלטנו להעביר אותו לבית ספר אחר, עם גישה יותר אינדיבידואלית, חינוך אנתרופוסופי בו רואים את הנשמה של הילד ולא רק כתלמיד. הגישה של המחנך, להיות חלק במסע של יונתן יד ביד, האירה ופתחה חזרה את ליבו של יונתן.

השינוי הגדול השני היה בתזונה של יונתן: הוא הצטרף לפרוטוקול אומגה והחל לקחת אומגה 3 במינונים גבוהים, הוריד את כמות המתוקים שצרך לרמה סבירה והיד עוד נטויה. הורדנו מהתפריט את כמות העמילנים, החומרים משמרים, צבעי המאכל, מנוסודיום גלוטמט ועוד.

במישור הנפשי, יונתן החל לקבל טיפול רגשי בדרמה תרפיה, שמאוד מאוד עזרה לו להתחזק ולחזק את הביטחון העצמי שלו, ולהתמודד עם הסביבה, עם השוני שלו מהאחר.

תקשיבו לילדים שלכם

היום יונתן הוא ילד שונה לגמרי: הוא מצייר בשיעורים כמה שהוא רוצה ואפילו מעודדים אותו לצייר, הוא עטוף בחברים חדשים ומקסימים, הולך לצופים, נפגש עם חבריו מהשכונה ומודה לנו בעיקר שהחלטנו להקשיב לו ולראות אותו. ובעיקר – הוא ילד שמח, עם חיוך משגע, שאוהב את כולם ואת החיים.

עבורי זו הקלה מאוד גדולה. אני חושבת שהבעיה שלנו כהורים היא שלעיתים, לא בכוונה, אנחנו מתעצלים לעשות שינוי, ובדרך כלל זה בא מהמקום של הנוחיות שלנו. במקרה של יונתן התעוררנו לשינוי וזה הביא לנו אור וברכה.

אחד המשפטים המרגשים ששמעתי מיונתן בתחילת החופש הגדול האחרון היה: "אימא, אני מתגעגע לבית הספר ולגיא המורה שלי".

חשוב להקשיב להם.

אביטל סבג היא שפית לאוכל בריא ונטורופתית, בעלת המתחם לשינוי.

להרשמה להרצאה האינטרנטית "קשב וריכוז ללא תרופות - אפשר בלי ריטלין",  לחצו כאן




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה