השרה שקד, תצילי אותנו!

כשישבתי ממררת בבכי מול התוכנית "המקור" של רביב דרוקר וראיתי איך שלושה גברים מתעללים בנאנסת ושואלים אותה שאלות איומות, הרמתי ידיים לשמיים ואחר כך הורדתי אותן והסתכלתי לכיוון ירושלים. אל הכנסת. אל מי שיכולה להציל אותנו

16/09/2015
שלומית הברון קבלו עדכונים משלומית הברון
  • RSS

שרת המשפטים איילת שקד. צילום מתוך יוטיוב

*אחת מכל שלוש נשים עוברת פגיעה מינית במהלך חייה.

אחת מכל שבע נשים עוברת אונס.

אחת מכל שש ילדות עוברת גילוי עריות.

אחד מכל שישה ילדים עובר פגיעה מינית.

ב-95% מהמקרים המדווחים התוקף הינו גבר, ב- 85% מהמקרים המדווחים הנפגעת היא ילדה, נערה או אישה. מעל 85% מכלל מקרי התקיפה המינית מבוצעים ע"י אדם המוכר לקורבן. ההיכרות כוללת בני משפחה, חברים/ידידים/מכרים, מורים, מטפלים, עמיתים, מנהלים וכד'.

(* הנתונים נלקחו מתוך איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית).

אחת מתוך אחת בישראל מכירה את תחושת הפחד ללכת ברחוב. אחת מתוך אחת יודעת למה כדאי לשבת ליד אישה באוטובוס. אחת מתוך אחת יודעת שיציאה לפאב יכולה להסתיים בסם אונס במשקה, מכירה את ההשפלה שבקריאות ברחוב, ההערות, התייחסויות לשדיים, לגוף, קריאות מבזות. אחת מתוך אחת תספר בבגרותה על מסכת אירועי הטרדה ותקיפה מינית שעברה, ותיתקל, ככל הנראה, בקלישרות שבאות אחרי החשיפה הקשה הזו.

קלישאה מס' 1 - "היית צריכה"

"היית צריכה להחטיף לו", "היית צריכה להגיד לו", "היית צריכה לקום ולצעוק".

היית והיית והיית, אומרת לנו החברה, שלמעשה אומרת: "היית לא בסדר, כי אם רק היית עושה ככה או ככה זה לא היה קורה לך". אף אחד לא מספר לנפגעות תקיפה מינית כמה קשה להגיב בזמן אמת, איזה הלם אוחז בך כשאבא של החברה הכי טובה שלך שולח לך יד לחזה. אף אחד לא מספר לך שקיפאון הוא תגובה נורמלית במקרה של תקיפה מינית. ושזה קורה לכולן.

קלישאה מס' 2 - "למה לא התלוננת במשטרה?"

"ישר למשטרה!", נואמים לנו כשאנו מספרות על מה שקרה לנו. "למה לא התלוננת?!"

"איך נדע שזה באמת קרה אם אין תלונה במשטרה...?", הם מערערים על עצם זה שקרה לנו משהו ששיבש את מהלך חיינו, טלטל אותם והותיר אותנו מדממות בנפש למשך שנים ארוכות, לפעמים לתמיד.

מתחת לשאלה הזו מסתתרת הנחת היסוד של החברה ברגע שמישהי מספרת על אלימות מינית שהיא חוותה: את שקרנית. רמאית. בודה סיפורי מליבך. נקמנית. רוצה פרסום. כוח. סחטנית. רוצה כסף. תשומת לב. מגזימה. היסטרית. ילדה קטנה. לא מפרשת נכון את הסיטואציה. מבולבלת.

***

כשהתפוצצה פרשת הניצבים במשטרת ישראל וחשפה את הנורמה של אלימות מינית, התחלנו להבין יותר את הסיפורים הקשים שמספרות חלק ממי שבחרו להתלונן במשטרה. מדובר, לפי נתוני המשרד לבטחון פנים, רק ב- 2% מהנפגעים. השאר - ואני אתן את עצמי כדוגמה - בוחרות ובוחרים שלא לעשות את זה.

כשהתפוצצה פרשת הניצבים ישבתי מול הטלוויזיה ואמרתי לעצמי: טוב עשית שלא העמדת את עצמך בסיטואציה של אונס שני במשטרה. בפני מי אתן עדות על הרגעים הקשים של חיי, בפני שוטר שהמפקד שלו פוגע מינית בשוטרות על בסיס קבוע? איזה צדק, הבנה, עזרה, אקבל במקום כזה?

***

השבוע, כשישבתי ממררת בבכי מול התוכנית "המקור" של רביב דרוקר וראיתי איך שלושה גברים מתעללים בנאנסת ושואלים אותה שאלות איומות, כגון: "האם היית רטובה"? הרמתי ידיים לשמיים ואחר כך הורדתי אותן והסתכלתי לכיוון ירושלים. אל הכנסת. אל מי שיכולה להציל אותנו - שרת המשפטים איילת שקד.

יחד עם מי שהקימה איתי את עמותת "אחת מתוך אחת", גל שרגיל, ישבנו וכתבנו מכתב פתוח לשרה ובו אמרנו בין היתר:

"המקור" חשפה את הבעייתיות הקיימת במערכת המשפט לנפגעות תקיפה מינית. השאלות שנשאלו על ידי הסניגור, היו נחשבות בכל מקום אחר להטרדה מינית, על אחת כמה וכמה כשמדובר בקטינה... אנחנו שומעות את ההקלטות וחושבות: למה שמישהי תעמיד את עצמה בסיטואציה הזו? למה שמישהי תרצה לעמוד במשפט כזה?... האם זה המסר שהמערכת רוצה להעביר לנו? שלא נלך לחפש אצלה צדק?"

***

שותפתי למאבק, גל שרגיל, בחרה בדרך אחרת. בניגוד אלי, שלא התקרבתי לתחנת משטרה באף אחד ממקרי האלימות המינית שקרו לי בחיים, היא, האמיצה, הגישה מספר תלונות משטרה על תקיפות מיניות.

בניגוד אלי, היא חווה את התלונה במשטרה כדרך להעצמה אישית וכחלק מתהליך ההחלמה (אם התלונה נעשית מתוך הבנה של התהליך, תוך כדי ליווי ומתוך הכרה שיש סיכוי גדול שהיא תיסגר מ"חוסר עניין לציבור").

אני רוצה שכולנו נגיע להיות גל. אני רוצה שכולנו נרגיש שהליכה למשטרה ואחר כך לבית משפט היא הדרך הנכונה, שתורמת לנו באופן אישי ולציבור באופן כללי, דרך שיש בה חמלה ועזרה ובסופו של דבר יהיה בה צדק אישי וציבורי.

כדי שזה יקרה שרת המשפטים איילת שקד צריכה לעשות עבודה מערכתית בבית המשפט, להביא לכך שכל שופט/ת ושופטת ופרקליט/ה וכל מי שפוגשים בדרך נפגע/ת אלימות מינית יכירו את התחום, יבינו שאם הנרתיק של אישה נרטב כתוצאה מחיכוך, זה לא אומר שהיא רצתה את זה וכן אומר שזה עדיין אונס. היא צריכה לגרום לכך שההתעללות במערכת המשפט תיפסק, שנפגעות אלימות מינית לא יחוו אונס שני במהלך המשפט, אחרת, האנסים שמסתובבים בינינו ימשיכו לאנוס שוב ושוב ואנו נמשיך לפחד לספר על זה.

.

.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה