אמהות עם מצפון

איך הפכנו מילדות "קוליות" לאמהות דאגניות? האם העובדה שהקריירה תפסה מקום גדול וחשוב בחיינו, הנשים, מלבה את ייסורי המצפון שלנו?

27/01/2011
מערכת סלונה קבלו עדכונים ממערכת
  • RSS
» בכל מקרה בגיל ההתבגרות הם יבואו אלינו בטענות. סיגל דקל
>> פוסט אורח מאת סיגל דקל

אני מניחה שכל מי שמכיר אותי שנים רבות די בהלם (כולל בעלי) מהצורה שבה אני מתפקדת כאמא. דאגנית, חרדתית, כפייתית - זו אני.

לא משנה עד כמה אשקיע בבנות שלי, תמיד אסיים את היום בחשבון נפש ובייסורי מצפון מטורפים על כך שלא נתתי מספיק, לא השקעתי מספיק, הייתי עם ילדה אחת היום ולא מספיק עם השנייה, ואיך אני יכולה להשתפר.

עם כל החופש הזה

אני גדלתי באווירה פתוחה, חמה וסומכת. בחיים לא ישבו לי על הראש שאכין שיעורים, לא בדקו אם אני לומדת למבחנים, לא סידרו לי את התיק ולא עטפו לי את הספרים. אף פעם לא הגבילו אותי בשעת חזרה ולא הכריחו אותי לבצע מטלה. ועם כל החופש הזה - הייתי כזו ילדה טובה! אני חייבת לדייק - שיעורים אף פעם לא הכנתי, גם לא למדתי למבחנים, לתיכון מאוד אהבתי ללכת, אבל לימודים לא היו שם! החדר שלי היה מבורדק ברמות כאלה שלא יכולתי ללכת על הרצפה. ובכל זאת, בסוף יצא ממני משהו...

זה מדלג דור?

גם חברותיי לא רחוקות ממני במערכת האשמה העצמית המגוחכת הזו. אותן החברות מימי בית הספר, שיחד היינו בורחות משיעורים ומודדות בגדים במקום ללמוד למבחנים. איך הפכנו מילדות "קוליות" לאמהות דאגניות? האם העובדה שהקריירה תפסה מקום גדול וחשוב בחיינו, הנשים, מלבה את ייסורי המצפון שלנו? או שאולי ההקפדה הענקית הזו פשוט מדלגת דור? מה יש בנבכי הדי-אן-איי הנשי שלנו בדור הנוכחי, שגורם לנו לדיסוננס כל כך גדול?

הרי לא משנה עד כמה נשקיע, בסוף בגיל ההתבגרות יבואו אלינו בטענות (כמה טענות שאמא שלי אכלה ממני!)

לא, את!

השבוע לקחתי את אמא שלי לשיחה: "את יודעת אמא? את פשוט אמא נהדרת! איך את עושה את זה? איך הצלחת לגדל אותי עם כל כך הרבה חום, אהבה, פתיחות, ללא ביקורת והכל כל כך בקלות?". אמא שלי (שהיא באמת אשה מיוחדת ומדהימה) צחקה בקול גדול ואמרה: "בקלות? היה שם הכל - אתגר, עניין, דאגה, אהבה רבה, אבל קלות? זה ממש לא היה שם". ואז היא הוסיפה ואמרה, "את אמא נהדרת! תראי שבעתיד הבנות שלך ינהלו איתך את אותה השיחה".

גנים גבריים בלחיצה אחת

אני פונה לכל המדענים שעובדים על הגנום האנושי, וגם אולי לאלה שמפתחים שיבוטים, תמציאו לנו הנשים מן מזרק כזה, שאפשר לקנות בבית המרקחת (בין הלקים לקרמים), המכיל קצת גנים גבריים, כזה שבלחיצה אחת אפשר להזריק אותו לרגל (שלא יכאב) ותוך מספר דקות נהפוך להיות אמהות מדהימות, משקיעות ומסורות, אבל בלי ייסורי המצפון. יום נעים.

>> הכותבת היא מעצבת אופנה ובעלת רשת חנויות "סיגל דקל". אישה עובדת, מנהלת, נשואה ואמא לשתי בנות
לכתבות נוספות מאת סיגל דקל, לחצו כאן




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • תמונה אישית מיכל איסט-אלון 30/01/2011

    סיגל שלום. אני חושבת שאותו מצפון שאת מדברת עליו חשוב לנו כי הוא תזכורת לכך שכנשים היום אנחנו נעות תמיד על קו רצף שבין “דאגה לעצמי” לבין “דאגה לאחר” בתוך הרצף הזה אנו מאזנות כל הזמן . עלינו רק ללמוד לחיות עם המצפון בשלום. לפעמים כאשר הדיסונסס הוא גדול זה סימן לכך שאולי בנק’ מסויימת יצאנו מאיזון וכל שעלינו לעשות הוא לשאול למה. לא נראה לי שאנחנו צריכות עוד זריקות שישנו אותנו. השוק רווי במזרקים שמנסים לשפר אותנו כל הזמן- לדעתי, ללא כל צורך.

בחזרה למעלה