פרסי אופיר: הסרטים טובים, הטקס מיותר

אחרי שבשנה שעברה הטריחה עצמה מרלין וניג עד אשדוד והעבירה את הטקס בעיקר בפיהוקים, היא החליטה שהשנה היא מסתפקת בצפיה בטלוויזיה, ושוב התאכזבה. להלן הסיבות וגם הזוכים והזוכות

24/09/2015
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • RSS

מורן רוזבלט. חתונה מנייר. צילום: יחצ

בכל מה שנוגע לפרסי האקדמיה אני די חובבנית. מודה.

אבל אחרי שבשנה שעברה הרחקתי עד אשדוד ופיהקתי במהלך הטקס לא מעט, החלטתי שהשנה אני עושה את זה פשוט יותר, ולא מטריחה את עצמי לשום מקום.

השנה גם בהקרנות האקדמיה פישלתי. כחברת מועצת הקולנוע אני מוזמנת מדי שנה להקרנות האלו וכמבקרת סקרנית אני מדפיסה את החומר וממרקרת ומבטיחה לאנשי האקדמיה להגיע ולהתלהב ולהמר מה הם הסרטים הטובים אבל בפועל, כירושלמית שמגיעה סופסוף לתל אביב, אני עושה דברים אחרים בסוף.

אז עד כאן הביקורת הראשונה על הגוף הזה שנקרא ״האקדמיה לקולנוע״ ומצמצם את הצפיה השופטת של חברי האקדמיה רק לגבולות תל אביב, כך שהשם הנכון לגוף הזה הוא: האקדמיה התל אביבית לקולנוע. הביקורת השנייה היא על אופי הטקס, שאמור להיות מרכזי וחשוב כל כך לתעשיית הקולנוע כולה ובפועל מעטים מטריחים את עצמם אליו ורוב עמיתיי המבקרות והמבקרים ספונים בביתם ומחכים לשורה התחתונה: מי הזוכים.

אז למה לעזאזל לא לפרסם פשוט את שמות הזוכים בקטגוריות בלי טקס? למה להעניק את האשליה של טקס שלכאורה יש בו עניין מעבר לשואו? ואולי שיא הביקורת על טקס פרסי אופיר היא שהטקס המכובד מוקרן בטלוויזיה אבל מותיר את הצופים נבוכים כי כמעט שום סרט מהמעומדים לא מופץ עדיין לאקרנים, וזה בעצם קצת לשחק ב״נדמה לי״ ולהשאיר ציבור שלם מחוץ להימורים ולחגיגות וזה הזוי.

כי מילא תבחרו לקט נבחר מהטקס ותדווחו על הזוכים בחדשות אבל לשדר אירוע תחרותי שלם שהצופים לא מבינים מי נגד מי זה מיותר.

עם זאת, היו בטקס גם חלקים יפים ומרגשים מאוד. אני חושבת שאותי באופן אישי ריגשה זכייתו של אלון גרבוז בפרס מפעל חיים. מעבר לעשייתו המפוארת ואישיותו המרשימה, (ובנימה אישית - גרבוז היה נחמד אלי גם כשהייתי אנונימית שרצתה לפתוח דוכן של רסלינג כדי למכור את הספר שלה בסינמטק התל אביבי. הוא היה נהדר כשהסכים מיד ובשמחה רבה. לא שכחתי. אנשים טובים לא שוכחים).

באבא ג'ון. צילום: יחצ

וכעת נעבור לזוכים בקטגוריות הבולטות:

 סרט/בימוי/תסריט/עריכה/משחק: סרט השנה שיישלח להתמודד על האוסקר ההוליוודי הוא ״באבא ג׳ון״ סרטו דובר הפרסית של יובל דלשד שייצא בימים הקרובים לאקרנים ואז אני מקווה שאכתוב עליו בהרחבה. מי שנפלט מהקטגוריה הוא סרטו הנפלא של שמי זרחין, ״המלים הטובות״.

במאי השנה: ארז תדמור על סרטו ״ארץ פצועה״. במאי נהדר ובחירה מצויינת.

שחקנית השנה: מורן רוזנבלט על תפקידה ב״חתונה מנייר״. רוזנבלט היא בחירה מאוד משמחת. היא מוכשרת ובכל התפקידים שראיתי אותה בהם עד כה, היא תמיד מביאה רעננות וייחודיות משחקית.

שחקן השנה: רועי אסף על משחקו ב״ארץ פצועה״. אסף הוא שחקן רב פנים שמאתגר כל סט ואצל חלקנו ייזכר לעד כמי שבין השאר הפך את ״המשגיחים״ ליצירת מופת.

פרס התסריט: אלעד קינן ״היורד למעלה״.

פרס העריכה: אריק להב ליבוביץ׳, ״היורד למעלה״. סרט שגם עליו אני מקווה שארחיב בהמשך כשיצא לאקרנים.

סרט קצר: יונתן דקל, ״אחד באפריל״. בראבו! יונתן הוא יוצר מוכשר ואיזה כיף שהוא זכה!

תיעודי ארוך: מור לושי, ״שיח לוחמים, הסלילים הגנוזים״. סרט שכל מי שסביבי אומר לי שאני חייבת לראות!

תיעודי קצר: ״מרוששות״ של ג׳ולי שלז. לשלז התוודעתי לאחרונה ומדובר ביוצרת וותיקה ומוכשרת בעלת רעיונות מקוריים והסתכלות יוצאת דופן על המציאות. ברכותיי!

וברכות גם ליתר הזוכים בקטגוריות הנוספות השונות. אין ספק שהזכיות הן גמר חתימה טובה לקולנוע הישראלי.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה